פתח דבר
"אני יורד עכשיו למחתרת, שותפי לדרך, זנב ידיד. זוהי ההודעה האחרונה ממני עד אחרי הגדול," היה המסר הסודי שהוקש במקצבים קבועים על קיר מנהרה, אי שם במרכז הארץ. המנהרה, רחבה כאבטיח גדול או דלעת הנחים על צידם, חצתה את הארץ מאום אל-פחם בצפון ועד באר שבע בדרום, ושימשה את הפיקוד של הזרוע החייתית של ארגון הטרור ג'ימאס. המופקד על הנקישות היה "חולד בכיר" או "בכיר בהנהגת הג'ימאס", ולעיתים אף "בכיר שחוטמו בכול". מדובר היה בחולד גדל גוף בעל חזה צר ואגן רחב, עיוור כגזר קיפח בלילה בלי ירח. שתי שיניו הקדמיות היו צהבהבות וארוכות, ואפו האפור מחורץ ודהוי. "אנחנו שבעים ושתיים גדולות לפני אדומה לוהטת, אז נקפיד על דממה. עדכן את שירהאן, אני בדרכי דרומה, עד הסוף. שהאל יהיה איתנו." הוא הקיש בעזרת שיניו על דופן המחילה את המסר הזה.
כשסיים הרכיב על עיניו משקפי שמש שחורים, הטיל בתנועה סיבובית על גופו הגדול שכמייה צמרירית אפורה שקוצים דבקו בה, וחבש על ראשו כובע רקום שורשי חרצית סיביים. הוא יצא מן המנהרה החשוכה היישר אל אורה הבוהק של שמש הצוהריים המסנוורת ומייד התקפל בכאב, כמו מימוזה ביישנית, כי אור השמש הכה בו כאילו תיעב אותו באופן אישי.
הוא הטה את ראשו שמאלה ורחרח, ואז הסיט את ראשו ימינה ורחרח שוב. פניו האפורות התעוותו בדחייה.
"האוויר צלול ודליל, זה דוחה," חשב. הוא כבר התגעגע לחיקה הטחוב של המנהרה, לעסיסיות הפקעות השולחות אלפי זרועות אל האדמה הטובה, הרטובה, ואל מאות אלפי חייליה הנאמנים, תולעי האדמה. הוא ידע שעבורו אף מנהרה אינה בטוחה עכשיו. בעוד שלושה ימים תבוצע תוכניתו הגדולה, "מחילות התאומים שלי", הוא קרא לה בגאווה.
זו הייתה תוכנית הפעולה: פיצוץ גדול בלוקיישן סודי באחת מערי המרכז בישראל, וחיסולם המיידי של מאות אזרחים ישראלים. מגעילים כאלה. אנשים חסרי נימוסים וטעם, הם שמים פטרוזיליה על כל דבר! עלה קשה ונאלח הגדל מעל האדמה, כמו הגרועים שבאויבים!
חשוב מאוד שייעלם מקרקעות הלס של צפון הנגב לפני שהן הופכות לזירת פשע, ומבלי להשאיר עקבות, ראיות, סימני די-אן-איי ואפילו גללים. הוא לא רצה לסכן את עצמו ולא התכוון ליפול לידיהם. החופש היה יקר לו, והוא היה משוכנע כי איש לא ידע להנהיג את החולדים טוב ממנו. יש לו תכונות של מנהיג, חזה צר ואגן רחב, שיניים בולטות וצהובות. הוא היה המוח המהנדס. לחולדים כמוהו תמיד יש עוזרים נאמנים שיוציאו לפועל את תוכניותיהם.
המוציא לפועל שלו נקרא שירהאן שבאק, מספר שתיים שלו. שירהאן שבאק הוא איש, לא חולד, וגם הוא נמצא מתחת לרדאר ומחכה להוראה מחולד כדי להוציא את מזימתו לפועל. זו בהחלט עבודה למספר שתיים. סגנים תמיד אפשר למצוא, ואפילו בהתראה קצרה. אבל להחליף את העומד בראש — לעולם לא!
זו הסיבה ששלח את הסייען חולדנו אל שירהאן שבאק עם מסר מיוחד, בעוד הוא נמלט דרך מעבר הגבול למצרים.
"ועכשיו," אמר לעצמו מספר אחת, מנהיג החולדים בערבה והמתכנן של הפיגוע, "דרומה, אל הפירמידות במצרים! ושהאל יהיה איתנו."
חולד משעל ידע היטב: מעטים הפיגועים המוצלחים שיצאו לדרך ללא ברכתו של האל.
