בהתחלה אפשר היה לחשוב שזה מערכון של "ארץ נהדרת". מהיותר מצחיקים דווקא. קומיקאית (אולי שני כהן) מחופשת לעיתונאית מראיינת חקיין של ראש ממשלה (מריאנו אידלמן, מן הסתם), עם הופעת אורח קורעת למדי של אוראל צברי כטופז לוק. "המחנה הנאור", אמר לוק/צברי על השמאל, "הוא מחנה של אהבה ואחדות"; "אני חשה פה עקיצה", הגיבה הקומיקאית בתפקיד העיתונאית וגיחכה.
אבל בשלב מסוים נרשמה נחיתה קשה על קרקע המציאות, והתוגה והבאסה שוב דפקו בדלת. לא מערכון הוא, כי אם מפגש "בלי צנזורה" של נוה דרומי, מגישת "קבינט שישי" ב-I24 NEWS (ערוץ 15), שבו הבטיחה שנראה את בנימין נתניהו כפי שמעולם לא ראינו אותו. אז הבטיחה. הנחמה היחידה היא שכנראה יותר אנשים ראו את המפלצת מלוך נס מאשר את 20 הדקות האלה בערוץ דל הרייטינג, שבהן התלוותה דרומי ל"יום עבודה" שגרתי של ביבי, כולל טיסה במסוק וכיבוד עשיר עם נתינים באקסטזה.
20 דקות שהקשר בינן לבין ראיון רציני ואחראי, מאיר עיניים או לכל הפחות מקצועי, או בכלל עיתונאי, הוא כמו הקשר בין ברברה וולטרס ורוזאן בר. במקרה הטוב. לא הייתה צנזורה כי לא היה מה לצנזר. לא היה כלום כי אין כלום, בהשאלה מלהיט עבר נודע של האיש. וזה, בהפוכה, סימן מובהק לכך שכן הייתה צנזורה.
ביבי, איזה כיף איתך
"אז איך נסכם? אני חיננית, אתה חינני", הציעה דרומי לקראת סיום. "זה מספיק", ענה המרואיין. רק שזה היה המרואיין מהאייטם שהגיע מיד אחרי - עודד קוטלר. האמת שדרומי אכן חיננית בדרכה המפחידה, וקוטלר הוא צ'ארמר ידוע. דרומי אפילו החמיאה לו על חתיכותו הנדירה, בגיל 89. אבל נראה שאת כל תסכוליה מהפגישה עם ראש הממשלה שלה, שלא יזהה חן גם אם יעניק לו מארז סיגרים, היא פרקה על חתן פרס ישראל לתיאטרון, בעימות שלשם שינוי הצדיק את ההבטחה המוקדמת, "בלי בלמים".
דרומי לא התייחסה חלילה לעובדת היותו של קוטלר שחקן ובמאי ומאור תרבותי במשך עשורים. להצגה החדשה שלו ניתנה התייחסות של פחות מחצי דקה. את דרומי הטריד "נאום הבהמות" של קוטלר ש"ממשיך לרדוף אותו", כדבריה. זה ניסוח מעניין. אנשים כמו נוה דרומי הם שממשיכים לרדוף את קוטלר ולא הנאום עצמו. לאנשים כמו נוה דרומי חורה שקוטלר קיבל את פרס ישראל מלכתחילה. במשמרת שלהם זה לא היה קורה.
"עודד קוטלר לא עוצר באדום", קראה עוד כיתובית, ודרומי לא ראתה בעיניים. היא תקפה את האזרח הוותיק השמור היטב בכזו פראות על אמירותיו המקוממות, לדעתה, עד שבהמשך השתמע בבירור שהיא מאשימה אותו בהסכם אוסלו ("הסכם כניעה מביש"), במעשיו של ערפאת ("הוא רצח את בני עמך בפעולות המתועבות ביותר") ובנחיתות השמאל מול הימין, כי "הימין ריאליסטי והשמאל חולם חלומות. ושלום עם הערבים זאת פנטזיה", עד שלפתע הסתמן סקופ בינלאומי בלעדי ומרעיש. האשם במצבה הנוכחי העגום של מדינת ישראל, בטבח ה-7 באוקטובר המחריד ובמה לא בעצם, הוא עודד קוטלר! הוא ולא אחר. מי צריך ועדת חקירה ממלכתית? נוה דרומי הביאה את ראשו של האשם האמיתי על מגש. הבו לה פוליצר, או לפחות הדלקת משואה וזיכוי מלא של ביבי מפשעי מלחמה בהאג.
