גם אני סולד מנתניהו, אבל הקמפיין נגד עדן בן זקן הוא מגעיל

מי שהתעורר בבוקר הרגוע של יום שישי כמעט שהשפריץ את הקפה הראשון לסופ"ש מהאף, שכן פושעת מסוכנת התגלתה בקרבנו.

מי הפושעת ומה חטאה? מסתבר שעדן בן זקן, מהזמרות הפופולריות בישראל, אירחה את בני הזוג נתניהו בהופעה שלה בהיכל הנקרא על שם חברת ביטוח ופיננסים, זה שעבור בני דורי יישאר תמיד "יד-אליהו".

הצונאמי לא אחר לבוא, כמה צופים בהופעה (ועוד הרבה יותר מאלה, רל"ביסטים שלא היו בה, אבל נחשפו לאירוע) נעלבו עד עמקי נשמתם, בודדים נטשו בזעם, אחדים אף איימו לתבוע.

הנה שלוש תגובות מייצגות שלוקטו מאינסטגרם, פייסבוק ואיקס (טוויטר):

"נטע חיכתה הרבה זמן להופעה של עדן בן זקן הערב. הכל היה מצוין עד שהגיע אדם לא רצוי שכפה עלינו תעמולת בחירות בניגוד לחוק..."

"תובעים את עדן בן זקן! כסף קל לכל מי שהיו בהופעה שלה אתמול"

"מקווה שאף מארגנת אירועים בהייטק (ובכלל) לא תיקח את עדן בן זקן לאירועי חברה. לא מגיעה לה הפרנסה הזאת".

מה שנקרא, לא נגענו (למעט תיקוני תחביר קטנים באחרונה, שנכתבה במקור באופן די עילג), אבל... רגע, לפני שנמשיך - ומאחר שמדובר בטור דעה אישי, אבהיר את עמדתי האישית בנוגע לראש הממשלה.

גם אני, כמו רבים מאזרחי ישראל, סולד מבנימין נתניהו, קל וחומר כשהוא מלווה באשתו, זאת שמקפידה שייכנו אותה "רעייתו".

חשבתי כך גם לפני שבעה באוקטובר 2023 ומאז זה רק הלך והחריף. השיטות הנלוזות בהן בחר להסיר אחריות מעצמו (כולל הפצת תיאוריות קונספירציה, שכמותן בעיני כעלילות דם, בעידוד סביבתו הקרובה) הבהירו עד כמה הוא לא ראוי לתפקידו, עד כמה האינטרס האישי שלו עלה על מסלול התנגשות עם האינטרס הלאומי של מדינת ישראל.

הופעתו בכל אירוע ציבורי היא לצנינים בעיני, כל פריים שלו בטלוויזיה מקומם אותי, גם כשהוא חלק ממהדורת חדשות, קל וחומר כשהוא נהנה במופע בידור.

האם עמדתי ברורה מספיק? כלומר, סליחה על הווידוי האישי הארוך, אך זה היה נדרש, לטעמי, בטרם נעבור למישור הענייני. למה? כי במישור הזה אין לי אלא לטעון נגד מי שאני מתבייש לקרוא להם "חבריי למחנה", חבורה של אפסים כוחניים, בעיניי, לא פחות מחלק מהגורמים בממשלה שהם כה מייחלים להחלפתה.

נתחיל בכך שרוב הקוצפים ברשת בכלל לא היו בהופעה. הם ממילא לא הקהל של עדן בן זקן, אם מסיבות של העדפה מוזיקלית ואם מסיבות פוליטיות: הגברת בן זקן היא תומכת-נתניהו גאה, שמעולם לא עשתה סוד מדעותיה.

אם אני, שאודה בלי גאווה, כי רוב מה שאני יודע על בן זקן הוא שהלהיט הגדול שלה בכל הזמנים נקרא "מלכת השושנים" (וכן מבליח בירכתי תודעתי זיכרון עמום על אותו אוברול ב"שלושים שקל" מעונת הפתיחה של "דה ווייס"), יודע מה דעותיה, הרי שאין סיכוי שמישהו הלך להופעה שלה וחשב שהוא הולך לשמוע את מרסדס סוסה, אחינועם ניני או אביב גפן.

