גדולה מכל אגדה: שרית חדד שברה כל שיא בפארק הירקון

ארבעים שנה חלפו מאז ששרה חודדאטוב הילדה בת השמונה ברחה מהבית בעזרת אחותה הגדולה ולנטינה, כדי להופיע במסעדה בחוף הים של חדרה, מבלי שההורים שלה יhדעו. כמעט 31 שנים חלפו מאז ששרית חדד בת ה-17 הוציאה את אלבום הבכורה שלה, "ניצוץ החיים".

אמש היא חגגה בפארק הירקון עם עשרות אלפי מעריצים ציון דרך עגול, 30 שנות קריירה מפוארת. כמו ביונסה היא עלתה על סוס מלאכותי ובדיוק כמו ביונסה, שאירחה בהופעות את בתה בלו אייבי, חדד אירחה על הבמה את בתה נויה בת התשע לקטע ריקוד ולדואט בשיר "חלק ממני" - שנכתב על נויה, היה נדמה ששרית סוגרת מעגל חיים עם הילדה שרה שחמקה מהבית כדי לשיר. הילדה שהגשימה את כל החלומות שלה, והפכה לכוכבת פופ מהגדולות שידעה התרבות הישראלית, למלכה האם של הז'אנר הים תיכוני, המדונה של המזרחית.

שרית חדד תמיד היתה אמנית פורצת דרך שמוביל שינויים וטרנדים. הראשונה מהז'אנר שלה שהופיעה בקיסריה, למשל, כשאחרים רק חלמו על האמפי (ומיד אחרי אותה הופעה היסטורית בקיסריה נסעה להופיע בחתונה). החל מסוף שנות התשעים, כשהמציאה מחדש את הפופ הים תיכוני יחד עם אייל גולן (ואתניקס, וטיפקס), היא הכתיבה מגמות בז'אנר.

פרצה מהמוזיקה הטורקית למיינסטרים ("הכל סגור", "חוק החיים"). הובילה את המזרחית לקרוסאובר מפואר והיסטורי לקהל האשכנזי ("כמו סינדרלה"). הכניסה טרנדים של לטיני ("קח את הכל"), דאנס ("תלך כפרה עלי"), מוזיקה ערבית ("דו יו לאב מי") ולא פחדה להקליל ("יאללה לך הביתה מוטי") וגם למכור מרצ'נדייז (בובת שרית חדד).

במשך שני עשורים היא הראתה לגברים את הדרך. עד שבעשור האחרון נרגעה קצת ואחרים תפסו את ההובלה. לכן יאמרו המקטרגים שהמופע אמש בפארק, הפעם הראשונה בה היא פותחת קופה בירקון, הגיע באיחור של עשור. יאמרו המפרגנים שמגיע לה לחגוג את עצמה, ועכשיו היא בשלה לזה.

שרית חדד בפארק הירקון הוא מופע גדול, מושקע, מרהיב. במה עצומה מרובת מפלסים. מסכי ענק. במות שעולות מהרצפה ושוקעות לתוכה. עשרים נגנים. שלושים רקדנים בשלל תלבושות. שלושה אאוטפיטים של שרית. סוסי ענק שנכנסים אל הבמה ב"קרוסלה". פסנתר כנף שמגיח. להביורים שצובעים את השמיים. וזמרת על שנותנת לקהל שעתיים ורבע של להיטים מכל הז'אנרים שנגעה בהם, מכל התקופות. הבלדות המרגשות ("הייתי בגן עדן", "אהבה כמו שלנו", "חופשייה"), השירים המקפיצים ("משוגעת", "חגיגה", "בחום של תל אביב"). מחרוזת לטינית. מחרוזת מזרחית. מחרוזת בלדות. מחרוזת טורקית. כשהיא שרה את "הלב בוכה" עטופה בדגל ישראל והקדישה אותו "לעם ישראל", זה היה הקיטש הכי אותנטי, כי שרית באמת מתכוונת לכל מילה כשהיא מתפללת בפזמון "שמע ישראל, אלוקיי".

