המילים האחרונות של אורן נהרי: "יכולתי להיות סבא נהדר, חבל"

אורן נהרי, מבכירי עיתונאי חדשות החוץ בישראל, הלך היום (חמישי) לעולמו בגיל 70. הלווייתו מתקיימת ברגעים אלו בבית העלמין מנוחה נכונה בירקון, פתח תקווה.

אנשי תקשורת רבים, חברים ומשפחתו הקרובה הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה, זאת לאחר שחשף כי חלה בחודש מרץ האחרון במחלת ה-ALS (ניוון שרירים) וכי מצבו הדרדר לאחרונה.

בשבת הוא עוד הספיק לשדר בפעם האחרונה בתכנית הרדיו שלו, בה סיכם את מילותיו: "הסיפורים ימשיכו להיכתב גם בלעדיי. הבקשה האחרונה שלי מכם: המשיכו להסתכל, להקשיב, לשאול שאלות, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם ולהמשיך להתעניין".

הלווייתו של נהרי נפתחה בדקת דומיה. לאחר מכן, אנסמבל קורל, הרכב מוזיקה שאהב במשך 13 שנה, שר שיר לכבודו ולזכרו.

דבריו של נהרי עצמו, כפי שכתב אותם לפני מותו, הוקראו בפני הנוכחים. "זה לא היה אמור להיות כך, ממש לא", פתח. "נד בראשו וממלמל האדם מתכנן ואלוהים צוחק, חשבתי על המוות כמו כולם ועל הדרך כיצד אמות. אולי תאונת דרכים או סרטן, או דמנציה, אבל זה בחיים לא חשבתי", הודה. הוא סיפר כי "התחלתי כשאני מקליד כעת בתחילת פברואר 26, התוכנה מתרגמת לי את הכתב. אני חושב לא מעט על המוות. עוד מעט אמשיך. היו לי תוכניות, לבקר בכל מקום בעולם לעשות צניחה חופשית".

הוא הוסיף כי "היו גם תוכניות צנועות בהרבה: להתחיל להאט בקצב ההופעות הטלוויזיוניות, להשלים את הספרים שלי שהיו כבר בשלב מתקדם, רציתי להיות עם ורד ועם המשפחה, להמשיך להנות יחד עם המשפחה. לאכול במסעדות שלנו, לטוס לעיירות ציוריות ולכל מקום. להיות עם הילדים וכמובן להיות עם הנכדים".

על חייו, סיפר כי "בסך הכל, רוב הזמן ככל שנקפו השנים, היו לי חיים טובים. עבדתי במקצוע שאהבתי ונהנתי ממנו. הייתי בין המייסדים של רואים עולם, של גלובוס, עבדתי עם אנשים טובים שלחלקם הפכו לחברים, אחרים פחות. צברתי שלל חוויות וראיתי עולם".

בדבריו, נהרי גם נפרד מיקיריו. "ורד שלי, ורד אהבת חיי מון אמור שלי", כתב. "מאז ט"ו בינואר 2008 אנחנו ביחד כמעט כל הזמן, כמעט כל יום וכל היום במשך 20 שנה. הפגישה איתך שינתה את חיי לטוב, וכל השנים האלה התמלאתי אושר עד שאנחנו ביחד", סיפר. הוא הוסיף כי "בלי קשר למחלה בסופו של דבר אני זוכר את הדברים הטובים, הדברים הקטנים והטובים שיש לנו עוד הרבה זכרונות. כל כך רציתי שיהיו עודף כל כך תכננתי שיהיו לנו עוד. תודה על אהבתך ועל דאגתך, תודה על כל העזרה והדאגה לפני המחלה ואיתה, אתגעגע מאוד".

לילדיו אמר "שלום לכם ילדיי היקרים, אני רואה אתכם אנשים מבוגרים חכמים ואני שולח לכם חיבוק אחרון. אוהב אתכם". הוא שיתף כי "אם אני מרגיש צער, זה צער שחצני. יכולתי להיות סבא כל כך נהדר, אבל הכוח שלי היה לספר לילדים את מה שעברתי בטלוויזיה והסיפורים השונים מחיי המוזיקה והתרבות ואת זה לא הספקתי". לילדיו של זוגתו אמר "שלום לדין וגיל, נכון אתם לא ילדיי, אבל בוודאי ככל שהשנים חלפו הרגשתי שאתם הילדים שלי, ושאני קצת כמו אבא שלכם. לא מובן מאליו שקיבלתם אותי לביתכם, עשו חיים תיהנו ותמשיכו להיות אתם - אוהב אתכם".

לאחותו סיגי אמר כי היא "האחרונה שאיתה יכולתי לעלות זיכרונות, לזכור את המוזרויות של משפחתנו והיו רבות". הוא מסר כי "רציתי להשלים את ה-120 תוכנית הרדיו המעולה לתת חיבוק וירטואלי למאיה, כל כך הרבה שנים של עבודה משותפת שצמחה לחברות. תודה רבה לך על הכל".

