אני מקווה שהכנתם את מדריך הציפורים כי הנה הוא הגיע: סופ"ש הזוגות, התגמול העונתי הקטנטן אך כה מתוק שלנו עבור שעות של צפייה במדידות כלה וסיורים בוטאנים.
בתום שבע שנים של מפגשי זוגות מהסיוטים, אף אחד כבר לא נותר תמים. המתח מורגש באוויר, ואסף מכין את עצמו במדיטציה עמוקה, או שזו בעצם הישיבה הרגילה שלו במרפסת. לדברי ניב, אתמול היה להם אירוע של "קצר בתקשורת", ומשם הריחוק. היא לא רוצה לפרט. סליחה, ניב אליזבת ארגוב, אני קוראת אותך לסדר: יש פה זוגות שכמעט מסרו לנו תיעוד רחפן של יחסי המין שלהם, ע"ע תומר ולייקי. בבקשה תתחילי לנדב פרטים.
גם בקרב הזוגות האחרים ניכרת עצבנות. נטע ואביה אחרי לילה טרוף שינה, ויקי חוששת ממפגשים עם הרבה אנשים - כי זה הרבה ממה שהיא הכי שונאת - ועומר לא מוצא את הארנק. אבל טוב, זה עומר. אם הוא מגיע למפגש עם מכנסיים, תגידו תודה. עוד בנושא גברים וסרחונות - בעיית הגרעפסים של דור עולה בנסיעה, תורמת לתחושה שהתפרצות געשית גדולה מחכה לנו באופק.
כזכור, סופ"ש הזוגות הוא הזמן שבו ההשוואות מתחילות, החזקים מתגלים והחלשים מתפדחים. אצל חלקם אפשר לראות את הנולד כבר בנסיעה, ובמקרה של דור וסופי, הנולד כמעט נראה פיזית. הוא מעבר אותה במבט תוך כדי נסיעה.
להבדיל, אצל נוי ואביתר נעשה ברור שהכימיה לא כימיה. הוא לא מבין את הבדיחות שלה, היא לא את שלו, הכל יוצא להם עקום וגם אחרי רגעים טובים נשאר איזה טעם מוזר. וכשהבסיס רעוע, קשה מאוד להחזיק מול סופות, דהיינו נועה מוזס. אבל לזה נגיע בהמשך.
בינתיים, לייקי חוזרת מחו"ל אל זר הפרחים של תומר. כמו פוליטיקאים בפריימריז גם תומר נתן את כל המאמצים שלו בסמוך לסופ"ש הזוגות, נכון להוכיח שהוא בן זוג טוב, גם אם לא בן זוג בכלל.
עוד בגזרת מוכי הגורל, עומר ו-ויקי. הם מהזוגות האלה שכיף להם רק כשכיף סביבם, אבל לרוע המזל הם הגיעו ראשונים, ויש להם רק את עצמם, וזה כבר לא כיף בכלל. "אין לנו על מה לדבר", נאנחת ויקי, אבל לא מציעה נושא לשיחה. זה משהו אופייני לשניהם: הנטייה להצביע על קושי בלי לקחת עליו אחריות.
ובינינו, שיעמום כשלעצמו הוא לא באמת בעיה. כל זוג חווה רגעים שבהם נגמר על מה לדבר. אם יש ביניכם מיניות, כשמפסיקים לדבר - מתחילים לעשות. דווקא אז ויקי קוראת את מחשבותיי, ומבקשת ממר מכנסיים לעשות לה נעימי ביד. בשעה טובה הדברים מסלימים לפוט מסאז'.
מאחורי הקלעים, לא הכל ורוד. מה שחוסם אותו מלהתמסר, הוא מספר למצלמות, זה שרגשית הוא "לא שם" עדיין. נראה לי הגיוני בהתחשב בכך שהיום, לראשונה, הוא הצליח להתקרב לויקי מבלי לקבל מנת בואש לפנים. אבל אם הוא לא יתן לזה צ'אנס עכשיו, זה לא יקרה אף פעם.
