בנימין נתניהו נואש, אך עדיין לא מוותר - כך אפשר היה ללמוד מעוד הופעה שלו בערוץ 14, הערוץ שמשדר רק במטרה להשאיר אותו בשלטון.
זו לא הייתה הופעה שמטרתה הייתה לשכנע את מי שלא תומך בו לשנות את עמדתו, בעיקר כי זו הוצגה על ידי אוסף מביך של שקרים (תכף נביא כמה דוגמאות).
אז מה הייתה המטרה? ראשית להתעודד מעט, זה תמיד כיף להתקבל בשירת "ביבי מלך ישראל", גם אם סולן המקהלה הוא לירן חולצה אפורה. שנית - וחשוב הרבה יותר, לנסות להעיר את השטח. להמריץ את מי שתמכו בו בעבר, אבל לפי סקרים (שהוא מודע להם היטב), לפחות כרגע - לא ממהרים להתייצב בתור שמשתרך מול הקלפי.
רבות הדרכים לגנוב דעת, מתברר. מדרכים טריוויאליות כמו אזהרה מפני ממשלתו העתידית של איזנקוט, שתכלול (לפי נתניהו) לא רק את יאיר גולן אלא גם את מנסור עבאס (וזה מהאיש שהקים ממשלה עם שרידי "כך") - ועד למקוממות הרבה יותר.
מה מקומם יותר? ראשית הצגת הניצחון המוחלט שאותו, לדברי נתניהו, השיגה ישראל בכל חזית אפשרית: "הפכנו למעצמה עולמית!" מסכם נתניהו את הקולות שהוא שומע כנראה בדמיונו, בעוד שבמציאות תיירים ישראלים כבר לא יכולים להזמין סופלאקי ביוון או בננה-לוטי בתאילנד, מרוב שאנחנו מעצמה.
כך בהיעדר עיתונאי אמיתי באולפן, יכול נתניהו לחגוג גם ניצחון דמיוני על איראן, שכן אף אחד לא יזכיר לו שמארבע מטרות "שאגת הארי": יצירת תנאים להחלפת משטר, השמדת פרויקט הגרעי האיראני, חיסול מערך הטילים ארוכי הטווח והקשר ל"פרוקסיז" - לא הושגה אפילו אחת...
להעיר את הדוב
מה הם כן יעשו? יפרצו במחיאות כפיים סוערות כשנתניהו מפריח סיסמאות כמו "כל עוד אני ראש הממשלה, לאיראן לא יהיה נשק גרעיני!". הלוואי שלא ניאלץ להיזכר במשפט הזה כמו ב"מה פתאום?" שלו לקרן מרציאנו (אחרי ששאלה אם ינסה לעכב או לבטל את משפטו) - בימים שבהם עוד נהג להתראיין, או אולי בהבטחה לפיה איתמר בן גביר לעולם לא יהיה שר בממשלתו.
מה שהיה מקומם אפילו יותר, שלא לומר הרבה יותר, היה היחס שלו לטבח ה-7 באוקטובר. מבחינת נתניהו האירוע היה נמנע (גם אם "לא לגמרי" הוא מדגיש כדי להוסיף אמינות לשקר) לו רק היו מעירים אותו בזמן... למה לא העירו? כי מערכת הביטחון הייתה שבויה בקונספציה.
מי היה אחראי על מערכת הביטחון? זאת לא נשמע לעולם מפי האיש שטען בלהט כי בישראל אין אחריות לשר הביטחון ואף לא לרמטכ"ל, אלא רק לראש הממשלה (על אולמרט, לאחר מלחמת לבנון השנייה). כמובן שלו היה עיתונאי - אתם יודעים מה? עזבו עיתונאי: לו היה אדם הגון אחד בפאנל, אפשר היה לשאול את כבוד ראש הממשלה מה השתנה בין לבנון 2006 לעזה 2023.
הדברים מקוממים שבעתיים כאשר הוא מתייחס לגדי איזנקוט ומייחס לו תפיסה נאיבית של האויב, נאחז בציטוט של איזנקוט לפיו הופתע מתאוות הרצח של חמאס.
נתניהו, בניגוד אליו, ראה את הנולד. ראה עד כדי כך שבעוד איזנקוט מצטנן במשך שנים על הספסל בין רמטכ"לות לפוליטיקה, הוא - נתניהו - דאג לממן ולשמן את תשתית הטרור של חמאס.
בכלל, אלה איזנקוט וחבריו לובשי המדים אחראיים לאסון שפקד אותנו, בעוד שהוא תפס פיקוד רק החל מ-8 באוקטובר. לשמוע ולא להאמין איך מדבר על האיש ששכל את בנו בקרבות, האיש שבנו נפש במיאמי, מאובטח על חשבוננו.
שקר המיליארדים
היה גם עוד שקר שחושף את מערכת היחסים של נתניהו עם התקשורת החופשית בישראל. "העברנו 25 מיליארד שקל למען חיילי המילואים" טען נתניהו - ועבר לדבר על חלוקת קרקעות בנגב ובגליל לחיילים משוחררים, הנחות מפליגות ועוד.
באותה מידה הוא היה יכול להגיד גם 250 מיליארד או 250 טריליון, ביליון או גזיליון - אם כבר משקרים. אבל המדהים במשפט הזה לא היה הסכום הדמיוני, אלא המשלים שלו: "על זה לא יספרו לכם בערוצים, נו - איך אתה קורא להם, ערוצי ה..." פנה נתניהו למגל, כדי שזה ישלים במילים מארסנל התבהלה והתרעלה.
