סרט הביכורים של רעות אקרמן מציג את סיפור חייה המורכב כילדה מאומצת, אשר מקבלת הודעה כי אימה הביולוגית גוססת ומבקשת לראותה, אך מגיעה לבית החולים לאחר שזו כבר הלכה לעולמה. בריאיון לאיריס קול ב-103fm, שיתפה אקרמן בתהליך היצירה החשוף ובדרך שעברה עד שעמדה מאחורי המצלמה.
"במשך שנים ניסיתי לפרוץ כשחקנית ונכשלתי כישלון גמור", הודתה אקרמן בגילוי לב. "הייתי עובדת בעצם רק במסעדות כמלצרית או כברמנית. בגיל 35 הלכתי לטיפול ששינה את חיי, תפסתי אומץ, התפטרתי מהעבודה, הלכתי ללשכת אבטלה ואמרתי שאני כותבת עכשיו את הסרט. מזל שנכשלתי, כי אם הייתי מצליחה הדבר הזה לא היה קורה".
קול תיארה את הפתיחה המטלטלת של הסרט, בה נראית הגיבורה קפואה מול עובדת רווחה המגוללת את סיפור חייה, ואת המסע לחיפוש אחר בית פנימי. "הסיפור שעליו מבוסס הסרט הוא ממש הסיפור שלי", אישרה אקרמן. "לוקח הרבה שנים לחבר בין הנקודות ולהבין על מה יושב הסיפור. ידעתי שאני צריכה נקודת מבט שהתגלתה אליי מכל מיני רגעים. הרוב מבוסס, והדמות הזאת היא בעצם סוג של שילוב ביני לבין אחי".
על ההחלטה לשחק את עצמה בסרט שצילם בעלה, אלון לוצקי, סיפרה: "לא ידעתי אם אשחק את זה או לא, כי זו פעם ראשונה שאני מביימת. לולא אלון בעלי מאחורי המצלמה, אני לא חושבת שעבודת המשחק שלי הייתה יכולה להיות כל כך אינטימית ומדויקת. היה חשוב לדמות, שהיא כל כך בודדה ומחפשת, שהמצלמה תהיה אינטימית וחומלת. לצפות בסרט שפוגש קהל זו חוויה מאוד סוריאליסטית. זה קצת כמו להיות מאוד ערומה עם הרבה אנשים שרואים לך את הנשמה, ולנשום לתוך זה".
קול ציינה את הפער בין אקרמן הרהוטה כיום לבין הדמות המנותקת והפוסט־טראומטית שבסרט. "זו תקופה אחרת מאוד בחיים שלי", הסבירה הבמאית. לסיום, חשפה אקרמן כי היצירה הנוכחית היא רק תחילת הדרך: "הסרט הזה הוא ראשון מתוך טרילוגיה. בימים אלה אני ממש כותבת את הסרט השני, שכולו מתעסק בדמות של האימא הביולוגית בשני צירי זמן".