בחדרים אחרים מתנגנים אף צלילים קודרים יותר. כשנועה משיקה כוסות עם אריאל, מבט מטווח אפס, כבר יודעים שמשהו רע הולך לקרות. עכשיו זה רק הם, בצפון, בחדר אחד. אין דרך מילוט.
גם אביתר-עמינדב מרגיש את הקירות נסגרים עליו, כשנוי שואלת אם הוא מודאג מלראות את הכלות האחרות. אלוהימישמור, השאלות שחוסר ביטחון עצמי גורם לנו לשאול. איזה גול עצמי. מרוב פחד להינטש, אנחנו מסוגלות לשדך את בן הזוג שלנו אקטיבית למישהי אחרת.
אבל לא כולם נוקטים בכנות הרדיקלית הזו, ויש שמנגון ההישרדות שלהם זו העמדת פנים רדיקלית לא פחות. למשל עומר, שמחרטט את ויקי בפעם המי יודע כמה, "אנחנו עוד נתחתן בסוף", רגע לפני שהוא ממשיך להתלונן עליה בטסטות.
ואם כבר מדברים על העמדת פנים, יש רק אחת שלוקחת את הגביע: נועה-התחלתם-מסיבה-בלעדיי-מוזס. פאק, איזו כניסה. לא אגזים אם אומר שהרגע הזה ממצב אותה בטופ דמויות חתונמי בכל הזמנים, לצד דובי, מנור ושי עם הקוקו. זו תופעה של פעם במונדיאל.
על רקע הריאליטי הכי נמרח ב-2026, נועה היא היחידה שלא מבזבזת זמן: בתוך עשר דקות טלוויזיוניות, היא מספיקה להתרפס בפני כל החתנים; לרסק את הכלות ולהשניא את עצמה, בגדול, על כל אחת ואחת מהן. זה מתחיל מהביקורת המאוד בוטה על נוי ועל ויקי בפני בני זוגן, ממשיך ל"איזה שריר אחורי, עומר" ומשם - במדרון תלול מטה.
אם לא הייתי צופת חתונמי, הייתי חושבת שזה פארודיית טיקטוק על "הבחורה הפיק מי הזאת". אל מול אסון סוציאלי כזה, נותר רק להתפעל; זה כאילו ההפקה משלמת לה פר אי-נעימות. "יש מצלמות", מזכיר אריאל, אבל הרכבת הזאת כל כך יצאה מהתחנה שהיא הורידה כבר איזו עשירייה בדרך.
לעת עתה, רחשי החיבה והאיבה עדיין תת קרקעיים, והשיחות מדשדשות על פני השטח.
תומר: "אני? נשוי פלוס אפס".
- "חזק".
- "מהמם".
כשהיא צופה על איש השיח שלה מהצד, לייקי נכנסת לסרטים: האם הוא רואה פה בחורות מושכות ממני? לאורך הדרך, תומר הבהיר כמה חלקית המשיכה שלו אליה, כי משהו עם תסביך מדונה-זונה. עכשיו היא נאלצת להתבונן לצדדים ולקוות שאין בנמצא זונה טובה יותר. בחיי, הבהלה למצוא חן בפני מישהו שמלכתחילה התפשרת עליו. היכרויות, בגדול, זה נורא.
גם על ויקי ירדה עננה. זו הייתה יכולה להיות אחלה הזדמנות בשביל עומר לקחת אותה הצידה ולהיות שם בשבילה, אם רק היא הייתה מסוגלת לתקשר והוא היה מסוגל לקלוט רמזים. די מכמיר לב. עכשיו הם קרש ההצלה היחידי זה של זו, מה שמדגיש עד כמה הם קרשים רעועים.
רגע לפני שקרש פוגש בראס, נועה פורשת מהשולחן למרפסת, ואיתה דור. השניים מתקרבים במרפסת סביב חוויית האבל וטראומות דומות. זה הרגע הראשון שבו ההתנהגות שלה נראית מעט מוצדקת ומעט מעוררת אמפתיה. ממש מעט. כי גם אז, משהו בקרבה שלה אליו ובשרבוב השפתיים פשוט לא מתאים. יש פה חצייה מובהקת של הגירל-קוד.
