"שרית אמרה למחוא כפיים", שרה שרית חדד בשיר "שרית אמרה" מתוך אלבומה החדש, "שירת חיי", המוקדש לבתה האמצעית שירה, ומתכוונת ככל הנראה לשרית חדד. יפה לה גוף שלישי. שרית בכל מקרה יודעת מה היא אומרת. עוד הוראות בגוף המזמור: להרים ידיים, להרים לחיים, לקפוץ למעלה.
"הלילה תרקדו עם שרה", מבטיחה/מאיימת מי שנולדה במגדל העמק וגדלה בחדרה כשרה חודדטוב, ומוסיפה, "הלילה תסמכו עליי". ברור שנסמוך. על מי נסמוך אם לא על הזמרת הלאומית אחרי 31 שנות קריירה מטורפות שאותן תחגוג ב-16 וב-17 בספטמבר, כמה ימים לפני יום הולדתה ה-48 (אם כי "זה לא הגיל, זה התרגיל", היא מתריסה באותו להיט חפלות פוטנציאלי), בשני מופעי סולד אאוט בפארק הירקון.
כן, הגיע הזמן ממזמן לטקס ההכתרה הבלתי נמנע של מי שבמו ידיה ומיתריה הפכה את מה שנקרא פעם "זמר מזרחי" לפופ אמצע הדרך ומרכז המדינה שלפיו מתיישרים רוב הכוכבות והכוכבים שנולדו אחריה, בהשראתה ובצלה. יש מקום לכולם, כמובן, אבל חדד יודעת לקחת יפה את המקום שלה. כמה יפה? היא יכולה לשיר על עצמה בגוף שלישי, ולא סתם לשיר. "שרית אמרה" זאת ווחאד אמירה. "שרית אמרה" אומר שהעם עושה מה שמלכתו אומרת לו לעשות. אם היא תגיד לו לקפוץ מהגג, כלשון הביטוי העממי העתיק, הוא יקפוץ, אלא מה.
סוג של אלוקים
שרית היא מנהיגה. לסגוד לשרית זאת דת, ואולי גם כת. שרית מזכירה את "אלוקים" בשלושה שירים מתוך עשרה באלבום האולפן ה-21 שלה, שמשובץ בארסנל לצד 4 אלבומי הופעה, 4 אלבומי אוסף ושני מיני-אלבומים. מי אמר מוסר עבודה של רפתנית קווקזית? שיר רביעי מוקדש לאותו אלוקים, שהפעם נקרא אדון עולם ו"מלך הסודות". אז אולי, לא בהכרח בכוונת מכוונת ואפילו לא במודע, מלכת הסודות שלנו היא גם סוג של אלוקים. לאלוקים הפתרונים.
סאבטקסט הוא לא הקטע של חדד באלבום הזה, בהנחה שהיה אי פעם חלק משיריה. כך היא שרה ב"הילדה מחדרה": "תודה לקהל שעובר איתי דרך/מהשיר הראשון שניגנתי בחדר/ילדה ביישנית עם תלתלים אדומים/עברנו מסע מניצוץ החיים". "ניצוץ החיים" היה שם אלבומה הראשון, שיצא בנובמבר 1995.
בהחלט עברנו מסע, ולא בקטע הקלישאתי של כל מתמודד בתחרות ריאליטי כלשהי שעובר "מסע" ו"תהליך" ("אנחנו לא אותם אנשים שנכנסנו לפה", התייפח אחד הזוגות בסוף העונה החמישית "רוקדים עם כוכבים"). עברנו מסע של אימוץ הפרסונה החדדית המתגבשת בהדרגה; התלתלים שהוחלקו, הגזרה שהוצרה, היציאה מהארון וחשבון הבנק שתפח פלאים (כולל וילה בתל ברוך ששוויה הוערך בזמנו בכ-16 מיליון שקל) הם רק קצה הקרחון.
במילים אחרות, הרווחנו ביושר את התודה שלה. עברנו גם מסע של צירוף שיריה לפסקול חיינו, שזו כמובן פסגת הקלישאות, ובכל זאת. לו הייתה לנו לאס וגאס, חדד הייתה סלין דיון עם דרבוקה (היא כבר סימנה וי סביר גם על האירוויזיון, ב-2002). היא באמת עובדת יותר קשה מכל זמרת ישראלית. ומכל פועל בניין ישראלי. ולו היינו סופרים את כל החתונות, העצרות, במות הבידור (לבחור בין שרית חדד ובין רונה קינן כמודל חיקוי לסבי, אמרה פעם הסטנדאפיסטית והיוצרת שיר ראובן, זה כמו לבחור בין יום העצמאות ויום השואה), הפסטיגלים והאירועים הפתוחים לרווחה והסגורים הרמטית שבהם הופיעה, היינו קורסים אל תוך עצמנו.
.
