סאני סנדלר רק בת 17, וכבר קורות החיים שלה כוללים הופעות ב-25 סרטים, כולל תפקידים ראשיים בלהיטי נטפליקס כמו "את מה זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי". עכשיו עולה בשירות סרט חדש בכיכובה, "אל תאחלו לי בהצלחה" שמו.
למה היא כל כך עסוקה ומבוקשת? גם בגלל הכישרון הטבעי שלה (לא בציניות) וגם כי לא מזיק שאבא שלה הוא אדם סנדלר, ולחברת ההפקה שלו, הפי מדיסון, יש חוזה עם נטפליקס. הסכמים צריך לכבד, וחברת ההפקה שלו מייצרת תוכן בצרורות - לא רק שני הסרטים שגם הזכרנו אלא גם "הפי גילמור 2", "תעלומת רצח", "Hustle" ועוד. בכל אלה, סאני הופיעה בצד אביה, ולעתים גם בצד אמה ג'קי ובצד אחותה סיידי, שמצידה כיכבה לא מזמן ב"שותפות" בהפקה המשפחתית, אך בלי שאף אחד אחר מן המשפוחה נוכח בצידה.
עם משפחת סנדלר קשה לפעמים להבדיל מי זה מי ומה זה מה, אז נעשה סדר: את "אל תאחלו לי בהצלחה" אבא אדם הפיק, אבל הוא לא מופיע בו, וגם לא ג'קי או סיידי. סאני היא מי שנושאת את הסרט על כתפיה. והחידוד הכי חשוב: בניגוד לרוב הסרטים של הפי מדיסון, כאן לא מדובר בקומדיה - ממש לא. יש אמנם סצינת הקאה אחת, גם היא בהקשר טרגי, אבל מעבר לכך, אל תצפו למצוא את הומור ההפרשות האופייני לעתים למשפחה. אדם סנדלר הפתיע בזמנו את העולם כשכיכב ב"אנשים מצחיקים" של ג'אד אפאטו, שלמרות המוניטין של השניים יצא לפני כ-17 שנה והתגלה כדרמה קומית על אדם שחולה בסרטן הדם, ובמובן מסוים אפשר להגיד ש"אל תאחלו לי בהצלחה" הוא ה"אנשים מצחיקים" של סאני סנדלר.
סנדלר מגלמת כאן תיכוניסטית בשם סופי בירנבאום. כמו הרבה נערות יהודיות-אמריקאיות, מיוזיקלים הם אהבת חייה. התיכון שלה מעלה את "מלצרית: המחזמר" והיא מתחרה על התפקיד הראשי וגם זוכה בו, אבל את הבשורה המשמחת מלווה בשורת איוב: אימא שלה חולה בסרטן סופני.
עם כל הצער שבדבר, סיפורים כאלה כבר ראינו לא פעם ולא ברור למה צריך לספר אותם שוב. התשובה לכך: את התסריט כתבה לורה הנקין על פי ניסיונה האישי, כלומר היה כאן כאב שבער לה להוציא לעולם. היא עושה זאת בכנות, באותנטיות ובאיפוק - הסרט לא גולש לשמאלציות אבל גם לא עוטה מסיכת סרקזם כדי להתמודד עם היגון.
את "אל תאחלו לי בהצלחה" ביימה ג'וליה הארט, שגם השתתפה בשכתוב התסריט יחד עם בן זוגה ג'ורדן הורביץ, הזכור כמפיק של "לה לה לנד". כל העושים במלאכה מפגינים כאן כבוד רב לחומר הגלם, וגם לדמויות ולקהל היעד - הם מתארים את בני הנוער בצורה הגונה, בלי סטריאוטיפים ובלי לרדת למכנה משותף נמוך. אין פה הומור זול וגם לא שטיקים אחרים, ולמרות שנוח היה להשתמש בקו העלילה המוזיקלי כדי להקליל את הסיטואציה ולהפוך את התוצאה לנוצצת ומבדרת יותר, הסרט לא עושה זאת. הוא שומר על טון בוגר וקודר.
הסרט מנסה לענות על שאלה - איך מתמודדים עם הגשמת חלום מקצועי בזמן המשבר האישי-משפחתי-בריאותי הכי נורא שאפשר להעלות על הדעת? זו שאלה רלוונטית לרבים בקהל, ו"אל תאחלו לי בהצלחה" מיטיב לענות עליה מנקודת מבט כפולה, של האימא ושל הבת, ובצורה מרגשת למדי. זה לא "תנאים של חיבה" ולא יהיו כאן אוסקרים, אבל יחסית למשהו שעולה בנטפליקס באמצע אוגוסט - בסך הכל מדובר בהפתעה לטובה.
מעלה נוספת בסרט היא ההופעה של סאני סנדלר. כבר בלהיט הבת מצווה היא התגלתה בתור הבטחה גדולה. כאן, בתפקיד עם משקל דרמטי ואף טרגי גדול בהרבה, היא מקיימת אותה בצורה הטובה ביותר. זה לא יעצור את הלשונות הרעות, אבל האמת שהשחקנית הצעירה מתאימה לתפקיד, נכנסת אליו ומשדרגת אותו, ואין בהופעתה תו מזויף אחד, לא בסצינות הזמרה ולא בכל סצינה אחרת. לא נעים להיכנס לשיח הזה, אבל לפחות אם משווים את ההופעה שלה כאן לזו של סיידי ב"שותפות" ומשתמשים בכך כקנה המידה - ברור שהיא השחקנית הטובה יותר מבין האחיות.
בחזרה ל"אל תאחלו לי בהצלחה": בניגוד לסנדלר הצעירה, מלאני לינסקי המנוסה מתקשה להשאיר חותם בתפקיד האם, עם הופעה מונוטונית ואפרורית מדי. את הסבים מגלמים גם כן בצורה חיוורת למדי שני שחקנים ותיקים עוד יותר: ביבי ניוורת הוותיקה וסטיב בושמי, שזו הפעם הראשונה בה הוא מגלם סבא. "אל תאחלו לי בהצלחה" הוא סרט עצוב מאוד גם כי יגרום לכם להרגיש זקנים.
ועוד משהו עצוב, למרות שכולם יודעים כי משפחת סנדלר יהודייה, למרות שלפני השבעה באוקטובר הם עמדו מאחורי סרט הבת המצווה הבולט בדורנו, למרות שלגיבורה קוראים בירנבאום, למרות שהמיוזיקל הוא חלק בלתי נפרד מן התרבות היהודית-אמריקאית: אין שום אזכורים ליהדות בסרט. זה לא מפתיע, גם ציוני גאה כמו אדם סנדלר יודע שאפילו סצינה של הדלקת נרות תעורר תגובות אנטישמיות מימין ומשמאל, אז כמו הרבה מדיה אחרת לאחרונה גם "אל תאחלו לי בהצלחה" מעדיף לשמור על פרופיל נמוך. מה נגיד - נותר רק לאחל ליהדות אמריקה בהצלחה.