רשת צומת ספרים מקשיחה את מדיניות קליטת הספרים בחנויותיה, במהלך שעשוי להשפיע על סופרים שמממנים את הוצאת ספריהם ועל הוצאות שפועלות במודל של השתתפות המחבר בעלויות. בפנייה ששלח אתמול (ראשון) מנכ"ל הרשת אבי שומר להוצאות הספרים, הודיעה צומת ספרים כי ספרים חדשים יידרשו מעתה לאישור מוקדם של הרשת, וכי המו"לים יתבקשו לדווח אם הספר מומן בידי המחבר או בידי גוף פרטי או ציבורי.
לפי צומת ספרים, ההחלטה נועדה להתמודד עם הגידול במספר הספרים המגיעים לחנויות, ובפרט עם מה ששומר מכנה "ספרות ממומנת". ברשת טוענים כי חלק מהספרים האלה יוצאים מבלי שעברו תהליך סינון מספק, אינם נמכרים בכמות המצדיקה את החזקתם בחנויות ולבסוף מוחזרים למחסנים. "צמצום המלאי יאפשר לצוותי החנויות להשקיע את משאביהם במכירות ושירות במקום בניהול לוגיסטי של סחורה שאינה נמכרת", מסר שומר.
המדיניות החדשה אינה קובעת איסור גורף על ספרים שהמחברים השתתפו במימונם. בפועל, היא מעניקה לרשת שיקול דעת מוקדם בשאלה אילו ספרים יגיעו למדפים, ובמקביל הופכת את מקור המימון של הספר למידע שהמו"ל נדרש למסור לצומת ספרים.
המהלך אינו מגיע בהפתעה. כבר ביוני סיפר שומר ל"ישראל היום" כי צומת ספרים מתכוונת להקים מנגנון סינון בשל המספר הגדול של הספרים המוצעים לה מדי שנה. לדבריו אז, הרשת יכולה להכיל כ-3,000 כותרים, בשעה שמספר הספרים החדשים שהיא נדרשת להתמודד איתם גדול יותר. הוא הסביר כי הסינון יכלול שיקולים של איכות ושל ערך מסחרי, אך הדגיש כי איכות הספר אמורה לעמוד בראש סדר העדיפויות.
באותו ריאיון התייחס שומר גם לחשש שהסינון יעניק יתרון אוטומטי להוצאות הגדולות על פני הוצאות קטנות. כשנשאל איזה משקל יינתן לספרים שיוצאים בהוצאות גדולות לעומת הוצאות קטנות והוצאות עצמיות, השיב: "אותו משקל. אנחנו לא רוצים לפספס". הוא הוסיף כי הוא רואה לא מעט ספרים של הוצאות קטנות שמגיעים לרשימות רבי המכר.
עם זאת, כבר אז קשר שומר בין הצורך בסינון לבין התפשטות המודל שבו הוצאות גובות כסף מהמחברים. לדבריו באותו ריאיון, כאשר הוצאה גובה תשלום מהמחבר ואינה מסננת את כתבי היד, קשה לרשת לתת אמון אוטומטי בכל ספר שמגיע ממנה. הוא הדגיש עם זאת כי העומס הפיזי בחנויות הוא הסיבה המרכזית להקמת מנגנון הסינון.
זו הבחנה משמעותית משום שבשוק הספרים הישראלי הגבול בין הוצאה מסורתית להוצאה במימון המחבר נעשה בשנים האחרונות מטושטש יותר. גם הוצאות ותיקות ומוכרות מבקשות כיום בחלק מהמקרים השתתפות כספית מהמחברים, בלי לוותר בהכרח על לקטורה ועל סינון מקצועי. נגה אלבלך, העורכת הראשית של הוצאת הקיבוץ המאוחד, סיפרה ל"מקור ראשון" כי ההוצאה מנסה להסתמך על תמיכות ומקורות מימון אחרים, אך "לאחרונה התחלנו לבקש השתתפות כלשהי גם מהכותבים. לפעמים אין ברירה". לדבריה, למרות זאת, 98%-99% מכתבי היד המגיעים להוצאה אינם מודפסים.
דוגמה מובהקת עוד יותר היא הוצאת התחנה של הסופרת והעורכת אורנה לנדאו. ההוצאה פועלת במודל שבו הסופרים נושאים בעלויות ההוצאה, אבל לדברי לנדאו יותר מ-90% מכתבי היד המגיעים אליה נדחים. בריאיון ל"מקור ראשון" היא הגדירה את המודל כדרך לאפשר לסופרים להמר כלכלית על ספרים שההוצאה עצמה אינה יכולה להרשות לעצמה לממן. לדבריה, הירידה במכירות הפכה הוצאה מסורתית של ספרי ביכורים למסוכנת מבחינה כלכלית, גם כאשר כתב היד ראוי לפרסום.
המציאות הזאת עומדת בלב המחלוקת סביב המהלך החדש: מקור המימון של הספר אינו בהכרח מלמד אם הוא עבר סינון. דובי איכנולד, מו"ל ידיעות ספרים, אמר בעבר ל"ישראל היום" כי גם בהוצאה שלו מבקשים לעיתים סיוע כספי מהמחבר, אך רק לאחר שהספר עבר לקטורה, וכי יש ספרים שההוצאה לא תפרסם גם אם יוצע לה מימון עבורם.
מן הצד השני, יש בענף מי שסבור כי התרחבות ההוצאה במימון המחברים אכן יצרה הצפה שפוגעת בשוק. מאיה פלדמן, עורכת סדרת "ספריה לעם" בהוצאת עם עובד, אמרה באותה כתבה כי לצד הירידה בקריאה ובמכירות נוצרה לדבריה "הצפה בספרים שלא מכוונים לקוראים", וכי התוצאה היא משבר חריף בענף.
גישה הפוכה הציג יהודה ניב, מייסד ובעלי הוצאת ספרי ניב, שמתבססת על מודל של מימון מצד המחברים. ניב טען כי המודל המסורתי כבר אינו מתאים לשוק הישראלי הקטן וכי אין הצדקה לכך שאנשי הענף יקבעו אילו כותבים ראויים לפרסם. "מי הם בכלל שיחליטו מי ראוי ומי לא?", אמר.
ברקע נמצאת גם העלייה במספר הספרים היוצאים בישראל. לפי הדוח השנתי של הספרייה הלאומית, בשנת 2025 יצאו בישראל 7,029 ספרים מודפסים, והוצאות עצמאיות היו אחראיות ל-17.4% משוק ההוצאה לאור. עם זאת, הקטגוריה של הספרייה הלאומית אינה חופפת לקטגוריית "הספרות הממומנת" שעליה מדברת צומת ספרים: ספר יכול לצאת בהוצאה מסחרית מוכרת ועדיין להיות ממומן בחלקו בידי מחברו, ומנגד הוצאה קטנה יכולה להשקיע בעצמה בספריה.