והיו גם אורחים. במופע שכזה חדד יכולה להביא את מי שבא לה. אף אחד לא היה אומר לה לא, אפילו שלום חנוך, שהוציא איתה פעם דואט. היא בחרה בסאבלימינל והצל, חלוצי השילוב בין היפ הופ למזרחית, שהגיעו כדי לפרגן עם "הסוד" ועיבו את הרפרטואר של המופע לעוד ז'אנר. ובחרה בשריף, שאירח אותה בהופעות בתחילת הקריירה, שר איתה את "שלום חבר", הדואט שפתח את אלבום הבכורה "ניצוץ החיים", והצליח לרגש אותה בעצם נוכחותו.

אילן פלד היה מיותר. משום מה, יש אמנים שחושבים שהוא מצחיק כשהוא מחופש לאישה, מספר בדיחות שווארמה על חדרה וצורח על אחד הנגנים שייקח את הילדים בשבת - ומארחים אותו בפארק. זה גימיק עבש, שמיצה את עצמו כבר אצל נועה קירל.

"אתה תותח", "מקודשת", מאחלת לך", "הכאב הזה", "משחק החיים", "בחורות טובות", "למה לי", "בלי שביקשתי" - כל אלה להיטים גדולים של חדד שהיא לא שרה אמש, פשוט כי לא היה מקום ברשימת השירים, שכללה שניים מהאלבום החדש "שירת חיי": "אלה" ו"הילדה מחדרה", שגם הוא סוגר מעגל. הקהל אמש קיבל את הכל באהבה.

חדד תמיד ידעה לדבר לכל שכבות העם ולכל הגילאים. לידי עמדו בני ובנות עשרה, עשרים ושלושים פלוס, שהיו ילדים או רק נולדו, כשהיא הפכה לכוכבת מספר אחד במדינה. כי בלי שרית חדד לא היו עדן בן זקן ואודיה אזולאי. והיא לא מזייפת ולא ממלמלת ולא צריכה אוטוטיון. יש לה אוטוטיון טבעי, שגורם לה לשיר הכי מדויק. היא זמרת מעולה באופן קיצוני. המבצעת הכי גדולה בז'אנר שלה, מבחינת עוצמה, מנעד, סלסולים, ורסטיליות ויכולת וירטואוזית, ואחת הגדולות במוזיקה הישראלית בכלל.

זה היה מופע ראוי לסכם אתו שלושים שנים ראשונות נהדרות של הקריירה, וחדד, שיודעת להרקיד, להקפיץ, לכבוש את הבמה וגם לרגש את המעריצים, נתנה בו את כל כולה, כל מה שהיה לה לתת. הדגל שלה תמיד היה עממיות ומבט לקהל בגובה העיניים. לפני חמש שנים היא גם יצאה מהארון. ולמרות כל אלה, עדיין נשאר בה, לכאורה, משהו מרוחק, לא מפוצח עד הסוף.

היא אף פעם לא שפכה את הלב שלה באמת ולא נתנה את התחושה שהיא לגמרי נגישה. כי שרית חדד היא תוצר של שנות התשעים, עידן שבו זמרת היתה זמרת, מישהי ששרה שירים עם בית ופזמון, ולא יצור שחי באינסטגרם ומפזז בטיק טוק, מראה למעריצים הכל ורוקד כדי לשעשע אותם. וכיוצרת, שגם כותבת ומלחינה, מי שרוצה לדעת עליה יותר, יצטרך כנראה להאזין לאלבום החדש שלה, "שירת חיי", שיצא לא מזמן, בו היא אחראית על רוב הטקסטים. וכמו במופע שלה בפארק הירקון (הערב יתקיים אחד נוסף), היא נשמעת בו מה שהיא נולדה להיות, זמרת הפופ הים תיכוני הכי טובה שהיתה כאן, או בשתי מילים: שרית חדד.