מקרקס את כולם: אביהו פנחסוב פוצץ לנו את הראש בתחתונים צמודים

אנחנו כותבים את הביקורת הזו בעודנו מאזינים לשירים של "מועדון הקצב של אביהו פנחסוב". מאז ההופעה זה כל מה שאנחנו שומעים. ההופעה הזו לא רק הלהיבה אותנו בגלל המוזיקה. היא הפכה אותנו למאמינים. אנחנו חברים מלאים בכת של אביהו פנחסוב.

אם ראיתם סרטונים, אתם יודעים איך העסק נראה. אנחנו לא ראינו סרטונים לפני כי לא היו, ואיזה כיף שככה. בסך הכל הגענו ל"קאקאמאייקה", הופעה של הלהקה בביתן 2 באקספו. ראינו פרסומים על ההופעה עם הבטחות כמו "הפקה בימתית גרנדיוזית" ו"מסע בימתי מסחרר" עם צוות של 60 רקדנים, אקרובטים, זמרים ונגנים. חשבנו שאביהו יופיע על הבמה וכל מיני דברים מגניבים יקרו סביבו. הו, כמה טעינו.

זה לא היה עוד מופע של להקה שמחליפה בגדים משל היא אריאנה גרנדה. לא, זה היה נשף יווני מטורף. אביהו עומד על לשונית במה שנכנסת לקהל, מאחוריו חמישה רקדנים גברים חתיכים פלוס, רוקדים בתחתונים מוזהבים.

משני הצדדים של הבמה משתלשלות מהתקרה רקדניות על חבלים וחישוקים. מאחורה, ללא שום סיבה פרט לכמה זה מגניב, רקדנים גאורגיים בתלבושת מלאה יחד עם משפחת אקילוב, שושלת רקדנים מבוכארה שרוקדת ומנגנת על הבמה, ומאחור ממש - שני באדי בילדרים עושים פוזות של שרירים בגופם המאוד שזוף.

טירוף של אירוע. אולי ראיתם בסרטונים, אבל זה כלום לעומת להיות שם ולנסות לתפוס עם הפה אלכוהול שאדם קטן קומה שמרחף מעל הקהל לבוש בבגדי אלביס, שופך לכיוון הקהל מלמעלה.

וכל שיר הוא אחר. בסגנון, בהרגשה שהוא נותן ובווייב שהוא מביא לבמה. פתאום, אחרי שיר קצבי עולה לבמה הזמר יהודה שוקי שוויקי, ועם גיטרה אקוסטית בלבד שר את הנשמה שלו בספרדית כמו סצנה מהפנטת בסרט של אלמודובר. 2 גמדים בתלבושת אלביס על הבמה, ופתאום עולות רקדניות שרוקדות לצד רקדן שנראה כמו זאב נחמה, וכולם נותנים נאמבר שקשור לשיר הקודם אבל גם לשיר הבא וגם לא לאף אחד מהם. וזה ככה מהתחלה.

שוב, אולי ראיתם את אביהו מגיע בתוך רובוט ענק שמעוצב כמו סבתא שלו ומתקדם לבמה בריחוף גבוה על מסילה שעוברת מעל הקהל. אולי ראיתם שלפני העלייה לבמה נוגנה במשך 10 דקות מוזיקה גרגוריאנית ואנשים בבגדי כהנים עלו על הבמה עם מה שנראה כמו כלי קטורת שנוענעו לכל עבר כמו טקס דתי בימי הביניים.

אולי ראיתם גם את הרובוט יורד ואת אביהו מתחיל את "שיר הגשמה עצמית" והקהל מתפוצץ, קופץ על הרגליים. אבל לא ראיתם שכשהשיר נגמר לא התחיל עוד שיר מפציץ. במקום זאת התיישבו על הבמה חמישה מתופפים עם תוף ענק ונתנו שיר עם קצב מדורה ספירטואלי כמעט.

ועם כל השואו והפירוטכניקה המרשימה שלא הייתה מביישת קרקס מהוקצע (בעזרתם של ג'ניפר כהן ועידו לבבי מסירק דה סוליי), היו גם מאוכזבים בקהל. אחרי המופע שמענו אנשים שאומרים שהוא לא יכול ככה לעלות ולמשוך שירים, והוא בהחלט משך. בגדול זה הרגיש שבמופע של 120 דקות היו אולי 12 שירים. והיו עוד תלונות. היו אחרים שאמרו שכל הפירוטכניקה גרעה מהשירה ומהקצב הבלתי פוסק שמאפיין את ההופעות שלו.

