חיים יבין, מי שכונה "מר טלוויזיה" והיה מעמודי התווך של התקשורת הישראלית במשך למעלה מארבעה עשורים, הלך היום (רביעי) לעולמו בגיל 93.
בני משפחתו כתבו: "בצער עמוק אנו נפרדים מבעלי, אבא, סבא, שהגיע לשיבה טובה". הלווייתו תתקיים בבית העלמין גבעת השלושה ביום שישי בשעה 11:00.
יבין, שהיה חתן פרס ישראל לתקשורת, הטביע את חותמו על התקשורת הישראלית כמגיש מהדורת "מבט" המיתולוגית מיום הקמתה ב-1968 ועד 2008. במשך 40 שנה היה הפנים והקול של החדשות בישראל, כשהגיש את אירועי התקופה המכוננים בהיסטוריה הישראלית. הוא היה זה שטבע את המונח "מהפך" בליל הבחירות ההיסטורי של 1977, כשהליכוד בראשות מנחם בגין עלה לשלטון, והוא היה זה שהודיע לעם ישראל על רצח ראש הממשלה יצחק רבין ב-1995.
לצד הגשת החדשות, יבין היה יוצר פורה של סדרות תיעודיות מדוברות, ביניהן "ארץ המתנחלים" (2005) שזכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה, "גחלת לוחשת" (1991) על יהדות ברית המועצות, "תעודה כחולה" (2008) על ערביי ישראל, ו"צבא העם" (2011) שבחנה את האתוס הצבאי הישראלי. בתקופת כהונתו כמנהל הטלוויזיה הישראלית (1986-1990) היה יבין אחראי ליצירת תוכניות מפתח כמו "רואים עולם", "בשידור חוקר" ו"סיבה למסיבה". הוא שימש גם כשליח רשות השידור בארצות הברית בין השנים 1970-1975.
יבין נולד ב-10 בספטמבר 1932 בבויטן שבגרמניה (כיום חלק מפולין) בשם היינץ קלוגר. הוא עלה לישראל עם משפחתו ב-1933, בהיותו תינוק, וגדל והתחנך בקריית בנימין, שכונה שאוחדה לימים עם קריית אתא.
דרכו המקצועית החלה ב-1956 בקול ישראל כמגיש חדשות ותוכניות בידור ומוזיקה. ב-1962 היה ממקימי "הגל הקל", שהפך לרשת ב'. במחלקה הדוקומנטרית של קול ישראל שימש כעורך, מפיק ומגיש משדרי תעודה. ב-1968 היה חלק מצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית והגיש את מהדורת "מבט" הראשונה ב-23 ביולי, שעסקה בחטיפת מטוס אל על לאלג'יריה.
יבין היה ידוע בסגנונו המקצועי והמדויק, ובקולו הסמכותי שליווה את הציבור הישראלי ברגעי משבר ושמחה. הוא זכה להכרה רבה על פועלו, כולל פרס ישראל לתקשורת (1997), פרס מפעל חיים מטעם האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה (2003), ופרס מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים (2008).
יבין החל את דרכו המקצועית ב-1956 בקול ישראל. בתחילה הגיש מהדורות חדשות ותוכניות בידור ומוזיקה, ובהמשך עבר לעבודה במחלקה התיעודית של הרדיו כעורך, מפיק ומגיש. בראשית שנות ה-60 נמנה עם מגישי "הגל הקל", המסגרת שממנה התפתחה רשת ב'. במחלקה התיעודית היה שותף להכנת משדרים על סוגיות חברתיות ועל יישובים ברחבי הארץ.
לקראת הקמת הטלוויזיה הישראלית הצטרף יבין לצוות ההקמה של השירות החדש. באוגוסט 1968 הגיש את המהדורה הראשונה של "מבט לחדשות", שעסקה בעיקר בחטיפת מטוס אל על לאלג'יריה. המהדורה שודרה בתקופה שבה הטלוויזיה הישראלית עדיין פעלה במסגרת שידורי ניסיון, ואנשי המערכת גיבשו תוך כדי עבודה את המבנה ואת שיטות ההפקה של חדשות בטלוויזיה.
בשנים 1971-1974 שימש יבין שליח רשות השידור בארצות הברית. הוא סיקר לרדיו ולטלוויזיה את הממשל בוושינגטון, את פעילות האו"ם בניו יורק ואירועים ברחבי ארצות הברית. לאחר שובו לישראל מילא שורה של תפקידים במערכת החדשות, ובהם עורך "מבט", מנהל מחלקת החדשות ועורך ומגיש של "מבט שני".
הרגע שנקשר יותר מכל בשמו התרחש במשדר הבחירות לכנסת התשיעית ב-17 במאי 1977. לאחר סגירת הקלפיות ופרסום המדגם הטלוויזיוני הראשון בישראל הכריז יבין על "מהפך", בעקבות התוצאות שחזו את ניצחון הליכוד בראשות מנחם בגין. המילה שימשה מאז לתיאור חילופי שלטון ושינויים חדים גם מחוץ להקשר הפוליטי המקורי.
מערכת היחסים בין יבין לבגין עמדה זמן קצר לאחר מכן במרכז עימות פומבי. בתום ריאיון עם ראש הממשלה הרים יבין גבה, ובגין הגיב באמירה שלפיה "פרצופו של מר יבין יישאר עקום עוד הרבה זמן". הדברים עוררו דיון ציבורי ופוליטי, ובמפגש מאוחר יותר בין השניים הבהיר בגין כי התכוון להתבדח.
