יש לפעמים שחלון קטן יכול להכניס משב רוח גדול לחדר - אם תרצו, זה במשפט אחד הסיפור של "לנסקי", הסדרה התיעודית הכי מרתקת שרובכם עדיין לא צפה בה - ושהפרק השלישי והאחרון שלה ישודר במוצאי שבת ב"כאן 11" (21:30).
רוב הישראלים התוודעו לשם מאיר לנסקי כאשר הגיע לישראל ב-1970 כתייר - ומאוחר יותר ביקש להישאר בה כאזרח מתוקף חוק השבות.
בשנים הבאות ניסתה מדינת ישראל להתחמק מהכרעה, בעיקר אמורים הדברים בשר הפנים דאז, יוסף בורג (מפד"ל, אמה-הורתה של "הציונות הדתית". בורג התלבט והתלבט - ולבסוף הכריע נגד: לא רק שלנסקי לא יוכל להתאזרח בישראל, אלא שהוא גם לא יוכל להישאר בה עוד כתייר.
לנסקי נחשב לאחד מבכירי הגאנגסטרים היהודים שפעלו בארצות הברית, פרשה מעט עלומה בדברי יהדות ארה"ב. מצד אחד מדובר בעבריינים קשים וקשוחים, שגרמו ליהדות ארה"ב להתבייש בהם, לצד גאווה בחלק ממעשיהם...
פרופ' רוברט רוקאווי, אחד מהעדים החשובים בפרק הראשון, היה הראשון לחקור את העבריינות היהודית כתופעה חברתית ולחשוף את הדואליות ביחס בין הבושה מחד - והגאווה מנגד.
על מה גאווה? על כך שהם לא היו רק עבריינים, אלא גם פעלו מתוך מחויבות לקהילה - תחילה בפיצוץ כנסים של נאצים אמריקניים (כפי שמספר גם אורן נהרי, אחד המרואיינים הראשיים בסדרה, במה שהפך להיות תזכור כואבת ללכתו בטרם עת) ובהמשך בתרומה גדולה - בכסף, נשק וקשרים, להקמתה והישרדותה של ישראל.
גאנגסטר ויהודי גאה
כחלוף השנים, הפך לנסקי לנרדף על ידי ה-FBI, במה שנראה יותר כהתחשבנות עמו על עברו, בעקבות רעש תקשורתי - ופחות על מה שהיה, הלכה למעשה, בעת שנפתחה החקירה נגדו. כמו שאומר אחד המרואיינים בפרקים הראשונים: "הם רדפו אחרי לנסקי של שנות ה-50".
הפרק הראשון זיגזג בין לנסקי שמנסה להיקלט בישראל לבין צמיחתה של המאפיה היהודית בארה"ב. הפרק השני נעץ אף הוא עקב בבקשת האזרחות של לנסקי, אבל הפעם הזיגזג היה להתגייסותו למען המעשה הציוני.
החלק השלישי, שישודר במוצאי שבת, עוסק במה שקשה לכנותו אחרת חוץ מ"בגידה", הבגידה שבהפניית העורף מצד הממשלה בישראל ללנסקי הנרדף (ממנו ידעה לבקש עזרה 20-30 שנים קודם לכן), עד לגירושו מכאן, הלכה למעשה.
מוסר כפול
קשה לעשות בישראל דוקו היסטורי מבלי להיות גם אקטואלי, וכך מבלי שאולי התכוון לכך, מתח יוצר הסדרה, אבי מאור מרזוק - כמה קווים רלוונטיים למצבנו היום: לינץ' טהרני במסווה של עיתונות (בעיקר מצד "הארץ" ו"העולם הזה") מזה - ומצד שני, הכשרת כל מעשה נבלה על ידי תרומה למדינת ישראל.
לכך אפשר להוסיף גם התנשאות מוסרית של אליטות (שבמקרה הזה מיוצגות הן על ידי יוסף בורג והן על ידי שולמית אלוני) מעל מי שלא היו להם יותר מדי אלטרנטיבות אלא לצמוח כפי שצמחו.
ומעל לכל אלה, הכפפת המוסר לדרישות האמריקנים (כפי שחווים למשל היום תושבי הנגב המערבי, שעפיפונים מעזה חזרו לשמיהם, אך הם נאלצים לשמוע מאלוף הפיקוד "תסמכו עלי, יהיה בסדר"), שכן לא הייתה כל עילה לאי מתן אזרחות ללנסקי, מלבד התביעה האמריקנית (שבאופן קצת חולני, רדפה אותו לא רק בגין עברו, אלא גם משום יהדותו).
לשיא האירוניה מגיעים הדברים כאשר אהוד אולמרט, אסיר משוחרר, טוען בלהט ש"מדינת ישראל לא צריכה להיות מקלט לפושעים רק בגלל שהם יהודים".
הנה כי כן מאור-מרזוק יצא לחפש עבר - ומצא אקטואליה: אם לא באופן ישיר, בוודאי בסאבטקסט של הדברים. עשו לעצמכם טובה וצפו הן בפרק השלישי והן ב"כאן בוקס" בשניים הקודמים, אחרת תישאר "לנסקי" סדרת הדרמה הטובה ביותר שבה לא צפיתם.