אגב האחרון, תארו לכם קמפיין-רשת שהיה נפתח בפוסט בפייסבוק ברוח הדברים הבאים: "היינו אתמול בהופעה של אביב גפן, שבה התארח יאיר גולן, מי שהשווה, בטקס לציון יום השואה, בין תהליכים בישראל לאלה שהתחוללו בגרמניה הנאצית וכן השמיע האשמות מהן ניתן להבין, לכאורה, שחיילי צה"ל מבצעים פשעי מלחמה. הרגשנו כאילו כפו עלינו להשתתף במופע בחירות מביש, למרות שבאנו לקונצרט רוק - ולכן אנו מתארגנים לתבוע את ההפקה...".

למען הסר ספק, הרי שככל שידוע לי גפן לא אירח את גולן בהופעתו, אבל גם לו היה עושה כן - נדמה לי שמי שמסתערים עתה בשפתיים קוצפות על עדן בן זקן, היו מריעים לאמן האמיץ שלא מפחד להביע בגלוי דעות שעלולות לעלות לו באיבוד הכנסה.

דמיינו לרגע את גדי איזנקוט מתארח בהופעה של משינה, טיפקס או יהודית רביץ - גם אז היה לכם מה להגיד, חבורה של בבונים-משמאל?

כבר כתבנו, אבל נוסיף ונדגיש: גם ה"תדהמה" שלכם היא מלאכותית: עדן בן זקן מעולם לא שמרה לעצמה את דעותיה - ממש כמו עמיר בניון, אייל גולן או אריאל זילבר (למשל, רשימה חלקית של אמנים מפורסמים שמזוהים עם הימין). אז נתניהו ניצל את האהדה שלה לטובת מופע בחירות קצר ואפקטיבי. ביג דיל.

איני משפטן, אבל אל תמהרו לתובע בעקבות הבטחות ל"כסף קל". כל עוד לא נעשה שימוש בתמונותיכם מהאירוע למטרות תעמולה, נגד רצונכם, הרי שלמיטב הבנתי לא רק שאין לכם קייס מוסרי, אין לכם גם קייס משפטי.

תארו לעצמכם את עדן בן זקן מארחת את עינב צנגאוקר (מי שאינה חלק מרשימתו של יאיר גולן רק בגלל שהאחרון הפר הבטחה מפורשת שנתן לה), גם אז הייתם מתלהמים?

ועוד משהו, לסיום: יש שתי אסכולות בולטות ביחס לאומנים שנוקטים עמדה פוליטית מובהקת. אחת גורסת שלא ניתן להיות אמן מבלי לנקוט עמדה מוסרית, גם כשהיא מתפרשת כפוליטית.

השנייה, הפחדנית לטעמי, טוענת שזמר צריך לשיר, שחקן צריך לשחק וקומיקאי צריך לספר בדיחות - בלי לנקוט עמדה.

ובכן, אבהיר שאני מעריך הרבה יותר את הנוקטים עמדה, בין אם קוראים לו יהורם גאון ובין אם קוראים לה אורנה בנאי. בין אם קוראים לו בן בן ברוך או שקוראים לה רבקה מיכאלי.

אפשר להסכים עם האחרונה ולהתווכח עם הראשון (כמוני למשל), אבל אי אפשר לשלול את זכותו להיות מזוהה, כלומר, לקדם מסרים פוליטיים שבהם הוא מאמין.

בכל מקרה, כל ארבעת השמות דלעיל עדיפים בעיני משם ענק כמו של שלמה ארצי למשל, שיתפתל ויתפלפל - ובלבד שלא להשמיע קול ברור, אולי מתוך חשש שזה יעלה לו באהדת מעריץ כזה או אחר.

מה למדנו מהפרשה? אולי שכאשר העצבים של הציבור - ערב מערכת בחירות גורלית - הם כה רופפים, הרי שקול ההיגיון הוא הראשון שאובד.

אני למדתי עוד משהו שכבר זמן רב חשדתי בו, אבל שקיבל חיזוק קטן בעקבות הפרשה: טהרנים צרי אופקים יש בשני המחנות - וטמטום לא חסר גם בזה שקרוב לדעותיי.