בשנת 1981 יצר יבין את "הנבחרים 81'", סדרה בת שמונה פרקים שליוותה את מערכת הבחירות ואת המאבק בין הליכוד למערך. הסדרה עסקה גם במתחים בתוך המפלגות, ביחסים בין קבוצות בחברה הישראלית ובאלימות שליוותה את מערכת הבחירות. בשנים 1982-1984 עבד ככתב הטלוויזיה בכנסת, ולאחר מכן היה מפיק, עורך ומגיש של "מבט שני".
בשנים 1986-1990 כיהן כמנהל הטלוויזיה הישראלית. בתקופת כהונתו הוארכו שעות השידור ושובץ מספר גדול יותר של הפקות מקור ותוכניות רכש. בתקופה זו עלו בין השאר התוכניות "רואים עולם", "בשידור חוקר", "סיבה למסיבה" ו"שבשבת". לאחר שסיים את התפקיד חזר לעבודה עיתונאית ותיעודית.
ב-1990 יצא יבין למסע בין קהילות יהודיות בברית המועצות וצילם את "גחלת לוחשת", סדרה בת שמונה פרקים ששודרה ב-1991. יבין כתב, ביים והפיק את הסדרה, שעסקה ביהודים שהתמודדו עם אנטישמיות ועם התפוררות המשטר הסובייטי, ובוויכוח אם לעלות לישראל או להגר למדינות אחרות.
בהמשך יצר סדרות נוספות שעסקו במערכות הבחירות. "המהפך השני", ששודרה ב-1993, בחנה את התהליכים שהביאו לניצחונו של יצחק רבין בבחירות 1992. "הנבחרים 96'" ליוותה את מערכת הבחירות של 1996, ואילו "בין המהפכים", ששודרה ב-2001, עסקה בהתפתחויות הפוליטיות והחברתיות בישראל בתקופה שבין רצח רבין לעליית אריאל שרון לשלטון.
לצד עבודתו החדשותית והתיעודית השתתף יבין גם בהקלטות לילדים. בשנות ה-70 הקליט גרסאות ל"צ'יטי צ'יטי בנג בנג", "ג'ק ושיח האפונים" ו"מר שמח וידידיו". בהקלטות שימש קריין ומבצע, ובחלקן גילם כמה דמויות ושילב שירים.
בשנת 1997 עזב את הערוץ הראשון ועבר לקשת בערוץ 2, שם ערך והגיש את תוכנית התחקירים "הערב החמישי". התוכנית שודרה במשך עונה אחת, וב-1998 חזר יבין לערוץ הראשון ולכיסא מגיש "מבט". באותה תקופה הוענק לו פרס ישראל בתחום התקשורת.
ב-2005 יצר, כתב וביים את "ארץ המתנחלים", סדרה בת חמישה פרקים ששודרה בטלעד בערוץ 2. יבין סייר ביהודה ושומרון ובגוש קטיף, שוחח עם מתנחלים, פלסטינים ופעילי שמאל והציג עמדה ביקורתית כלפי מדיניות ההתנחלויות. הסדרה עוררה יותר ממאה תלונות ברשות השנייה ודרישות מצד אנשי ימין להפסיק את עבודתו כמגיש חדשות בשידור הציבורי. בעקבות המחלוקת שודרו דיונים באולפן לצד הפרקים.
בשנת 2006 זכתה "ארץ המתנחלים" בפרס לסדרה תיעודית במסגרת תחרות הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי, במשותף עם "גשר על הוואדי" של תומר וברק הימן. יבין קיבל גם את פרס הבימוי על עבודתו בסדרה.
ב-5 בפברואר 2008 הגיש יבין את "מבט" בפעם האחרונה. בתום המהדורה הופיעו על המסך המפוצל מגישי החדשות מיקי חיימוביץ', יעקב אילון ודני קושמרו, לצד מחליפיו בערוץ הראשון, מרב מילר וינון מגל. לאחר הפרישה מהמהדורה הגיש תוכנית אישית ברדיו ללא הפסקה והמשיך ביצירה תיעודית.
בהמשך אותה שנה שודרה "תעודה כחולה", שבה בחן את מעמדם של האזרחים הערבים ואת היחסים בינם לבין הרוב היהודי. בשנת 2010 פרסם את האוטוביוגרפיה "עובר מסך", וב-2011 ביים את "צבא העם", סדרה בת שלושה פרקים שעסקה בשינויים שחלו ביחסי צה"ל והחברה הישראלית.
עבודתו התיעודית האחרונה ששודרה הייתה "ירושלים - עיר של חלומות שבורים", שיצר עם הבמאית ג'ולי שלז והוקרנה בערוץ 2 בדצמבר 2016. הסרט בחן את היחסים בין יהודים לערבים בירושלים ואת הפער בין רעיון העיר המאוחדת לבין המציאות החברתית והפוליטית בה.
ב-2022, בריאיון לרגל יום הולדתו ה-90, חזר יבין אל ליל הבחירות של 1977 ואל המילה שנקשרה בשמו. "מאז שהמצאתי את המילה", אמר, "כל דבר זה מהפך"
בשנת 2016 נחשפו עדויות של מספר נשים שטענו כי יבין הטריד אותן מינית במהלך עבודתן ברשות השידור. העדויות כללו תיאורים של נגיעות בלתי רצויות, הערות סקסיסטיות והתנהגות בלתי הולמת מצידו של יבין. אחת הנשים סיפרה כי במהלך תהליך האיפור לקראת שידור, יבין ליטף את ישבנה ללא הסכמתה. אישה אחרת תיארה כיצד במהלך ראיון עמה בדירתה, הוא השליך אותה על המיטה ונשכב מעליה. יבין הכחיש את ההאשמות, וטען כי לא היו דברים מעולם.
בשנת 1967 נישא יבין ליוספה קרונפלד. לזוג ארבעה ילדים: העיתונאי והסופר יונתן יבין, דפנה ומיכאל - עורכי דין, וחגי - דוקטור לרפואה.