בשנה האחרונה, סרטי המשך ללהיטים משנות האלפיים הפכו לטרנד הלוהט בהוליווד. לא חבל? מגזין "וראייטי" דיווח אתמול (שלישי) שחברת ההפקות פרמאונט כבר החלה לעבוד על סרט המשך לסרט "איך להיפטר מבחור ב-10 ימים", בכיכובם של קייט הדסון ומת'יו מקונוהיי. על פי הדיווח, הדסון חתומה כרגע בתור מפיקת סרט ההמשך, כשהכוונה היא שהיא ומקונוהיי יחזרו לתפקידיהם האייקוניים.
האמת? מיצינו. הקונספט העייף הזה אמנם מלהיב קהל שרק רוצה להתרפק על הסרטים שגדל עליהם, אבל לא כל דמות אהובה חייבת לחזור למסך כדי שנגלה מה עלה בגורלה 20 שנה אחר כך. לפעמים עדיף פשוט להשאיר לנו את הסוף שזכרנו.
איך אומרים בעברית Money Grab?
עלייתם של סרטי ההמשך לשוברי הקופות היא מדאיגה. במידה מסוימת, היא מסמלת את חוסר הנכונות של עולם הקולנוע להמר על רעיון מקורי וחדש. הרי בסוף, כשהמפיקים והמממנים של סרטי ההמשך האלה מחליטים לעשות עוד סרט המשך, שתמיד יוצא אובר פוליטיקלי קורקט, לסרט שכבר גרף להם מיליונים - הם עושים אותו כדי לגרוף עוד.
אופיו המתרפק של דור המילניום לא תורם במיוחד למצב. יש משהו מאוד נוסטלגי בבני הדור, שבוחרים שוב ושוב לצפות מחדש באותם סרטים שמזכירים להם נשכחות. אבל אל תטעו. המפיקים האלה לא בהכרח אוהבים את הסרט שהם יוצרים מחדש - הם פשוט יודעים מראש שתשלמו עליו כסף.
לא חסרות דוגמאות לתופעה. מ"יום שישי הפוך 2", שהחזיר לאקרנים את לינדזי לוהאן וג'יימי לי קרטיס, דרך "השטן לובשת פראדה 2", שהחזיר לחיינו את השילוב האייקוני של מריל סטריפ ואן האת'וויי, שתככב גם ב"יומני הנסיכה 3" שנמצא בדרך.
למרות הביקורות הטובות יחסית לסרטים, הרבה פעמים מה שמחזיק אותם הוא דווקא הכוכבים - ולא סיפור המשך מטורף או סגירת מעגל של הדמויות. גם הצורך הכמעט אובססיבי לקחת את הסיפורים שאהבנו ולדחוף להם אלמנט בן ימינו הוא פשוט עייף וממוצה. כל זה כמעט מרגיש כאילו הוליווד מחממת לנו ביום חמישי את השאריות מהקידוש של שישי שעבר ואומרת לנו שאין לה כבר כוח לבשל.
ובאותה נשימה, בפינת "וואלה עתידות" אנחנו צופים כבר מעכשיו שגם "איך להיפטר מבחור ב-10 ימים" ייגע, במידה כזו או אחרת, בעולמות הסושיאל. נקודות בונוס אם אנדי עצמה מאוימת על ידי התחום או נאלצת להיכנס אליו.