הסרט התיעודי NAZA (נז"א, נזק אגבי) מאת הבמאים יובל אברהם ורחל שור הוקרן אתמול בפסטיבל ונציה, וזכה ל-24 דקות של מחיאות כפיים. הסרט מציג עדויות של 24 חיילים וקצינים בצה"ל, ולפי היוצרים הוא מציג את "המערכות שמאחורי ההרג ההמוני המחושב של פלסטינים בעזה בידי ישראל".
הסרט מבוסס על תחקירים, שחלקם פורסמו במהלך שלוש השנים האחרונות על ידי יובל אברהם ואחרים. אברהם ושור, שניהם זוכי האוסקר על הסרט "אין ארץ אחרת" (2024), הסבירו מה הניע אותם לעשות את הסרט, בטור שכתבו באתר שיחה מקומית: "עשינו אותו מסיבה אחת עיקרית, מתוך הבנה שעדויות של חיילים וקצינים בצבא שהשמיד את עזה יהפכו את ההכחשה של הפשעים לקשה יותר. ההכחשה הזו מאפשרת לפשעים להימשך, ולכן יש ערך רב בפרסום העדויות האלו. זה סרט על מערכת. הוא לא עוסק בפשעי מלחמה נקודתיים, אלא בפקודות, בדפוסי פעולה, במדיניות ולא בחריגות ממנה".
לאחר הקרנת "נז"א" בפסטיבל ונציה, התעוררה סערה גדולה, והיוצרים קיבלו איומים על חייהם. בעקבות כך, פירסם הפורום הדוקומנטרי בישראל הודעת גינוי: "טרם צפינו בסרט, דווקא משום כך, עמדתנו נוגעת לעיקרון שאינו תלוי בהסכמה עם יצירה זו או אחרת: זכותם של יוצרים להתבונן במציאות, לתעד אותה ולהביא אותה אל הציבור גם כאשר נקודת המבט שהם מציעים מעוררת מחלוקת או אינה מקובלת על חלקים ממנו".
עוד הוסיפו אנשי הפורום: "הקולנוע הדוקומנטרי אינו אמור לספק גרסה מוסכמת של המציאות. הוא יכול לחשוף, להטריד, לעורר שאלות ולפתוח ויכוח ציבורי. אפשר לחלוק על הסרט, על הפרשנות ועל ההקשר, ובוודאי שאפשר לבקר אותו בחריפות. אבל איומים על יוצרים, ובוודאי איומים ברצח, אינם ביקורת ואינם חלק מוויכוח ציבורי לגיטימי. הם ניסיון להטיל פחד על מי שמבקש ליצור ולהשמיע קול, ובכך לפגוע בחופש הביטוי והיצירה של כולנו".
ארי דייויס, תחקירן הגרדיאן ומפיק הסרט, מסר: "הסרט חושף כיצד המעקב ההמוני של ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים נוצל כמכשיר במסע ההפצצות האוויריות ההרסני ביותר בהיסטוריה החדשה. מערכת שנבנתה כדי להאזין ולשלוט, סייעה ביצירת מכונת הרג המוני".