אמהות, לא מכשפות: ההרכב החדש של נסיכות הרוק הוא לא מה שחשבתם

בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז ה-7 באוקטובר, אמונה הפכה למנוע עוצמתי במוזיקה הישראלית. ישי ריבו, נרקיס וחנן בן ארי ורבים אחרים ביססו את מה שזוכה לכינוי "פופ אמוני" - ז'אנר שמשלב פופ, רוק והיפ הופ עם טקסטים מהמקורות, תפילות וחיפוש חשוף אחר זהות רוחנית.

עכשיו מגיעות שלוש נסיכות אינדי - שרון רוטר, נועה ג'ינו ושירי הדר - ומשרטטות גבולות של זרם חדש: עדיין אמוני במהותו, אך מקורי, חופשי ומשוחרר ממוסכמות. "כל אחת מביאה מהבית את המיטב שלה והשירים מתהווים. מישהי מביאה את הבסיס ואנחנו מעבדות ביחד. היופי בהרכב הוא שכל אחת כל אחת יודעת את המקום שלה ומביאה את החוזק שלה", אומרת הדר.

רוטר מחזקת ומוסיפה שכולן מכבדות ולומדות אחת מהשנייה "וכיף לנו לחלוק את החווייה הזו". לרגל יציאת הסינגל השני שלהן, ובזמן שהאלבום החדש כבר נמצא על האש, תפסנו אותן לשיחה על דת, משפחה ומוזיקה.

לפני שמדברים על "אדון הנפלאות", "שיר חדש ושיקי לחיי התחלות חדשות" שמבוסס על ברכת "יוצר אור" שבתפילת שחרית, כדאי להיזכר בנפשות הפועלות, שהן אנטיתזה לפופ אמוני: שרון רוטר בת טיפוחיו של ברי סחרוף ("אנחנו בקשר מדי פעם, אבל עוד לא דיברנו על ההרכב"), מוזיקאית מוערכת שעבדה גם עם אסף אמדורסקי, אביב גפן, רע מוכיח ועוד; שירי הדר, זמרת יוצרת וקלידנית ההרכב "איזבו" (יחד עם רן שם טוב), שייצג את ישראל באירוויזיון 2012; ונועה ג'ינו, חצי מהצמד Moka ומי ששרה את "תולדות חיי" באלבומו של דני סנדרסון "תולדות המים".

רוטר הוציאה בתחילת המילניום את "לרוץ אליך", סינגל מצליח שהוביל לאלבום, ואחריו לשני אלבומים נוספים בהפרש של מספר שנים, וחזרה בתשובה. ג'ינו הוחתמה ב"הד ארצי", ואת עבודת ההפקה על האלבום (שלבסוף נגנז) עשתה שירי הדר. הן מכירות זו את זו מהברנז'ה, אך החיבור המשולש נולד במפגש בין רוטר לשם טוב, בן זוגה של הדר ומפיק מוזיקלי מוערך.

"דיברנו בינינו על מוזיקה ואז שרון זרקה לי 'טוב, את ויתרת', וזה הדליק לי משהו. 'אמרתי: 'מה?' וישר התקשרתי לנועה ונכנסנו לפול גז", משחזרת הדר. "אחרי שנים רציתי להקים הרכב נשי", מוסיפה ג'ינו. "רון בעלי ואני חשבנו קודם כול על שירי, ואז התלבטנו מי תהיה הצלע השלישית. הוא הכיר את שרון ואני פגשתי אותה בשיעורים במרכז יהדות תל אביבי". את השם "האימהות" הביאה הדר מהחיים עצמם. "נועה פנתה אליי כדי שנחזור לנגן יחד ובמקביל היא הכירה את שרון, כששתיהן כבר חזרו בתשובה.

השם The Mothers בעצם משקף את המציאות כי כל אחת מאיתנו שקועה בעולם האימהות, "היינו קובעות, וזה פשוט היה מתבטל. כשהחלטנו סוף סוף לצאת לאור שינינו את השם לאנגלית כדי לרענן לעצמנו. נשמח להגיע לקהל יהודי דוברי אנגלית. לשיר הקודם שהוצאנו היה פזמון באנגלית, והשיר הבא שלנו מעורב בצרפתית, כך שגם יהודי צרפת ייהנו". ההרכב פעל בעצימות נמוכה עד שבאוגוסט האחרון שיחררו השלוש את "100%", שיר ראשון מתוך האלבום שבדרך.

