בקלילות צנועה וחליפה לבנה אוורירית, משה רוזנטל היה המנצח הענק של טקס פרסי אופיר אמש (רביעי). כשיאן המועמדויות, רוזנטל הגיע לטקס עם לא מעט לחץ על הכתפיים, וחזר שוב ושוב לבמה כדי לקבל פרס נוסף.
"עצמאות", שמוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע ברחבי הארץ, הגיע השנה עם שיא של 16 מועמדויות בטקס, ויצא ממנו עם עשרה פרסים - כשהוא משתווה ל"שבע ברכות" (2023) ול"החברים של יאנה" (1999) במקום השני במספר הזכיות. לצד פרסי הסרט הטוב ביותר, הבימוי והתסריט שבהם זכה רוזנטל, הצוות המקצועי של הסרט זכה בשבעה פרסים.
זיו ברקוביץ' על הצילום הטוב ביותר, דפי פרבמן על העריכה הטובה ביותר, עידו דולב על העיצוב האמנותי הטוב ביותר, חוה לוי רוזלסקי על עיצוב התלבושות הטוב ביותר, מאיה לוי שמאי על האיפור הטוב ביותר, חמוטל זרם קסטל על הליהוק הטוב ביותר וויטלי גרינשפון על הקלטה ועיצוב הפסקול הטובים ביותר.
בשיחה עם וואלה, רוזנטל סיפר על הקושי לעכל את ערב הניצחון הענק, האהבה לצוות שליווה אותו ומאיפה מתחילים בכלל את המירוץ אל האוסקר.
כמי שישבה בשורה האחרונה באולם, אוכל להעיד שהאור שזרח מרוזנטל כבר כשקיבל בשם ברקוביץ' את הפרס על הצילום הטוב ביותר האיר את כל האולם. אחרי הברכות ואיחולי ההצלחה, הייתי סקרנית לגבי החגיגות.
אתמול היה לך ערב גדול.
"אני עדיין מעכל, אני לא חושב שנפל לי האסימון עדיין".
איך חוגגים אחרי ערב כזה?
"אחרי הטקס הלכנו יחד, כל הצוות והשחקנים, להרים כוסית, להתחבק, והאמת - בעיקר לעשות קריוקי של שירים מהסרט. זה איך שהעברנו את הזמן".
הגעתם השנה כשיאני המועמדויות. איך זה להיכנס לטקס כשאתה יודע שיש מאחוריך שיא כזה?
"זה נורא מרגש ומשמח, כי זה נורא כיף לדעת שאין בן אדם אחד בכל הצוות והקאסט שלא מקבל את הכבוד של המועמדות. מצד שני, זה גם הרבה לחץ על הכתפיים. אז הגעתי קצת לחוץ שנעמוד בסטנדרטים שהמועמדויות העמידו לנו. אבל אני חושב שגם עשר זכיות זה שיא מסוג אחר".
כשקיבל את הפרס האישי הראשון על התסריט הטוב ביותר, רוזנטל חזר שמונה שנים אחורה לחממת התסריטים של סם שפיגל, שם כתב את התסריט ואף זכה בפרס השופטים.
אתה חושב שמשה של לפני שמונה שנים היה יכול להאמין לגודל ההצלחה שתגיע אחרי שהסרט כבר יצא?
"אני חושב שהוא היה מאוד נרגש ונלהב, אבל אני חושב שגם הרבה פעמים בתהליך שלי אני מדמיין את ההישגים הגדולים ביותר. זאת אומרת, בשביל להאמין ובשביל לעשות את המסע הזה של לעשות סרט, ועוד סרט שאפתני עד הסוף, צריך לדמיין את ההישגים הכי גדולים. אז במידה מסוימת זאת המניפולציה שהייתי עושה לעצמי בראש. אבל יחד עם זאת, אין ספק שזה תמיד מפתיע כשהפנטזיה שלך מתחברת לתגובות של הקהל, וכמובן גם באקדמיה".
אז ממש זימנת את זה.
