בתקופה בה אמנים בינלאומיים רבים נמנעים מכל קשר לישראל, סבסטיאן פרנסיני ונדיה די צ'לו, כוכבי "קטנטנות" שהפכו כבר מזמן לגיבורי ילדות של דורות שלמים מסביב לעולם מגיעים דווקא לארץ - דווקא עכשיו.
הכוכבים האגדיים הגיעו ארצה להופעת אורח במחזמר "קטנטנות", שמגולל את עלילתה של הסדרה שכבשה את ישראל בהפקת טו מיקס בניצוחם של מאור מימון וגל אמיתי. המחזמר יעלה ב-12.8 באקספו תל אביב.
הסדרה, שחוגגת שלושים שנה מאז עלתה לאוויר כבשה את ליבם של רבים וטובים, שכעת יגיעו לצפות בגיבורי ילדותם כשהם כבר אנשים בוגרים וחלקם אף יגיעו בליווי ילדיהם שאפילו לא נולדו כשעלתה הסדרה.
למי שגדל בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, "קטנטנות" לא הייתה עוד טלנובלת ילדים שיובאה מארגנטינה, אלא תופעה תרבותית שחלשה את הארץ.
הסדרה של כריס מורנה, שעלתה ב-1995, עקבה אחר חבורת ילדים בבית היתומים "רינקון דה לוס" והציגה שילוב של דרמות משפחתיות, אהבות ראשונות וקצב ארגנטינאי שלא הכה לפני כן באותה עוצמה בישראל. מהרה, כוכבי הסדרה שהיו ילדים בעצמם - הפכו לשמות מוכרים בבתים ברחבי העולם. בגלל ההצלחה המטורפת בישראל, כוכבי הסדרה הגיעו לישראל ב-2002 בשיא תהילת הסדרה.
בפעם האחרונה שנדיה וסבסטיאן הגיעו יחד ארצה, הם עוד היו ילדים קטנים שעלו לתהילה במהירות מטורפת. היום, 24 שנים אחרי הם שוב כאן יחד.
אז איך הייתה ההגעה לישראל? איך קיבלו אתכם?
"אנחנו מאושרים. מאושרים להיות כאן, מאושרים לחזור לישראל. אנחנו אוהבים את המדינה הזאת, אז אנחנו שמחים, מתרגשים ומאוד רוצים ליהנות ולעשות את המחזמר הזה, שמגיע ממש בקרוב".
אתמול פגשתם את הילדים שמשחקים את הדמויות שלכם. איך היה לראות את זה קורה?
"נהדר, באמת נפלא. האמת היא שהופתענו מאוד לטובה. הילדים מאוד מוכשרים. זה באמת יפהפה, וזו הזדמנות גדולה עבורנו, כאמנים שמגיעים מארגנטינה, לחלוק את הבמה עם אמנים מכאן, מישראל. אז אנחנו מאוד שמחים על חילופי התרבויות האלה."
איזו עצה הייתם נותנים להם בתור מי שממש היו בנעליהם בתור שחקנים ילדים?
נדיה: "שימשיכו תמיד להתמקצע וללמוד, שיחלמו בגדול, שתמיד יילחמו על מה שהם רוצים ושלא יאבדו את התקווה ואת החלומות שלהם. הם מאוד מוכשרים, אבל שלא יסתפקו במה שכבר יש להם. שתמיד ישאפו ליותר."
סבסטיאן: "באופן אישי, אני חושב שזה יפה להצליח כאמן, אבל נדמה לי שצריך לחשוב יותר על המשמעות של להצליח בחיים. אולי לא כולנו נועדנו לעלות על במה. להיות אמן לא אומר רק לעלות על במה. לפעמים יש אמנים גדולים שהם אנשים אנונימיים בחייהם, כאלה שגורמים לאחרים ליהנות, שהם חברים טובים, אנשים טובים, שיש בהם אור אישי ושהם גם סוג של מגדלור בחברה. בעיניי גם זה להיות אמן.
"אנשים שמתפרנסים כפי שהם יכולים, עם הכלים שיש להם, וככה כל אחד יכול להצליח. לכן אני חושב שחשוב, מעל לכל דבר, מעבר לכל הצלחה, לכל הישג ולכל הפלאשים, להצליח בתוך הלב של עצמך".