"היי ארנון וטל, חבריי הותיקים - תודה לכם על החברות", אמר לחבריו. הוא הודה גם לחבריו בתקשורת. "תודה לירין קימור ששינה את מהלך חיי, ששאל אותי מה אני חושב לעשות אחרי הלימודים. תודה לבוס האגדי יאיר שטרן שהביא אותי למחלקת חדשות החוץ, זוהי הייתה החלטה טובה. תודה לחברים מרשות השידור ולכל החברים שהיו איתי בשנות ה-80. תודה למנהלים בתאגיד ולחברים שעשו כל מאמץ עבורי", אמר, והוסיף "תודה על לראות את מכבי חיפה משתקמת - ועכשיו אני דואג לורד אהובתי ולילדים". הוא הוסיף גם "תודה רבה לכל מי שסייע לי בהוצאת ספריי וכתיבתם".

"ותודה לקהל הנאמן שלי, לאורך שנים בכל עשייתי", אמר. הוא הוסיף "תודה על הודעות התמיכה המחממות לב עם היוודע דבר מחלתי. נהנתי מאוד לטייל בארץ ולהיפגש עם הקהל שלי. החיים יעשו את שלהם, השנים יעברו ועוד חבריי מהדור שלי יזכרו אותי. עם הזמן הכל ידהה יישארו הספרים וההקלטות וזיכרונות נמוגים, זוהי דרך העולם". "זכרו אותי לטובה, מקווה שהצלחתי", סיכם.

ורד, אשתו של נהרי ,ספדה לו ואמרה כי "אורן שלי, אין ספור פעמים אמרתי שאני לא מאמינה. מה פתאום אצלנו, מה פתאום אתה. הגוף עזב את הנפש שלך, אני לא מאמינה שאני עומדת כאן ומספידה אותך ונפרדת ממך". היא סיפרה כי אורן היה "בן זוג נהדר, אבא נדיר וסבא שאין דברים כאלה".

"לא מאמינה שאני מסכמת אותך ואת נוכחותך בעולם הזה", אמרה בצער. היא סיפרה כי "יצרנו לנו עולם כל כך הרמטי ושלם - ומה עושים כשהעולם מתמוטט באכזריות? עברנו חיים שלמים ביחד, ניסינו לחבר את כל העולמות שלנו, חלק הצלחנו וחלק פחות. החיים לא תמיד היו קלים, אבל עברנו אותם. ליווינו בעצב ובדאגה על המדינה ההולכת ונחרבת לפנינו".

ורד הוסיפה כי "ציינת את הבחירות באוקטובר, ככל שנקפו הימים הבנו שלבחירות לא נגיע. אלו היו תובנות לא קלות. עם כל הקושי שהגוף הלך ודעך ושהגוף הפסיק להגיב לא התלוננת ולא ביקשת רחמים. כן היה לנו עצוב, מאוד. ישבנו ובכינו יחד בשקט, על מה שידענו שלא יהיה. רצינו כל כך הרבה לראות הצגות, סרטים וידענו שכל זה לא יהיה. יודעת שתחיה בליבי". היא סיכמה באומרה כי "כל כך הרבה אנשים, קולגות וגם זרים ליוו אותנו, תודה לכולם. חשבתי שיהיה לנו נצח וטעיתי".

העיתונאי והבמאי ירין קימור, מרשות השידור לשעבר, ספד לנהרי והעלה זיכרונות. "אמרתי לאורן בוא תהיה תחקירן, הוא עשה סרט ביומיים וחצי. מאותו הרגע הכרתי ביכולותיו ונותרנו חברים", שיתף. "כל הידע שלו קדם לגוגל ול-AI. הגדולה שלו שהוא יצר הקשרים ומשמעות ותוכן, כל הגדולה שלו הוא הפך להיות מספר אחד במדינה בלי תחרות בכלל. הוא נותר חבר שלי", אמר.

קימור סיפר גם על הרגעים בהם גילה על מחלתו. "שאלתי אותו ברגע שהוא יצא למאבק על חייו, שאלתי אותו אתה פנוי לשמוע צרות של אחרים? מעולם לא קיבלתי תגובה כל כך נרגשת כפי שהוא ענה לי. הוא היה הכל עבורי מעבר לחברות. הייתה בו ציניות, היה בו הומור. הוא מעולם לא סתר את עצמו, ולא קפא מול לחצים, אל המוות היישיר מבט וזה עדיין היה מתוך זה שאורן לא פחד", אמר ברגש.

הוא סיפר גם כי "כדרכו של אורן העורך, הגיע אליי לפני חודש ואמר שיבקשו ממני להגיד כמה מילים - אני מבקש דבר אחד - תקצר. הוא שאל אותי אתה מבטיח? אמר כן. אני מתנחם בכך שהוא לא מאמין בחיים אחרי המוות, הסתבכתי איתו קצת, אבל הוא יהיה חסר לנו כל כך".

דין, בנו של זוגתו ורד, ספד לזכרו גם הוא ואמר כי " "הוא היה אמור לדעת שבאוגוסט לא מתים, אבל זה סוג ההומור שאורן התחבר אליו. תמיד היה קשה לי להסביר מי אורן בשבילי. אין מילה שמתארת את סוג הקשר בינינו. הוא לא מחליף אף אחד, אבל עם השנים הפך למשפחה מדרגה ראשונה. הכרתי את אורן כשהייתי בן עשרה, אני לא יודע מתי הוא הפך למשפחה. גיל ואני גדלנו כשאורן שם כל הזמן".