לרגע לא מבינים מה לא בסדר במשפט (כלומר, מעבר לארסיות), עד שנזכרים שנתניהו היה יכול להיות האירוע המרכזי בכל מהדרות חדשות, אילו היה מוכן להתייצב באולפן ולענות על שאלות של עיתונאים אמיתיים, לא עדת מלחכי הפנכה שהתקבצה סביבו אמש.
מראיין אמיתי היה יכול לשאול איך זה שלמשתמט חסיד גור, למשל, החסידות של שר השיכון הקודם, עדיין קל יותר לרכוש דירה בהנחה אפילו בהשוואה למי שעושה 200 ימי מילואים בשנה (קומבינה שהשר-לשעבר אף התגאה בה!).
או למשל אם חיילי צה"ל הם כה יקרים לליבו, מדוע הוא ממשיך להפקיר אותם למציאות שבה רק הפראיירים, פחות ממחצית מהמועמדים לשירות ביטחון, מתגייסים לצבא ההגנה לישראל. וזו כמובן רק דוגמה קטנה מנושא שנדחק כמעט לשוליים.
במקום להתייצב מול שאלות אמיתיות, נתניהו מחרים את הערוצים שלא מרימים לו מראש ובכל תנאי - ואז מתלונן שהם אינם מסקרים פעולות חיוביות, במידה שיש כאלה, כמו הבדיחה על ההוא שרצח את הוריו וביקש מבית המשפט להקל בעונשו מאחר שהוא יתום.
החינוך יורד לכביש
ולא רק נושא החיילים המשוחררים. אפשר היה לשאול את נתניהו, ערב פתיחתה של שנת לימודים חדשה, למשל על המחסור במורים. הן שר החינוך שלו לא היה צריך להילחם במשך שלוש השנים האחרונות, אז מדוע לא פעל למען ילדי ישראל?
אפשר היה לשאול, למשל, בנושא אזרחי אחר, על העלייה הנוראית בקטל בכבישים, בניגוד למגמה העולמית. הן גם אם ניתן לראש הממשלה הנחה של מי שהיה אנוס לטפל בענייני ביטחון, הרי מירי רגב, השרה הממונה מטעמו, התעופפה לכל חור אפשרי בתבל (אחרי שהשלימה שורה של מינויים גרועים לתפקידי מפתח) במקום לעסוק בענייני משרדה. אז האם הוא לא אחראי גם לזה?
הן מפי האיש למדנו לא רק שבישראל יש רק אחראי אחד, ראש הממשלה, אלא גם שלפעמים צריך להניח לנושאים הפוליטיים גרידא ולעסוק ב"חיים עצמם". אז למה לא לשאול שאלות אמיתיות בנושאים אזרחיים?
הסיכוי שנתניהו יישאל שאלה אמיתי בפורום שבו התארח אמש, זהה לסיכוי שסקר של שלמה פילבר, סוקר הערוץ (או "מומו שלנו" כפפי שמכונה עד המדינה במשפטו, על ידי הפאנל) ישקף את המציאות. למה נדרשנו לסקרים? כי על זה בדיוק נתניהו מקבל שאלה קשה ומאתגרת מאבישי בן חיים.
"איך אתה מסביר את הפער בין הסקרים של פילבר שמנבאים 62-63 מנדטים לממשלה, לסקרים של הערוצים האחרים שמעניקים לה 10 מנדטים פחות?" זה היה בערך נוסח השאלה.
מתחנן בעוצמה
מדובר בנתון חמקמק שנתניהו התפתל סביבו כל הערב כרקדן: מצד אחד הוא בא לשדר מנהיגות חזקה ובוטחת בעצמה. מצד שני הוא בא להתחנן על חייו: בפני עופר וינטר, בפני איתמר בן גביר, בפני בוחרי הליכוד שראו איך הוא מתעלל בחיילי המילואים ומאיימים להישאר בבית.
אז איך משלבים? לפחות אליבא ד'נתניהו יש שני סוגי סקרים, כאלה שמתקיימים על מדגמים וכאלה שמתקיימים על כלל הציבור. בראשונים הוא קרוב למדגמי הערוצים "האחרים", אבל בסקר הקובע הוא קרוב לתוצאות ש"מנבא" לו פילבר.
אז אם הכל כל כך ברור, למה נתניהו מזהיר מפני הסכנה הקיומית שבממשלת שמאל ("כולל ליברמן, שהוא כביכול בימין אבל תמיד הולך עם השמאל" ספק עוקץ ספק רומז משהו ליום שאחרי הבחירות לאביגדור ליברמן), שהרי זו לא תקום אלא בדמיונם של ערוצי התרעלה והתבהלה?
אל תחפשו היגיון: 19 המנדטים שנותרו לליכוד (על פי הסקר של אחד מאותם ערוצים), ממילא כבר לא יתבעו ממנו הסבר הגיוני - אם לא תבעו עד עתה. קל וחומר שהפאנל באולפן, חינני ועליז כמו ארמון ורסאי ערב המהפכה, לא ידרוש כזה.
אדם נואש ישב באולפן ערוץ 14 אמש, נואש אך מסוכן, שכן הוא בטוח שהוא מתת האל לעם ישראל, בכך הוא מאמין בכל ליבו - והוא יעשה הכל כדי לשרוד בתפקידו. לא למענו חלילה, אלא למעננו, שכן - בעולמו המעוות, "המדינה זה אני".