נתחיל בהישג העיתונאי המשמעותי ביותר שנרשם בפרק הראשון של סדרת הדוקו על גדי איזנקוט בערוץ 14, שאגב מגיע לה פרס האקדמיה גם על שמה היצירתי: "איזנקוט". איפה בתעשייה תמצאו עוד מוחות קריאטיביים כאלה?
בצילומים ובסרטונים שבהם נראה גדי איזנקוט, המצולם הוא באמת גדי איזנקוט, בוודאות של 100 אחוז, ולא השכן של גדי איזנקוט שיצא לטיול עם הכלב. אין להקל בכך ראש בערוץ שבו באין פצ"רית, גם מי שדומה לפצ"רית, או לפחות מרכיבה משקפיים שעשויים להזכיר את משקפי הפצ"רית, יכולה לשמש כפצ"רית. התקדמות!
ואז מיד נסיגה לאחור. כי עוד בטרם התחיל שידור הפרק, כבר התברר שבניגוד לטיזר ששחרר הערוץ, איזנקוט הוא לא "הנער מעפולה" שהגיע רחוק, אלא הנער שנולד בטבריה וגדל באילת. "עוד לא שידרתם דקה מה'תחקיר', והנה השקר הראשון", צייץ הנער ברשת X.
הו, שני דברים טובים
ואז התחיל הפרק. 21:08 דקות של שכרון חושים בשעת לייט נייט יחסית, 22:30. אהבתי שני דברים שלמים בפרק, ואפילו אהבתי מאוד. הראשון, תגובת מפלגת 'ישר' שהובאה בסוף האירוע, אחרי הצצה לפרק הבא (שישודר הערב) שבו מתראיין בין היתר, אוי לשמחה, צ'ארלי אזריה, אביו של אלאור אזריה. זה היה הנוסח: "צר לנו שאת עשרת ימי התשובה השנה, ימים של חשבון נפש ואמת, ערוץ 14 השקיע ביצירת מופע שקרים ורעל בתחפושת של תחקיר עיתונאי. הלחץ מובן". ועוד מילים כדורבנות. והדבר השני שאהבתי היה תגובתו של משה בוגי יעלון: "אם הייתם ערוץ תקשורת, ולא ערוץ תעמולה, הייתי מתייחס ברצינות לאוסף השקרים האלה, ומזים אותו".
אז כבר מצאנו שני דברים טובים בפרק אחד, מה רע? ובכן. כשנציגי "ישר" כותבים "ערוץ 14 השקיע", הם מעט נסחפים. 21:08 דקות מחופפות, שנראה כי נעשו בתקציב של 14 שקלים שנלקחו מהקופה הקטנה של ועד הטכנאים.
ראשים מדברים, חלקם עובדי הערוץ בתורנות נוספת (מוטי קסטל, ראש הדסק הפוליטי, ונועם אמיר הפרשן הצבאי. מקווה בשבילם שתוגמלו על שעות נוספות) ורובם חסרי כריזמה, משקל סגולי ממשי או משהו מעניין ומשמעותי לומר, ובוודאי לא משהו חדש (מצטער, אבל הלהיט "ציר פילדלפי" אינו חדש), מקטינים את פועלו ואישיותו של איזנקוט ("הוא דובון אכפת לי, חמודי כזה", אבחן קסטל) ומגדילים את ה"סכנה" באפשרות שייבחר לראש ממשלה, לצד כותרות עיתונים והתבטאויות עבר של איזנקוט.
ומה בעניין מוכרי הדגים
זאת סדרת דוקו כמו שרחוב סומסום הוא סדרת דוקו. זה תשדיר השחרה טרום בחירות של מועמד מוביל, כששמו של מי שהוא עשוי להחליפו בראשות הממשלה אינו נזכר ולו ברמז, אף שרוחו מרחפת כמובן מעל הפרק ומעל החיים עצמם. איזנקוט היה רמטכ"ל בשנים 2015-2019, וכל מטרתו של הפרק הראשון הייתה להוכיח שכהונתו היא שהובילה לטבח ה-7 באוקטובר, ולא שום דבר אחר.
מאז 2018, טען קסטל, "למדינת ישראל יש עיוורון כלפי מה שקורה ברצועת עזה". ושוב - העיוורון הזה, לפי הפרק, הוא באשמתו הבלעדית של איזנקוט. לא היו שם עוד אנשים, מסביבו, מצדדיו ובעיקר מעליו. כמו הנער במחזה "אקווס" שמנקר עיני סוסים להנאתו, איזנקוט במו ידיו עיוור את המדינה. כל אחד הרי צריך שיהיה לו תחביב.