"ולצעירים הייתי אומר שיעזו לקחת את המושכות של החיים שלהם, שיעזו להיות מאושרים. אושר הוא משהו שבונים בכל יום באמצעות החלטות טובות והרגלים טובים. שיעזו להיות האדריכלים של החיים שלהם. אנחנו התחלנו בגיל מאוד צעיר. היום שנינו פחות או יותר באותו גיל, בני 37. עברנו תקופות טובות מאוד וגם תקופות פחות טובות, ובכל זאת אנחנו עדיין עומדים, עדיין חולמים, עדיין עובדים ועדיין בונים את האידיאל שכל כך רצינו."
החזרה לפרויקט אחרי שלושים שנה
בארץ, ההצלחה הייתה חריגה אפילו ביחס למדינות אחרות בהן שודרה הסדרה. כוכבי "קטנטנות" הגיעו לכאן בשנות השיא למופעים ומפגשים עם מעריצים, התקבלו בהיסטריה סנסציונית, והקשר עם הקהל הישראלי נשמר הרבה אחרי שהסדרה ירדה מהמסך. חלק מכוכביה המשיכו אחר כך ל"המורדים" ולפרויקטים נוספים של מורנה, אבל עבור דור שלם של ישראלים, "קטנטנות" נשארה נקודת ההתחלה.
"קטנטנות" עלתה לאוויר לפני שלושים שנה, איך ההרגשה לראות את הסדרה עדיין מצליחה לגעת בליבם של המעריצים ואפילו עוברת לדור של ילדים שאפילו לא נולדו כשהסדרה עלתה?
סבסטיאן: "האמת היא שאני חושב שיש בזה, אני לא יודע אם לקרוא לזה פרס על המאמץ, אבל אנחנו קצת מתייחסים לזה כך, כאל מתנה מהחיים. יש לנו הזדמנות להמשיך לחלוק את הפרויקט הזה, את העבודה הזאת ואת הסיפור הזה, שגם נוגע בנו באופן אישי, משום שהוא שינה את החיים שלנו בצורה עמוקה.
"והיום, פתאום, משהו מאיתנו נשאר בעם, באנשים, בישראל, בארגנטינה ובשאר העולם שבו צפו בסדרה הזאת. האמת היא שנהיה מאוד לא חכמים אם לא ננצל את ההזדמנות הגדולה שיש לנו להגיע לכאן ולחלוק את זה איתכם".
"זו באמת הפתעה נפלאה לקבל את ההזדמנות להמשיך להיות רלוונטיים בזכות הפרויקט הזה. זה ממלא אותנו באושר ובשמחה".
אתם באמת חוזרים לכאן יחד אחרי יותר מעשרים שנה, איך זה מרגיש להמשיך לחלוק את החוויות האלה יחד?
נדיה: "אנחנו מכירים מאז שהיינו ממש קטנים, כי גם למדנו יחד בבית הספר, אז אנחנו כבר קצת כמו אח ואחות. אני תמיד הייתי הקופידון שלו, תמיד, ועדיין", היא אומרת והם צוחקים יחד. "יש לנו אותם קודים, אותם ערכים. אני מאוד אוהבת אותו ומאוד מכבדת אותו. לפעמים אנחנו לא מתראים כל הזמן או בתדירות גבוהה, אבל הוא יודע שאני שם בשבילו, ואני יודעת שהוא תמיד שם בשבילי".
סבסטיאן: "באופן אישי, אני מרגיש שלא הייתה יכולה להיות לי שותפה נפלאה יותר לעבור איתה את זה. בכנות. מעבר לזה, אני חושב שחלק גדול מהסיבה שאני נמצא כאן היום הוא שהיא תמיד סומכת עליי, מאמינה בי, וגם תרמה את החלק שלה כדי שאוכל לחזור. ועל זה אני מודה לה מאוד. אני מנצל את ההזדמנות לומר לך תודה. זה יפהפה. אנחנו אוהבים לחלוק את זה.
"ועכשיו יש לנו שוב הזדמנות לחלוק את החוויה הזאת ולהיזכר בשנה שבה הגענו לכאן, ב-2001 או 2002, אנחנו לא ממש זוכרים את השנה. זה היה נפלא".