אלו אנשים שמכירים את אביהו, אנשים שבאו לקפוץ ולנענע את האגן ביחד איתו. לאנשים האלו יש כל הופעה אחרת של הלהקה, הפעם המטרה הייתה מופע, הצגה, וזה גם כתוב באתרי הכרטיסים. במופע רגיל לא תהיה עצירה בה הסולן יישב על נדנדה עם שתי בובות ענק ויספר להן את הסיפור של "הבבון מיפו", עוד להיט אהוב מהרפרטואר של הלהקה.

במופע רגיל לא ימשכו את השיר הנפלא "לא מפחד לרקוד" במשך 15 דקות כשבמהלכן תועלה מישהי מהבמה לקהל ואביהו יברך אותה ביידיש במשך חמש דקות עם יד על ראשה (בסוף היא גם תרקוד בשיחרור מוחלט). במופע רגיל גם לא יהיו ריקודים של דראג קווינס על הבמה ורקדניות פלמנקו, ומחול מודרני וריקודי מעגלים גותיים של נשים לבושות קרניים לבנות.

זה לא מופע רגיל ואביהו יודע את זה. זו אופרת רוק שפגשה מופע מחצית בסופרבול עם נגיעות טיילור סוויפט שאוהבת גם היא לפוצץ לקהל את הראש עם הפתעות שמגיעות באמצע המופע.

מתישהו באמצע ההופעה פונה אביהו לקהל ואומר "הבנתי אתכם. אתם לא קהל שאוהב אמנות", ואז הוא מתחיל לשיר את "אנשים יפים". הקהל שוב מתפוצץ, קופץ, רוקד. אבל מיד אחרי השיר אביהו שר בשקט עם גיטרות את " את מצילה אותי", והשיר נמשך ונמשך ונמשך והופך לסולו גיטרות סטייל פינק פלויד, ומי שרצה להמשיך לקפוץ יצא קצת מבואס. אבל רובנו היינו שוב המומים. הוא מטורף. המופע אדיר, איזה סטאר, מה אנחנו רואים פה. אלו היו רוב התגובות שסביבנו.

וככה אנחנו. מסתובבים כבר יומיים עם השירים בבית ובאוטו ובאוזניות, מחפשים ראיונות איתו, להבין מי זה הגאון הזה שיודע גם לשיר, גם לכתוב שירים, גם לשחק מדהים ("מקום שמח" של נועה קולר), וגם להרים מופע כזה שכל רגע בו משאיר אותך עם הלשון בחוץ, קצת כמו חווית LSD בלי הסם.

קצת לפני סוף ההופעה היה רגע קטן אחד, שהיה יותר עוצמתי מהשירים והשואו גם יחד. אביהו מבקש מהקהל להוריד חולצות "כן גם ממך הבחורה עם כיסוי ראש", "גם את סבתאל'ה". בהתחלה שקט של מבוכה, ואז לא מעט גברים וגם כמה נשים מתחילים לנופף בחולצות מופשלות, מסובבים כמו בחאפלה. באמוק של משוחררים.

אביהו מסמן למישהו בקהל וקורא לו לעלות לבמה. הוא ללא חולצה, לבוש בג'ינס וכובע קאובוי. רואים שהוא מתבייש בטירוף. הוא נבוך מהמעמד, מאלפי האנשים שמסכלים עליו, המצלמות, מסכי הענק והצורך להיות חלק מההופעה. ואז, מתישהו בפזמון, ברגע של "פאק איט" מזוכך, הוא לוקח נשימה ומתחיל לרקוד. אביהו מרים לו ומעודד אותו, ורואים כמה כיף לו ומשוחרר ומאוורר. אולי אפילו משהו עמוק יותר בתוכו השתנה.

"אני רואה עוגה גדולה, אני חושב איך אני אצא ממנה ומה זה ייתן", הוא אומר בראיון אחד. ראש שלא מפסיק לראות, לחשוב, לבדוק איך להעז ולפוצץ לאנשים את הראש, אולי אפילו כמה מוסכמות. אם לצטט משהו מבאטמן השני עם הג'וקר המטורף שאנחנו מאמינים שאביהו יכול מאוד להתחבר אליו: התובע בסרט הארווי דנט יצא עם סיסמת בחירות "אני מאמין בהארווי דנט!".

אנחנו אומרים כאן קבל עם ועדה וריקוד ושירה - אנחנו מאמינים באביהו פנחסוב. אנחנו נהיה בעוד המון הופעות, אנחנו נקפוץ ונתרגש ונתפוצץ, בכל פעם שהוא יכריז שהוא עושה משהו מיוחד אנחנו נהיה שם עם תחתונים הדוקים ואגן מוכן לתזוזה.