"כן, מה שנקרא בשפת הניו אייג' זימנתי לגמרי. אני משתדל לזמן דברים טובים. לא תמיד הזימון קורה, אבל כשהוא קורה, אז אני יודע שזה מבוסס על אמונה".
באותם ימים כשרק התחלת לכתוב את הסרט, היו אנשים שדמיינת בתפקידים הראשיים שבסוף לא הגיעו? היה מישהו שאולי נורא רצית שישתתף ולא השתתף?
"האמת שכן, היו לי שחקנים אחרים בראש כשכתבתי. אבל מה שקרה הוא שכתבתי בשנת 2017-2018 ודמיינתי משהו אחד, ועד שהגעתי לצלם את הסרט בשנת 2025, אין מה לעשות - השתניתי בדרך. הפרספקטיבה שלי על הסרט והפרספקטיבה שלי על הדמויות קצת השתנו. אז חלק מהעניין היה באמת לאפשר לי לגלות מחדש את הדמויות האלה ולחשוב מחוץ לקופסה.
אני חושב שדרך זה הגעתי בעצם לקאסט השחקנים הכי מדהים שיכולתי לדמיין, של אסי כהן, קרן צור, יאיר מזור, עידו טאקו, מור דימרי ונטע אורבך, המשפחה של הסרט. נראה לי שהבחירות בהם היו קצת מפתיעות, ככה שנתתי לליהוק לשנות את הדמויות, ובגלל זה אני חושב שהם עושים עבודה כל כך מדהימה ושהדמויות כל כך נוגעות ללב.
קרה מה שקורה תמיד, מה שקורה לי תמיד: במהלך העבודה רעיונות שמרגישים נורא תיאורטיים וכמעט אקדמיים יורדים לקרקע, ולאט לאט הופכים להיות נורא נורא אנושיים, נורא בשר ודם. זה תמיד מתחיל מסרט על רעיון או תמה ומסתיים בסרט על אנשים, על רגשות ועל יחסים. אז אני חושב שזה איזשהו תהליך של לתת לאמת לצאת, או לאנושיות לצאת".
פניו אל האוסקר
כזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר, "עצמאות" נבחר לייצג את ישראל במרוץ לפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר באוסקר. יום אחרי הזכייה, רוזנטל אומר שכרגע הוא מתרכז בקהל בבית - אבל לא מסתיר את החשש מהיחס לישראל בעולם.
עכשיו האוסקר לפנייך, איך מתכוננים לדבר כזה?
"האמת שאני לא יודע. אני נורא משתדל לקחת, את יודעת, one step at a time. ובאמת, אנחנו עכשיו בתקופה שהדבר שהכי חשוב לי כרגע זה בתי הקולנוע בארץ, הקהל בארץ ואיך שהקהל בארץ מקבל את הסרט. אני נורא מרוכז בזה.
אבל כן, ממש בקרוב אני אצטרך לפתור ולהבין איך דואגים שלמרות החרמות ולמרות היחס המורכב כלפינו בעולם, אנחנו נוכל להגיע לאנשים בחו"ל ובאקדמיה האמריקאית, ולקוות שאפשר להגיע אליהם פשוט דרך הלב וככה לנטרל את הפוליטיקה".
יש איזשהו חשש להגיע לטקס הזה כנציג ישראלי, למרות שהסרט לא מתעסק בשום דבר שקשור לפוליטיקה ויותר לתחושות שהן אוניברסליות ואנושיות?
"כן, כמובן שיש חשש. כי אני חושב שבמשבר שבו אנחנו נמצאים היום, עצם הזהות שלנו, עצם העובדה שהסרט דובר עברית ומתרחש בישראל, מייצרת אנטגוניזם אצל אנשים מסוימים.
יחד עם זאת, אני באמת רוצה להאמין שהתפקיד שלנו כאמנים וכיוצרי קולנוע הוא לנטרל את האנטגוניזם הזה ולגשר דרך הסיפורים שאנחנו מספרים, סיפורים אוניברסליים. וכן, מגיע לנו להרים את הראש ולספר את הסיפורים שלנו, בעיקר כשהם סיפורים אנושיים עם הרבה מאוד חסד וחמלה".