המחיר המקצועי והקשר החם בין ישראל וארגנטינה
נדיה היא תומכת ישראל נלהבת. על גופה מקועקע מגן דוד והיא נוהגת לא אחת לתמוך בישראל בלייבים באינסטגרם, בסטורי ובכל הזדמנות, גם אחרי 7 באוקטובר כשהתקשורת הייתה מלאה בפרסומים פרו פלסטינים. כשהכוכבים נשאלו על הקשר שלהם לארץ, היה ברור שהם רואים בישראל חלק בלתי נפרד מהם.
שאלו אתכם בעבר אם איבדתם עבודות בגלל שאמרתם שאתם מגיעים לישראל, ואמרתם שלא. תוכלו להסביר את הקשר שיש לכם עם ישראל? במדינות אחרות יש היום הרבה אנטי כלפי ישראל, אבל עם ארגנטינה והאמנים הארגנטינאים יש כאן קשר מיוחד.
סבסטיאן: "אנחנו באופן אישי מרגישים איזושהי תחושת חובה, כי ככה אנחנו מרגישים. אין כאן עניין של כדאיות או אינטרס, מעבר לרצון האמיתי להגיע ולחלוק את זה איתכם. אנחנו מגיעים כי מכבדים אותנו, כי אוהבים אותנו, כי דואגים לנו. אנחנו מרגישים שהאהבה הזאת אמיתית. אני חושב שלשנינו יש מספיק רגישות ובגרות כדי להבין מתי משתמשים בנו כדי להעביר מסר שלא תואם את מי שאנחנו".
"אנחנו שני אנשי מקצוע, אבל מעל לכל אנחנו שני בני אדם שיודעים להבחין בין מה שנכון לבין מה שלא נכון. ואנחנו מרגישים בלב שלנו שאנחנו עושים את הדבר הנכון, וזה מה שחשוב".
נדיה: "לא איבדנו עבודה. כמו שהוא אמר, אנחנו שמחים להיות כאן כי טוב לנו כאן. אנחנו לא באים רק לעבוד, אנחנו באים ליהנות, לראות חברים, להתמלא באהבה ובחיבה, ומעל הכול גם להביא, כמו שאמרתי קודם, אהבה לאנשים, שמחה, שזה מה שצריך. חיבוקים, מוזיקה, חלומות. והאמת היא שמי שלא אוהב את זה, טוב, זו בעיה שלו. אנחנו שמחים להיות כאן".
סבסטיאן: "ואנחנו חושבים שאם הזדמנות עבודה הולכת לאיבוד או לא מתממשת בגלל עניין אידיאולוגי, אז היא פשוט לא בשבילנו. היא לא תואמת אותנו".
"אני חושב שמעל לכל, מעבר להיותנו אנשי מקצוע בתחום האמנות, אנחנו בני אדם, וגם לנו יש תפיסת עולם וערכים. ואנחנו מנסים לקבל את ההחלטות הטובות ביותר לחיים שלנו בהתאם למה שמתיישב איתנו ומה שלא. ואני חושב שישראל מאוד מתיישבת עם מי שאנחנו, בזכות הקשר האמיתי שיצרנו לאורך השנים."
המסר לקהל הישראלי - והאיחוד המרגש עם ליאת אחירון
כוכבת ערוץ הילדים בשנות ה-90, ליאת חירון, גילמה בשנת 2002 את דמותה של בלן, הלב של הסדרה והמגן ילדי "פינת אור". עכשיו, יותר מ-20 שנה אחרי היא תככב הפעם בדמות שונה לחלוטין. אחירון תיכנס לנעליה של גברת כרמן מורן - הדמות הרעה של מנהלת בית היתומים.
בינואר האחרון, אחירון עלתה לכותרות לאחר שהעלתה סרטון חשוף לרשתות החברתיות בו תיארה את הקושי להתפרנס וחיים תחת צמצום כלכלי.
אז, איך היה להתאחד עם ליאת אחירון שעבדה איתכם בעבר במחזמר "קטנטנות" אחרי כל כך הרבה שנים?
נדיה: "זה היה יפהפה. היא סופר מוכשרת, חמה, ומה שהיא עושה היום פשוט מדהים. מעבר לזה היא מקסימה, וזה מאוד יפה לראות אותה שוב אחרי כל כך הרבה זמן."