איך אתן עובדות יחד? יש חלוקת עבודה?

רוטר: לשירי יש טעם מאוד טוב וראייה מקורית. היא תמיד יודעת לעשות ככה שזה לא ייראה כמו של כולן ובעולם הזה היא הבוס. נועה היא כותבת מחוננת ורוב השירים של האימהות הם שלה. היא יותר הרוח, מביאה את הפן הרוחני מאוד, יצירתית וכישרונית. אני הכוח המניע - מהירה, יעילה, ודוחפת, יודעת להפיק ולהקליל. כל אחת מביאה את הכוח שלה, ולכן זה נורא כיף ונורא מקל.

הדר: יש זרימה מאוד גדולה בהתנהלות. מבחינת הפקה מוזיקלית זה לרוב אני ורן גם משתתף, או ששנינו מפיקים ביחד. יש לנו בבית שני אולפנים, אחד שלי אחד שלו, אז המפגשים אצלנו ואנחנו יוצרות תוך כדי תנועה.

והכל קורה תוך כדי ניהול בית ומשפחה.

רוטר: "מחכים שהילדים יגדלו (צוחקת). בזמן שהם היו קטנים היו שנים של הישרדות והמוזיקה נמצאה בתחתית סדר העדיפויות כי יש יצירה חשובה או משמעותית יותר - לא רווחית אבל מסבה הרבה נחת. כיום הילדים כבר לא צריכים אותי ברמה יומיומית ורגעית, ואפשר להתפנות ולחזור לעשות דברים שאהבתי והיו על הולד 20 שנה".

למרות המכנה המשותף והיצירה המשותפת, שלוש המוזיקאיות מגיעות ממקומות שונים, גיאוגרפית ואמונית. רוטר וג'ינו מתגוררות במושבים דתיים והדר גרה במרכז תל אביב. ילדיה של רוטר מתחנכים במוסדות דתיים ושל הדר בבית ספר אנתרופוסופי. החזרה בתשובה קרתה בערך במקביל, אך בדרכים שונות.

ג'ינו פגשה במהלך העבודה על אלבום הסולו את בעלה, ויחד הם החלו בתהליך תשובה. רוטר מזדהה כחסידת ברסלב, והדר מגיעה ממקום של לימוד שהחל בקונדליני יוגה והגיע עד פנימיות התורה - הרמח"ל, הרב קוק וקבלה. "אני לגמרי בתשובה כבר שנים רק בלי הסממנים החיצוניים. חלק גדול מהיום שלי מוקדש ללימוד ובשלב מסוים הרגשתי שאני צריכה כלי לשפוך אליו את כל הקיבולת הזו שאני מקבלת, את כל הלימוד. והחיבור נעשה דרך קיום מצוות", היא מסבירה.

רוטר אומרת שכל אחת מהן בחרה בדרך משלה, אך המטרה זהה. "התחלנו באותו מקום ופנינו לשבילים שונים, כמו בפואמה של פרוסט 'הדרך שלא בחרתי'. 70 פנים לתורה וכל אחת בחרה לפי הסיטואציה שהיא נמצאה בה והזוגיות שהייתה לה והדיבור שיותר מתאים לה, אבל בסוף הכל אותו הדבר. ויש בזה משהו מגניב שמראה את הרוחב של היהדות".

תוך כדי עשייה התבשרו האימהות על זכייה במענק ממפעל הפיס. "היה קול קורא למופעי השקה לאלבום ללהקות חדשות, הגשנו מועמדות והתקבלנו. בשבילנו זה כמו סימן שאנחנו רצויות בעולם הזה", אומרת רוטר והדר מוסיפה שבשנה הקרובה הן יופיעו עם החומר ושאלבום נוסף כבר מתגבש. ההופעות מיועדות לנשים, על אף שהשירים זמינים גם בפלטפורמות פתוחות לכולם. "הרב אישר לי בגלל שבעצם גברים יכולים לבחור אם לראות ולהאזין או לא. מי ששומר לא לשמוע נשים, לא ישמע. האישור מאפשר לנו לעבוד ולהוציא שירים, כי לפני כן היינו באמת די תקועות", מסבירה ג'ינו.