פרק 1:
פרה פרה
זה היה בוקר חם מאוד, והפרה ארי גירשה בעזרת זנבה את הזבובים העצלים שרבצו על גבה. זניב-נוב-טראח! מי יודע מי הם באמת? אולי אינם סתם זבובי בקר טורדניים כי אם סוכני אויב במשימה חשאית? אולי הם רובוטים קטנטנים המחווטים לנפנף בכנפי המתכת הדקיקות שלהם ולהסוות את רעש המצלמה בתוך עיני הענק הזבוביות שלהם?
היא רעתה בשלווה על גבעה בצפון, בין היישוב היהודי מעלה צביה ליישוב הערבי עראבה. מסביבה, איתנות ועתיקות, ניצבו גבעות טרשיות רחוק ככל שהעין יכולה לראות. הן התקמרו כשריוני צב פרהיסטוריים, שמהם פרצו חזזיות, פרחים וזלזלים. כמה מתוך הסלעים האלה היו באמת סלעים ולא מכשירי האזנה? כמה מהעצים שהקיפו אותם לא היו סוכנים שתולים? מבטה החוקר סקר את השטח אט אט. היא ידעה ששום דבר אינו כפי שהוא נראה.
השמש כבר עמדה במרכז השמיים, אולי המקום הגרוע ביותר לעמוד בו. אין היכן להסתתר, אין לאן לברוח, אין איך להיטמע בשמיים התכולים או בעננים הגבוהים. חשופה ובולטת לעין, כל מי שמביט בה צריך לצמצם את עצמו, ואף אחד לא אוהב לעשות את זה. לו הייתה השמש במבחני קבלה למוסד הייתה נכשלת בגלל המיקום הגרוע שבחרה לעצמה, ומשום שלא תכננה אסטרטגיית בריחה. סוכנוֹת חשאיות לא אמורות למשוך תשומת לב אל עצמן, הן אמורות להיטמע בשטח כך שגם אם רואים אותן, לא באמת זוכרים אותן.
בכל מקרה, לא השמש הייתה במבחן קבלה אלא ארי.
היא הייתה בעיצומו של מבצע איסוף נתונים ומידע, האחרון מבין חמישה מבדקים שיבחנו אם היא מתאימה להצטרף ליחידת אורב של המוסד. אם לא שמעתם מעולם על היחידה הזאת, אורב, אתם בחברה טובה. איש מעולם לא שמע עליה, שכן זוהי יחידת צללים של בעלי חיים לוחמים הנלחמים למען מדינת ישראל ברחבי העולם.
את ארבעת המבדקים הראשונים צלחה כמעט ללא מאמץ מיותר, כאילו התאמנה לקראתם כל חייה. עתה עמדה בפני המבחן החמישי המסכם והמכריע: איתור ונטרול משדר אויב בשטח. אם תצליח במשימה זו תהפוך לחברה ביחידת החיות הסודית של המוווסד, ותילחם בזירה הבין-לאומית לצד עמיתיה: נשר, יונה, שרקרק, כריש ודולפין.
מאז שהייתה פרה קטנת גוף וצעירה, היה חלומה אחד: להצטרף למוסד, לרעות בעורף האויב ולאסוף מידע. פרות אחרות חולמות על כרי דשא נצחיים והגירה למישורים הרכים של הולנד, אבל היא התעניינה רק בדבר אחד: חיסול סוכני אויב. בום! פלאק! ז"ל!
תמיד רצתה לרגל, להשתתף במבצעים עוצרי נשימה מעבר לגדר או לים, להציל את המדינה ולהרגיש שהיא תורמת את חלקה ולא רק לועסת עשב ומוסרת חלב להגנת המולדת ובריאות אזרחיה האנושיים.
"לחיות", מה זה אומר בעצם? האם כל מי שהוא בעל חיים אכן חי? בעיני ארי התשובה הייתה חשובה: לא רק חיסול משת"פים. גם חיסול האויב, הטמנת מכשיר ציתות, גיוס סוכנים, לפוצץ מרכזייה, כל הדברים האלה הלהיבו אותה. היא לא נולדה סתם, יש לה ייעוד.
הפרות האחרות נכנעו בגרגרנות בהמית לסדר היום העצל שלהן. הן קמו עם הנץ החמה, וליוו את השמש במסעה היומי כשהיא חוצה את השמיים מעל ראשיהן, עסוקות בלעיסת עשב טרי, העלאת גירה וחליבה. הן שכבו בשמש החמימה ונתנו לארבע הקיבות שלהן לפעול ללא הפרעה. הפרות קיבלו את החיים כמות שהם, בשמחה ובלי תהיות. הן לא ידעו למה משמשים רובים ומכשירי האזנה. הן העלו גירה על גבעות ירוקות ולחות ושמחו כאשר טל הבוקר כיסה את העשב המתוק.