אני במקום סופי הייתי מתחרפנת - לראות את הגבר שאיתי נעלם לשיחה ארוכה במרפסת עם הביצ' שהשחירה לי? - אבל מה אומר לכם, האישה הזו חזקה מהרוח, חזקה מסופה. ואולי זה פשוט היופי של קשר חזק באמת.
האביתרים פותחים עזרת גברים, אליה מסתפח תומר שלראשונה מוקיר את מה שיש לו. אחרי הכל, לא כל יום עדים לצפיפות גבוהה כל כך של יחסים כושלים. אבל מי שמפתיע לטובה מכולם, הוא דווקא זה שנשאר עם זוגתו. "כל השלישייה שהייתה מולנו פייק", בוחש אסף - וצודק. זה מוסיף לו הרבה נקודות בעיניי. שתדעו, נדיר למצוא גבר שיודע לרכל לעניין.
גם ויקי ועומר מתאגדים כנגד הזולת. רעיון מצוין, מקרב לבבות. הבעיה עם קפטן תחתונים, שאחרי כל התקרבות קטנה - הוא דואג להרחיק ולצנן. הפעם הוא מוסיף למצלמות שכולם מלבדם בסטטוס מעולה והדשא של השכן ירוק יותר, וזה לא מפתיע אותי. כידוע, מדובר בגבר נטול אינטואיציות.
ההימור שלו: 75% מהזוגות ימשיכו. ההימור שלנו: פחחחחחחחחחחחח.
זריחה צפונית עולה על כוחותינו. נועה קמה לריצה לפני שתרנגולות מתעוררים, ו-ויקי מצטרפת, כמו חייל הלום שחוזר לשדה הקרב. אחרי לילה ראשון בגדנ"ע היוקרתי גם לזוגות עצמם מתחיל להתחוור למי זה "קורה" - ויקי ודור, ולמי זה פשוט לא - אביתר ונוי. באשר לאביה, קיבלנו ממנו הרבה איתותים לכך שמשהו תקוע, לא פותח ולא חודר, אבל עכשיו הוא אומר קבל עם ועדה: זה פשוט לא זה. העמידו פני מופתעים משל צפיתם בעומר מפריד כביסה.
לייקי ותומר, לעומת זאת, עדיין לא הבשילו לתובנות חד משמעיות. לייקי מפתחת רגש אבל לדבריה לא מרשה לעצמה עד הסוף, ואני אומרת: תמשיכי לא להרשות לעצמך, גירל. המגננות שלך זה יופי.
כמיטב המסורת, הבוקר שאחרי מציע ארוחת מלכים, אם למלכים היה פטיש לשוופס. אני אוהבת לראות איך שמפטמים אותם למוות, כדי להקשות על הבריחה. אפילו לנו כצופים קצת מתחשק לברוח בשלב הזה. נגיד, כשצופים בניב ואסף נופלים עכשיו בפור, ונאלצים לחלוק ברקפסט עם נועה ואריאל.
כשנועה עוברת לצוד אותה, אחרי שקטעה בבוטות את ויקי, ניב הראשונה להצביע על כישורי השיחה הדפוקים שלה. ניצנים ראשונים של אמת מתחילים לצאת, גם אם בחצי-הומור. נועה לא מוותרת: היא נחושה לדעת על ניב הכל. אקט מקסים, אם הוא נעשה מצד חברה סקרנית ולא מודיעין איראני.
משם נועה עוברת לאסף, אבל לזה אף אחד לא הכין אותה: האיש היחידי שיכול לה. שמחזיק פני פוקר גם בפני חוקרים של משטרים אפלים. הוא מביט בה בלי למצמץ. בעצם שניהם, פיזית, לא ממצמצים. להסתכל בהם, זה מטורף. רק חתולים מסוגלים להסתכל זה על זה ככה, שעות, אישון לאישון. כשנועה מבקשת ממנו לספק ג'וס על ניב, ניב מצחקקת, מקלילה; אבל אין לה מושג מה קורה כאן. מדובר בקרב מוחות היסטורי, סצנה שרואים רק בסופרנוס או אצל גל רובין. סצנות שבסופן רק אחד נשאר בחיים. השטאג התחלנו.