סבסטיאן: "היא מקצוענית גדולה ושחקנית נהדרת. היא סיפרה לנו שהתפקיד החדש הזה, הדמות החדשה שהיא מגלמת ב'קטנטנות', במחזמר, קצת חושף אותה, כי היא בכלל לא כזאת בחיים האמיתיים".
אבל אני חושב שזה גם מעיד מאוד על הוורסטיליות שלה, על המקצועיות שלה ועל הרצון שלה להמשיך לאתגר את עצמה כשחקנית. אם היא נמצאת בתפקיד הזה, זה משום שבאמת יש לה את כל הכישרון ואת כל הפוטנציאל לעשות אותו מצוין. והיא עושה אותו נפלא. אני גם מרגיש שהיה מאוד חשוב שהיא תהיה חלק מהפרויקט הזה, כי היא חלק ממנו".
יש לכם מסר לקהל הישראלי שמגיע לראות את המופע? למה הם יכולים לצפות?
נדיה: "אנחנו מחכים לכולם. אם עדיין לא קניתם כרטיסים, לכו לקנות, כי החל מ-12 באוגוסט אתם הולכים לראות מופע מדהים. מופע מאוד מקצועי, שבו שוב תעברו דרך הלב, תשירו, תתרגשו, תרצו לרקוד ותראו המון כישרון. וכמובן, תראו גם אותנו, עם ההפתעה שהבאנו איתנו".
סבסטיאן: "אני מצטרף להזמנה שלה. החל מ-12 באוגוסט נהיה באקספו תל אביב. רוב הכרטיסים כבר סולד אאוט, אז אנחנו מזמינים את הקהל למהר, כי אין הרבה הופעות. אתם תפגשו מופע נפלא. בעיניי זו הזדמנות נהדרת לתת כבוד לכישרון שיש בישראל, ויש כאן המון ממנו. הילדים נפלאים. וגם לתת כבוד לכל ההפקה שמאפשרת לדבר הזה לקרות".
הסיפור הזה שייך לכולם. אנחנו מחכים לכם כדי שתוכלו שוב להיות קצת ילדים, ושוב לעבור דרך הלב."
הילדות באור הזרקורים וכובד המשקל הכלכלי
אי אז בשנות ה-90, לא הייתה מודעות כמו היום לסכנות והחסרונות שמסתתרות בפרסום בגיל כל כך צעיר. כשקיבלו את תפקידיהם ב"קטנטנות" נדיה בת ה-7 וסבסטיאן בן ה-9 נסקו לתהילה והפכו במהרה לכוכבים ענקיים.
סבסטיאן, היה רק בן 12 כשנפרד מ"קטנטנות" ואף חזר לעבוד לתקופה בחנות המשפחתית, אך גם הוא חזר במהרה לאור הזרקורים. נדיה, דיברה גם היא בעבר על בריונות שספגה בבית ספר, תחושות חרדה והפרעת אכילה שפיתחה.
נדיה, התחלת לשחק כשהיית ממש קטנה. היום מדברים הרבה על ההשפעה שיכולה להיות לעבודה בגיל צעיר ועל איך היא משנה את החיים. כשאת חושבת על הילדים שלך, היית רוצה שהם ייכנסו גם לעולם הזה?
נדיה: "כבר מגיל מאוד צעיר, הייתי טיפוס שכאילו כבר נשא את זה בדם, ב-DNA שלי. אז באמת נהניתי מזה. מבחינתי זו לא הייתה עבודה, אלה היו החיים שלי. גיליתי את המקצוע שלי. נהניתי ממנו ואני עדיין נהנית ממנו מאוד, ואני באמת רוצה לעסוק בזה כל חיי.
כי זה גם עולם מאוד קשה, עולם שבו עוברים הרבה דברים, ואת צריכה להיות מאוד חזקה גם בראש וגם בלב, כדי לא לתת לכל הדברים האלה להפיל אותך. כאמא, יש לי שני ילדים עם אופי שונה לגמרי. אבל יצא שהקטנה שלי, פרנצ'סקה, פשוט נולדה עם זה ב-DNA שלה. ומה שאני מלמדת אותה, היא גם עושה איתי תיאטרון, זה להיות מאוד מקצועית, לשמור על מקום העבודה שלה, שהוא המרחב שלה, לשמור על עצמה, לדאוג לאנשים שסביבה, לא להתחרות ולא לקנא במה שיש לאחר, אלא לזהור בזכות עצמה ולעבוד בצוות.