אם רוני דניאל עליו השלום הואשם בזמנו שסגד לצה"ל במסגרת כהונתו כפרשן הצבאי של חדשות 12, נראה שנועם אמיר עובד בלתעב את איזנקוט. "הרי ברור לכולם שאין שם אדם שמוקרץ מחומר של מנהיג", הוא זועק (מי זה כולם אגב? הסקרים מעידים שיש לא מעט אנשים שלהם זה ממש לא ברור) ומקפיד שלא לדייק בעברית. עברית, גם כן שפה. אמיר עצמו אינו "מוקרץ" מחומר של פרשנים, אלא של מוכרי דגים בשוק, ואין הכוונה חלילה להעליב מוכרי דגים, שבערך שלהם בוויקיפדיה, אם יש להם כזה, לא מוזכרות פדיחות כמו "במהלך מלחמת חרבות ברזל נחשף ששידר ידיעות מפוברקות הקשורות בקטאר". מפוברקות? בערוץ 14? די! אין מצב. אמיר משתולל מזעם על הדברים שאיזנקוט אומר "בקולו שלו". אז באיזה קול רצית שיאמר אותם, בנאדם, בקולך?
היקום המקביל שהוא ערוץ 14 מתגלם בעיקר בטענותיו המתוסכלות של אמיר על כך שלאיזנקוט יש "תקשורת מחבקת" שלא תעז לשאול אותו "שאלות קשות" וש"קונה את כל הבלופים והלוקשים שלו". בניגוד, כמובן, להוא שאין להזכיר את שמו, שאינו מוקף בתקשורת מחבקת ומתרפסת, לפחות בערוץ הזה, ושלא מצליח, חרף כל נסיונותיו הנואשים, למכור את הבלופים והלוקשים שלו לכל דיכפין, ומשיב - ולא רק נשאל - על שאלות קשות מדי יום ביומו. קסטל אמר שאינו זוכר "קמפיין ארסי" כמו זה שאיזנקוט ומפלגתו מנהלים. שנזכיר לך?
"הוא חושב כמו שמאל ואומר את דעתו", המשיך קסטל, כאילו מדובר בפשע כפול. גם לחשוב שמאל וגם להביע את דעתך. מזעזע! אל"מ במיל' מוטי יוגב ביטא את המושג "ליברלי" בהקשר של איזנקוט, בשאט נפש של ממש, כאילו זאת מילת גנאי. כך גם הובאו בהדגשה יתרה דבריו של איזנקוט מפברואר 2016: "יש נערה בת 13 שמחזיקה מספריים או סכין ויש מתרס בינה לבין החיילים... לא הייתי רוצה שחייל יפתח באש וירוקן מחסנית על נערה כזאת, גם אם היא עושה מעשה חמור מאוד".
חכמים על חלשים
וכאן מתמצה כנראה ההבדל בין היקומים. ערוץ 14 תמיד חכם על חלשים, צמא לדמה של נערה בת 13 שמחזיקה מספריים או סכין, וסבור שאם אפשר לחסל אותה ושכמותה זו חובה וגם מצווה, וכל מי שחושב אחרת הוא עוכר ישראל מדופלם, או סתם ליברל משוקץ. "חס ושלום שגדי איזנקוט יהיה ראש ממשלה", מלמל יוגב על רקע מוזיקה מפחידה ואולפן מוצלל כמו ב"המתחזים" של חיים אתגר, כשהמתחזה היחיד פה הוא הערוץ עצמו, המתחזה לערוץ רציני.
ירון בוסקילה, לשעבר מנכ"ל תנועת "הביטחוניסטים" ולמעשה המרואיין היחיד שתרם סוג של רהיטות וקוהרנטיות לפרק (וגם הכיר במחיר האישי ה"יקר מכל" ששילם איזנקוט במהלך "חרבות ברזל", כששכל את בנו ושניים מאחייניו), דיבר על חזון ה"מלחמה בתשלומים" של איזנקוט, וציין שההפך מצבא גדול וחכם זה צבא קטן וטיפש. מעניין לשאול אם כך, מה ההפך מערוץ גדול וחכם?
"האמת חייבת לנצח, והיא תנצח", סיכמו אנשי "ישר" את תגובתם לערוץ. הלוואי ואמן. בינתיים הישארו עימנו למשדר החג הממשמש ובא, "בסוכה עם ריקלין ובן גביר". יהיה שמח ומבדח, ושימותו הקנאים.