חושף טפח ומכסה טפחיים
אבל ג'ני מהבלוק מתעקשת שהיא עדיין אחת מכולנו. "אם לדבר אמת", היא אומרת ב"מלך הסודות", "אני אישה פשוטה/מדייקת את הלב שלי בלילה במיטה". פשוטה פשוטה, אבל קונה בגדים בלונדון, לפי השיר "שקרים" - פריימרק או פראדה, מה אתם אומרים? - ובשיר "חופש גדול", שבכתיבתו השתתפה אודיה, מממשיכותיה/יורשותיה הבולטות, היא מבשרת "את אחת למיליון". למי היא מתכוונת? לאחת ממיליון מעריצותיה או שמא לעצמה? גם במקרה כזה היא שוב לא עוברת כפשוטה. או פשוטע. עוד חידה במסע הזה שאנחנו עוברים איתה והיא עוברת איתנו.
"הייתי שותה אכזבות ואוכלת שקרים", היא ממשיכה לפרט בשיר "שקרים" (ה-EP שלה מהשנה שעברה נקרא "אימפריות של שקרים"). ביום חגה נאחל לה שלא תשתה יותר שום אכזבה, אבל גם נזכיר לה בעדינות שלא רק אכלה, אלא גם האכילה שקרים. למשל את כלי התקשורת שנכנסו ברגל גסה לחייה האינטימיים. אבל הכל (כמעט) נשכח וגם נסלח.
נכון שהיא שרה פעם (שוב בלי סאבטקסט משמעותי) "אני קצת משוגעת", אבל אם לדייק, המשפט המלא היה "אני יודעת שכולם חושבים שאני קצת משוגעת". בקריירה שבה חדד בעיקר ניסתה להיות בסדר עם כולם, ולרכוש לעצמה שם של ילדה טובה, מעטים חשבו שהיא קצת משוגעת, עד שהופיע הדבר הכי מטריד בערך הוויקיפדיה שלה: "בשנת 2001 הואשמה חדד בהעלבת עובד ציבור בשלוש הזדמנויות שונות".
שלוש הזדמנויות שונות? מה נטרק בשנה הזאת, אלוקים ישמור? בית המשפט גזר עליה 100 שעות עבודות שירות בקהילה. בשנת 2022 היא הגישה תלונה נגד אדם שלטענתה "התלהם נגדה", ובמהלך החקירה התברר כי פגעה ברכב אחר וקיללה עד ראייה שביקש ממנה לעצור ולהשאיר פרטים לבעל הרכב. שרית חדד, הצד האפל?
עוד פרט בעייתי במקצת בביוגרפיה של הזמרת שההערצה אליה חוצת דורות, מגזרים ומגדרים דווקא מפני שהיא פחות תיאטרלית ממירי מסיקה, פחות קאמפית מריטה, פחות זוהרת מירדנה ארזי והרבה פחות מזוהה פוליטית (כלומר שמאלנית) מחווה אלברשטיין: ב-2012, השנה שבה שרה שיר שאת מילותיו כתב שמעון פרס, היא גם הקדישה לבנימין נתניהו, במסגרת השקת הקמפיין של רשימת הליכוד-ביתנו בבנייני האומה, את "אתה תותח". מאז שמרה על שתיקה ממלכתית הכרחית ומתבקשת בכל הקשור לדעותיה הפוליטיות.
קטונתי מלאבחן את השפעת הפרידה מאבי גואטה, מנהלה הנצחי, על יצירתה והתנהלותה של חדד. "שירת חיי" מוגש באדיבות ש. חדד הפקות בע"מ. ש. חדד עדיין חושפת טפח ומכסה טפחיים בשיריה. שניים מהם באלבום הזה מוקדשים לגברים (אם לא מחשיבים את אדון עולם ב"מלך הסודות", שהוא אדון ולא גברת). "המזרח הרחוק" כולל את המילים: "אישה. אתה לא יודע מה זה אישה", ורצועת הבונוס "לא בבית" עשויה להדהד את "לא לפנות אליי" של נסרין קדרי ("אם אתה חוזר אז אני לא בבית"). את האלבום עצמו היא יצרה בשיתוף גברים בלבד, ובהם אמיר דדון, פאר טסי, אבי אוחיון, מתן דרור, הנרי (אלי מזרחי) ומור אוזן. היא חתומה לצד אלה על כל המילים והלחנים באלבום, וגם על בימוי הקליפ של השיר "אלה", שצבר עד כה כ-804 אלף צפיות ביוטיוב.
בשנת 2000 אירחה יהודית רביץ את חדד במופע שלה עם התזמורת הפילהרמונית בהיכל התרבות. חדד אמרה שהיא מתרגשת, אבל נראתה אדישה לחלוטין, כאילו ירדה לכמה דקות לקנות חלב במכולת. זה היה מחזה די קורע. כבר אז היה נדמה שהכל קטן עליה. "לא חשוב אתמול/לא חשוב מחר/הכל אותו דבר", טענה כזכור שנים אחרי ב"קצת משוגעת". אולי בטבילת האש שלה בפארק הירקון היא תתחיל להתרגש. ואם לא, יהיו רבים ורבות שיתרגשו בשבילה. ולא רק כי שרית אמרה.