כי מבחינתי, כשמישהו רוצה להתבלט או לזהור לבד, זה לא עובד. צריך לעשות את זה כצוות כדי להגיע למשהו יפה וטוב יותר.
והאמת היא שאני מתה על זה. אני אוהבת לראות אותה גדלה, אני אוהבת לראות כמה היא אמנותית ואני תומכת בה. אבל אני לא רוצה שהיא תיכנס עכשיו לעולם הזה. אני רוצה שהיא תלמד, שתהיה ילדה, שתהיה מאושרת, שתגלה את העולם. ואחר כך, כשהיא תהיה גדולה יותר, כשיגיע הזמן ואם היא תרגיש שזה מה שהיא צריכה להיות, אז אני אהיה שם, אמחא לה כפיים ואבכה מהתרגשות".
סבסטיאן, דיברת כבר בעבר על הנטל הכבד שהיה על כתפייך כשהיית רק ילד בתור מפרנס עיקרי בבית, ועל הקושי כשהתפקיד שלך ב"קטנטנות" הסתיים לחזור לעבוד ב"עבודה רגילה", איך אתה רואה את הילדות שלך בעולם המשחק?
סבסטיאן: "כן, אלה נסיבות החיים. האמת היא שזה נכון. כלומר, אף פעם לא התרחקתי לחלוטין, אבל נכון שהייתה תקופה שבה עבדתי יותר ותקופה שבה עבדתי פחות. אבל לגבי השנים האלה, נדמה לי שחשוב להבהיר משהו: מעל הכול, אנחנו בני אדם, ואף אחד לא חסין ממצב שבו הוא מפסיק לעבוד. אלה נסיבות.
היום אתה הכוכב הראשי ונמצא על הבמה, ומחר אתה נמצא מתחת לבמה. הדבר החשוב הוא שאף אחת משתי הנסיבות האלה לא תשנה את הזהות שלך, את האישיות שלך או את הערכים שלך. אני חושב שהשנים שבהן אולי הייתי קצת יותר רחוק עזרו לי לבנות את עצמי, להשיג בהירות, וגם להכיר את עצמי. הן אפשרו לי לבחור מחדש במקצוע הזה, שמסב לי כל כך הרבה אושר.
"זה חשוב. אנחנו התחלנו לעבוד בגיל מאוד צעיר. אני התחלתי לעבוד בגיל ארבע. והאמת היא שגיל ארבע הוא גיל מאוד צעיר כדי לקבל על עצמך את האחריות של עבודה כאילו היית אדם מבוגר. ובעיקר גם להתמודד עם הנסיבות שבהן הייתי עמוד התווך הכלכלי של המשפחה שלי. זה הרבה מאוד אחריות לילד, והן בוודאי יוצרות טראומות ויוצרות המון השלכות".
"אבל בדיוק הבוקר דיברנו על זה: לקחת את נסיבות החיים ולהשתמש בהן כדי להתעורר אל ה'לשם מה', ולא אל ה'למה'. אני חושב שזו הזדמנות גדולה שהייתה לנו. ואני חושב שאם היום אנחנו האמנים שאנחנו, זה בזכות העובדה שעברנו דרך החיים, ולא נתנו לחיים לעבור מעלינו".
מה הביא את גל אמיתי לדמעות, והכוכבים ששמו ברקס
גל אמיתי, שחקן ובעל בית הספר "הסטודיו" למשחק, הוא אחד המפיקים שאחראים על המחזמר "קטנטנות", יחד עם מאור מימון וטומיקס. הם שלושה שותפים, ונתי נתנאל אחראי על הבאת הכוכבים לארץ.
אז גל, איך ההרגשה לפתוח דדווקא בישראל את המופע, כשמעריצים מכל העולם מחכים לו?
"זה כבוד גדול. אנחנו כבר שנתיים עובדים על "קטנטנות". לא הייתה גרסת מחזמר רשמית שרצה בעולם. היו בסך הכול מופעים של "קטנטנות", כמו פסטיגל, בגראן רקס בבואנוס איירס. כבר שנתיים אנחנו עובדים עם בואנוס איירס על יצירת המחזמר הזה, שבעצם ירוץ בכל העולם. בישראל, בגלל שזו הייתה יוזמה שלנו, קיבלנו את הזכות להיות הבכורה העולמית.