אבל ארי הייתה אחרת. הרצון להפוך לסוכנת השתלט על כל איבריה. היא השיגה ספרים ודפדפה בכל ספרי ג'יימס בונד וחסמבה. היו בהם תמונות מסמרות שיער. "מה היא עושה?" תהו הפרות האחרות. "היא הרי לא לועסת את הדפים. על מה היא מסתכלת כל כך הרבה זמן?" היא למדה מילים מקצועיות כמו "יומינט" (ריגול הנעשה על ידי אדם), והמציאה את ה"מווומינט", ריגול הנעשה על ידי פרה. היא עסקה בסיגינט (האזנות סתר ותקשורת), ולמדה איך מבצעים מעקב בלי להיתפס. בתאוריה, לפחות.
זו הייתה אחת הסיבות שארי לא הייתה הפרה הכי מקובלת ברפת. רבים מתהלכים בעולם חסרי מטרה, ולא משנה אם הם בעלי שתי רגליים, ארבע, שש או שמונה, הם נוהגים כאלמוגים בשונית: מסירים אחריות מגורלם ומאפשרים לחיים להשיט אותם לכאן ולכאן, אך לעולם לא יוצאים מהשונית למרחבי האוקיינוס הגדול או האחו הענק.
היא הייתה קטנת גוף בהשוואה לפרות הבוגרות, וזהו יתרון גדול כאשר את עוסקת בריגול. פרה קטנת גוף יכולה להידחק ולעבור אפילו דרך חור קטן בגדר ליד שער החווה המוביל אל שדה פתוח ומלא דשא מזן "אל טורו", ולהסתתר בירכתי האסם בלילות ירח מלא כאשר להקות זאבים צווחות תחת החלון.
יותר מכול, חששה מהחיים השגרתיים שחיכו לה אם תיכשל במבחן הקבלה. המחשבה הייתה בלתי נסבלת, וארי הרחיקה אותה כמו זבוב שהתיישב על גבה, אבל היא שכנה במחשבתה כמו גרגרה זיפנית שקוציה הספירליים נתקעים בפרסה ובלתי אפשרי להוציאם.
היא חששה מהכישלון: הסיכוי שהיא לא מספיק טובה להיות סוכנת — לא מספיק חזקה, ערמומית, בעלת תושייה ויכולת המצאה — ואם זה המצב, כלומר שארי פרה רגילה, לא מיוחדת, שחלומותיה נועדו להיקבר בקומפוסט חייה עם הפסולת מקיבה מספר אחת — היא תחיה חיים רגילים של פרה חולבת. אף אחד מחוץ לרפת לא יכיר את שמה. היא לעולם לא תבקר בבירות העולם תחת מעטה כבד של חשאיות, ואם תגיע לאנשהו זה רק לאילת, שם ילדים קטנים ירכבו עליה בחופשים וימשכו באוזניה הקצרות בשובבות מרגיזה. המחשבה הזו הייתה בלתי נסבלת, וארי גירשה אותה בצליפת זנב. אבל החשש שָׁכַן שם, עמוק בלב. היא לא הייתה צריכה לדמיין איך ייראו חייה אם לא תהפוך לסוכנת, שכן היא כבר חיה את החיים האלה, חיים של פרה רגילה. שמיים תכולים ללא שמש, הנמתחים עד אין קץ ללא תכלית או משמעות, רק רביצה ולעיסה.
מדי ערב כשחזרה מהמרעה, התאמנה על פריצה לרפת נעולה. היא עשתה זאת במשך שנה שלמה כאשר כל הפרות כבר ישנו, כיוון שלא רצתה לעורר את החשד שהיא פרה משוגעת. כמו שחקנית המתכוננת לתפקיד חייה, היא בנתה סיפור שלם מסביב למארב ולפריצה: בחדר מסתתר סוכן כפול משופם, ובעל אחד התפקידים הרגישים במערכת הביטחון. לו הארגון היה יודע שמדובר בסוכן, הייתה פורצת תקרית בין-לאומית. רק ארי, הפרה בעלת כתם הדרקון על גבה, גילתה אותו ועכשיו היא באה לעצור אותו.
"המוווסד", אלף הוצאה לאור, 249 עמודים