באמת סליחה על הביטוי, אבל בעל כורחי נכנסתי לה לתחתונים

זאת הייתה השנה הקשה בחיי, ואני מדבר רק על הזמן שביליתי מול "השנה הקשה בחייה של ספיר בורגיל". לפני שתתחילו עם השאלות, קבלו סיפור קצר. לפני כמה שנים מצאתי את עצמי בוהה בשער של מגזין נשים פופולרי (בלי שמות), שבו הופיעה אישה (בלי שמות), שנקרא לה לצורך העניין שושנה לוי. מעל תמונתה נכתב באותיות ענקיות: "33 דברים שלא ידעתם על שושנה לוי". אני זוכר בבירור שחשבתי לעצמי שהדבר הראשון ברשימת 33 הדברים שלא ידענו על שושנה לוי חייב להיות: מי זאת שושנה לוי?

מעולם לא שמעתי על ספיר בורגיל לפני השידור אמש. חיי היו רחוקים משלמות לפני השידור ועדיין טובים בהרבה מאלה שאחרי השידור. מה שקרה, בפשטות, זה שנאנסתי באכזריות על ידי גוף שידור חסר רגישות, תבונה ורחמים, ובעיקר נטול כושר סינון ושיפוט מינימלי, ונאלצתי להכניס לעולמי ולביתי ישות שאין לי שום צורך ועניין בה, כולל סרחי עודף כגון חבר גיי רעיל שקורא לה "טיפשה" ו"עלובה", אח "מתחזק" ואב שבא לסדר עניינים עם בתו לעיני המצלמה, או בלשונה של בורגיל: "נגד המצלמה". הם תפסו טרמפ על האישה שמצדה עשתה סיבוב על כולנו.

עכשיו, בניגוד מוחלט לרצוני, אני יודע עליה הכל, ובהחלט יותר מדי. באמת סליחה על הביטוי, אבל בעל כורחי נכנסתי לה לתחתונים, פשוטו כמשמעו, שזה אגב מפתיע בהינתן שבעלה הואשם בין היתר שגנב לה את התחתונים, ופלשתי לה לביציות שהיא מעוניינת להקפיא, כי "אני רוצה להביא ילד עם עצמי". אין לדעת כיצד ספיר בורגיל מרגישה אחרי השידור, שעליו תהתה בקול אם הוא בכלל "שדיר" (התשובה היא חד משמעית: לא). אני, לעומת זאת, מרגיש מחולל לגמרי.

וכעת, באיחור מכוון ובקצרה ככל האפשר, כי בכל זאת לא אזלה החמלה מן העולם, תרגום בגוף הזבל. גם ליוצרים החתומים על הדבר הזה, שמעניין לדעת עד כמה הם מתביישים בו מ-1 עד אלף (במאי: לירון שעובי, עורכת תוכן: ליאת עגיב, עורך ראשי: ברק כהן) לקח לא מעט זמן להסביר לצופה ההדיוט שנקלע לסיטואציה במי ובמה מדובר. בורגיל השתתפה לפני שלוש שנים ב"האח הגדול" (כלומר, היא אפילו לא סחורה חמה אלא שאריות קרות!), לטענתה רק כדי להתפייס עם אחיה שניר שאיתו נותק הקשר - כי כידוע לכל, איך מתפייסים עם אחים מנותקי קשר אם לא באמצעות כניסה לתוכנית ריאליטי? אוקיי. השניים התפייסו, ועל הדרך בורגיל התאהבה בדייר אחר בבית האח, אברהם אקלום.

פאסט פורוורד: חתונה. עוד קצת הלאה: פרידה לא פוטוגנית, סירוב גט לבורגיל מצד אקלום, וסירוב נוסף מצדו לאותה הקפאת ביציות. וכמה אדוות לא נעימות בשלולית הרכילות המקומית, ויאדה יאדה יאדה.
כל זה עדיין לא מסביר איך אייטם אינסטגרם שגרתי של ערן סוויסה הפך למשדר מיוחד בפריים טיים של רשת. בתום מהדורת החדשות שקדמה לאירוע, דיקלמה ליאור קינן בשוויון נפש כי מיד נצפה ב"סיפור שהסעיר מדינה שלמה".

ליונית לוי זה לא היה קורה. כלומר, אני רוצה להאמין שבקשת לא היו מאשרים לשידור דבר כזה, ושגם לו היו מאשרים, יונית הייתה מסרבת לקרוא לו "סיפור שהסעיר מדינה שלמה" או להתייחס אליו בכלל. בעיני רוחי היא הייתה מכריזה על מרד. חבל שקינן לא הייתה אמיצה דיה לעשות זאת, אלא אם כן היא תומכת בהחלטה לשדר את המשדר הלא שדיר, מה שמדאיג כשלעצמו.