לעומת זאת, שום אמירה של נתניהו, עכשיו או אי פעם, לא קוממה אותה. האיש שנשאל (בערוץ 14) כיצד אירועי ה-7 באוקטובר שינו אותו והשיב בלי למצמץ "הורדתי קצת במשקל" (מקומם? מה פתאום מקומם?) ליהג עם דרומי על רקע מוזיקת מעליות נעימה, אבל היא השאירה את השיניים בבית והפעילה את מלתעותיה החדות רק על קוטלר. עם ביבי היא התנהלה בעליצות של "איזה כיף איתך" ולא טרחה לעמת אותו עם דבר.
"
בוא נכשיר את השרץ
איך אפשר להקליל אותך?", שאלה בסוף, והוא שאל בתגובה אם היא רוצה שיעשה לה חיקויים ("את תתפקעי מצחוק"), אבל נסוג מיד והשאיר אותה עם חצי תאוותה בידה. לא הופתענו. אבל להקליל יותר ממה שכבר הקללת פשוט אי אפשר, אחותי.
סותם הפיות המקצועי שמנסה לקדם את סגירת התאגיד או לכל הפחות את סירוסו, טען שזה נורא איך שהשמאל ה"טוטליטרי" מנסה "לנקות את האינטרנט" ("תנקו את עצמכם!" זעק), ופיה של דרומי נסתם מעצמו. "ערוצי התבהלה" (11, 12 ו-13) הם "מכונת תעמולה", אבל מה עם מכונת הרעל של ביבי, שלרשותו עומדים כרגע לפחות שני ערוצי טלוויזיה, תחנת רדיו, חינמון ואילה חסון אחת? דממה דקה מצד דרומי. היה "כשל, כשל גדול" ב-7 באוקטובר, מצד כל מי שלא העיר את הרה"מ בזמן, אבל דרומי שוב נרדמה בשמירה ושכחה לשאול מה חלקו בכשל, ואפילו לא התיזה בחביבות, "בינינו, בנאדם, מה כבר היית עושה?". כשבן ה-77 (בחודש הבא) דיבר על מערכת המשפט, דרומי לא הזכירה ולא ברמז את חלקו במערכת, כנאשם בעבירות פליליות.
"קטאר זה בלוף, לא מעניין", סינן, ודרומי לא החזירה ב"יה, זה דווקא נורא מעניין, אולי תרחיב קצת?". ואפרופו בלופים, ביבי טען שמנסור עבאס שיקר באיזו הזדמנות. אפשר היה לשמוע את דרומי מתאפקת מלצייץ: "כן, כי אתה מעולם לא הוצאת דבר שקר מפיך". ביבי דיבר על שנאה ועל מפיצי שנאה (כולם מפיצים חוץ ממנו, כמובן), והיא אמרה לו באלה המילים: "אבל אתה כל כך אהוב". זאת הייתה רמת הראיון ועוצמת ה"בלי צנזורה". דרומי שוחחה באותה מהדורה עם מיטל להבי ממרצ על "הכשרת השרץ", בהקשר אחר. כי מי כמו דרומי יודעת דבר או חמישה על הכשרת שרצים.
הייתה באייטם גם תקיעה פיזית בשופר, בלי קשר לשופר שהוא נוה דרומי עצמה. לא נשאר זמן לעוד שאלות חשובות - אוי, חבל - אז דרומי הסתפקה בהצגה כפולה של פולחן אישיות. זה של ראש הממשלה וזה שלה עצמה. למה, לה לא מגיע? מישהי בקהל נדחפה כדי להגיד לדרומי בהתרגשות שהיא (דרומי) "אישה הכי מדהימה, הכי אמיתית, ואני מעריצה אותך". לדרומי זה הספיק.