יש לנו צוות מארגנטינה שהגיע לפה. ממש כל עיצוב, כל תלבושת, המוזיקה הגיעה מארגנטינה, המחזה הגיע מארגנטינה, ותרגמנו אותו לעברית. בקיצור, קורה פה אירוע שירוץ בכל העולם ואנחנו נורא גאים ומתרגשים. לא ייאמן שזה קורה".
"ובעצם המעריצים מגיעים גם עם הילדים שלהם. כלומר, "קטנטנות" כבר עוברת לדור הבא, ויהיו כאן ילדים שאפילו לא נולדו כשהסדרה שודרה ויוכלו לדקלם הכול".
גל: "כן, זה הרעיון. הילדים שגדלו על "קטנטנות" מגיעים עכשיו עם הילדים שלהם. הם הפכו להיות הורים ובעצם יחוו חוויה משותפת. הילדים יחבקו כל כך חזק את אמא ואבא ויגידו: "איזה מזל שיש לי אמא ואבא". הם יתרגשו, הם יבכו, הם יצחקו. אז בהחלט תהיה חוויה".
עכשיו, אחרי שנתיים של עבודה, איך זה מרגיש לעמוד מאחורי הקלעים ולראות שהכול עומד, וממש אפשר להריח את הפתיחה?
"הייתי גמור לפני שהתחלנו את השבוע הטכני. בחדר החזרות בכיתי את חיי. ממש, לא הפסקתי לבכות.
זה מדהים שהקסם הזה קורה. פתאום אתה מבין שהדבקת הרבה אנשים ברעיון שלך. יזמנו את זה יחד, ומאור הביא את זה".
"פתאום לראות את כל זה קורה, לראות את האמנים מארגנטינה מגיעים, לראות את האייטמים בטלוויזיה, לראות את מכירות הכרטיסים, לראות מופעים שכבר סולד אאוט - זה מרגש. הנה, גם עכשיו אני מתרגש", הוא אומר ודמעות ממלאות את עיניו".
"זה קורה. זה חלום מדהים, והקהל הולך לעוף. וזה יצליח, אני יודע שזה יצליח. וזה וואו".
היזם נתנאל בן שבת, דיבר גם הוא על המאמץ בלגייס את כוכבי הסדרה לישראל
נתנאל: "האמת, מאוד קשה להביא אמנים לישראל. בטומיקס חטפנו ברקסים מהרבה אמנים בינלאומיים, גם מארגנטינה, שניסינו להביא אותם לישראל. יש פה אמנים שבאמת מאמינים באהבת ישראל. יש להם אהבה והערכה לישראל ולא אכפת להם מההשלכות, ואם זה יבוא על חשבון משהו אחר. הם באמת מאמינים ואוהבים את הקהל הישראלי, וזה מדהים. זה מרגש".
יש מישהו שבאמת רצית להביא למופע הנוכחי ונתקלת בדחייה?
נתנאל: "כן. יש כמה אמנים שפנינו אליהם בחו"ל. לא אוכל לחשוף אותם, אבל הם שמו ברקס כדי להגיד: אוקיי, אין לנו בעיה עם ישראל, אבל אם אנחנו נבוא לישראל זה יפגע בנו בהופעות באירופה, בארצות הברית וכאלה".
ואיך זה באמת גורם לך להרגיש כשאתה פונה לאמן וזו התשובה שאתה מקבל?
נתי: "זה קשה, כי תחשבי שיש פה הרבה אנשים שגם מתפרנסים מזה, ועולם ההפקות הבינלאומיות הוא בעצם הפרנסה העיקרית. אם אמן מחו"ל לא מגיע, לאו דווקא בגלל שישראל עשתה משהו, אלא כי המצב די מורכב, וגם ההסברה שלנו לא מספיק טובה, ויש המון המון המון פייק ניוז, והם נחשפים למידע שהוא לא נכון".
"אנחנו עושים המון הסברה מהצד שלנו. אנחנו מדברים איתם מהצד שלנו, אבל בסופו של דבר זה משפיע, והם לוקחים בחשבון האם לבוא לישראל ולהרוויח כסף, או לצאת למסע עולמי - וזה שיקול יותר גדול. אבל יש פה באמת אמנים שבאמת הלכו פה עד הסוף איתנו".