באותה מהדורה אגב שודר אייטם שהסעיר (כמובן) את מצרים, על אישיות טלוויזיונית שנידונה למוות בבית משפט מקומי (אולי קצת יותר מעניין מפליטת ריאליטי שתחתוניה נגנבו?), ואילו בפתח "היום שהיה" דובר על סיפור ש"הסעיר" (אלא מה) את "אמריקה כולה", על אם שרצחה את ילדיה. ברשת מאוד מחבבים דימויי סערה.

ובתוך כל הסערות, מתקרבנת לה בורגיל בת ה-32 במשך שעה ארוכה רק כדי להצהיר לקראת הסוף ש"אני לא קורבן". אחד מציטוטיה הנוגים: "הוא היה אומר לי: מי את שאת הולכת ומטיילת? תכיני לי קבב". אה, והיא חשבה לקפוץ מהמרפסת, אבל לא קפצה. אז היה לה רע לתפארת בנישואיה הקצרים, והכפשה גררה השמצה, בעוד רשת מבצעת סיכול ממוקד באקלום, בדמות שיתוף פעולה עם שיימינג קדחתני וקרינג'י עד אימה.

שניר בורגיל הצדיק כינה את אקלום לא מזמן "אתיופי מסריח". תגובתו של אקלום והצד שלו בפרשה כלל לא הובאו לידיעתנו. מתברר שסירב להגיב. משבר האקלים הוא פסטיגל לעומת משבר האקלום. במסגרת "הצינור" ששודר מיד אחר כך, טענה באת כוחו של אקלום שבורגיל משקרת על ימין ועל שמאל, ושתלונותיה נגד אקלום בגין אונס בנישואים (כ-30 תלונות במספר, לטענת העו"דית) נדחו על הסף. בר שם-אור, מגיש "הצינור" (שבהמשכו שודר אייטם על סרט תיעודי אחר, ש"כל אמריקה מחכה לו", ברור) צידד בבורגיל בעליל, והזדעזע שוב ושוב מהכרזתה, כי באין גט היא מרגישה כמו אסירה. ומה איתנו הצופים? גם אנחנו הרגשנו כמו אסירים.

עוד ראיין שם-אור ידידה של אקלום מבית "האח", סתיו קצין (שאותו שניר בורגיל עדין נפש איים בעבר לבעוט לה בראש), שחיזקה מרחוק את ידי אקלום. לא נכחיש שהחשש האמיתי כרגע הוא שבדרך אלינו נמצא הסיקוול "השנה הקשה בחייו של אברהם אקלום".

הערת ביניים: ייתכן שרשת היא שניצלה את בורגיל ומצוקותיה ולא להפך. ייתכן שפספסתי פה את העובדה שבורגיל נתנה קול לזעקה של נשים רבות שחוות בעיות קשות בנישואיהן ו/או מסורבות גט. אבל לא ייתכן שאי אפשר היה לעשות את כל זה בפורמט אחר, במקום אחר ובגישה אחרת לגמרי.

ונעבור שוב אליך, אסף רפפורט, שרשת היא אחת מרכישות המחמד האחרונות שלך. גם אתה בוודאי שמחת לראות במקבצי הפרסומות שטום הולנד וזנדאיה מדגמנים, כל אחד בנפרד, בשמים חדשים מבית פראדה. אבל אני משוכנע שאתה מבין שאת הצחנה של בורגילגייט לא יוכל להסוות שום פרפיום.

אתם השתגעתם, תגיד לי? באיזה יקום חומר כזה זוכה לשיבוץ בשעת פריים טיים נחשקת, ועוד בסמוך לראש השנה? זה השי לחג שבחרתם להעניק לצופים שלכם? באיזה עולם אישיות כמו ספיר בורגיל זוכה בכלל לתיעוד? אפילו בנות קרדשיאן לא קיבלו מימיהן סיקור כזה בשעה כזאת בערוץ מרכזי, ולהן היו סקנדלים לא פחות מרעישים למכור.

למותה של גלוריה סטיינם הקדשתם דקות בודדות, אבל בורגיל, מכל הנשים בארץ ובעולם, היא הפנים הנבחרות של הערוץ? מדובר באירוע חסר תקדים ושובר שיאים של עליבות בלתי מוצדקת. הגמר האלים והמכוער של "פאוור קאפל" היה חמור דיו, אבל הוא נראה כמו סרט חרישי של אינגמר ברגמן לעומת האודיסאה הבורגיליסטית. זאת הייתה אמבה אוכלת מוח מהסוג שמאיים על ילדינו בימים האחרונים. אבל אתה הרי יודע את זה. השאלה היא לא איך תחזיר את הזמן האבוד לצופיך, אלא מה בכוונתך לעשות כדי שמקרה כזה לא יישנה, אפילו לא בצחוק. לטיפולך אודה.