הדר חיה בבית, שחלקו חילוני. "אנחנו יודעים להכיל את האירוע בתוך המציאות המורכבת. רן לא חזר בתשובה, אבל הוא מאוד מכבד את הבחירה שלי ושל הבת שלי. היא בת 15 והייתה איתי בכל תהליך התשובה. נניח בשבת אני לא מדליקה אור והוא כן. כל אחד עושה מה שהוא רוצה, ויש דברים שהוא לא יעשה. הוא לא ידליק אש במטבח, למשל".

מה קורה עם "איזבו"?

"איזבו" פעילה אצל רן באולפן כרגע, הוא עובד על אלבום חדש. היצירה של רן תמיד היתה עצמאית. הוא מכין את הכל בעצמו, כותב, מעבד ומערב אותנו בשלב יותר מאוחר. אז כרגע הוא בשלב העצמאי שלו. כלום לא השתנה בהרכב של הלהקה, אנחנו כולנו איתו ברגע הנכון לו".

עד כמה המוזיקה שלכן השתנתה בגלל החזרה בתשובה?

ג'ינו: "התרחקתי מהרבה דברים שהכרתי. פעם רציתי לכתוב רק על מה שהיה נראה לי שנכון לכתוב. היום אני מבינה שהקדוש ברוך הוא בכל מקום ואני כותבת את עולמי. בתקופה שעבדתי עם דני סנדרסון כתבתי רק על זוגיות ועל החיפוש אחרי אהבה. אחר כך עברתי שלב לכתוב רק על הקדוש ברוך (צוחקת). היום הטקסטים שלי מתרכזים בתהליכי הנפש והעולם".

הדר: "אין שחור ולבן, אלו רק עוד שכבות שנאספות עם השנים. מי שישמע יזהה את הצבע של העבר שלי במה שאנחנו עושות. אמנים תמיד מנסים להתחדש, וזה לא קשור דווקא לתשובה".

ברור לכן, שבגלל שאין כמעט תקדימים של להקות רוק נשיות, ההשוואה האוטומטית היא ללהקת "המכשפות", גם אם היא רחוקה מכן מוזיקלית.

רוטר: "'המכשפות' להקה אהובה ונהדרת, אבל האמת שלא חשבנו על כך וגם לא אמרו לנו. זה הרי לא אותו סגנון מוזיקלי. לא יודעת אם יש להקת נשים שאפשר להשוות אלינו, מוזמנים לנסות. הסתובבתי עם ענבל ז"ל באותם מעגלים, אבל לא יצא לנו להיפגש, לצערי. ראיתי את הסרט עליה, וברובו בכיתי. סיפור מאוד עצוב".

יש חרטה על הצלחה שהוחמצה?

ג'ינו: "כן, זה לגמרי כואב. היום אני עושה מוזיקה וצריכה לחפש את הקהל בזמן שהוא כבר יכול היה להיות שלי. הפריצה שלי קרתה במקביל לאביתר בנאי, שגם הוא היה חתום ב"הד ארצי", ואנשי חברת התקליטים באו לבקר אותי ואחר כך נסעו לבקר אותו בדרום. אז כן זה כואב וזה גם כאב כל השנים והיה הופך לי את הבטן, אבל אני מקבלת את התהליך שלי. כמו כל דבר, מה שצריך להיות שלי יהיה שלי".

רוטר: "יש איזו החמצה קטנה בלב, אבל היא לא הייתה שם תמיד. הרבה שנים הרגשתי שבסופו של דבר אולי לא רציתי את זה כל כך. מאז הגישה שלי השתנתה ואני עושה מוזיקה כי זה חלק ממני. אני משתדלת שהתוצאה תהיה פחות רלוונטית, ומה שמוביל אותי זו ההנאה בדרך. מספיק שלמישהי אחת ייפתח הלב או שנצליח לשמח אותה לדקה כשהיא תשמע את המוזיקה שלנו. אנחנו עובדות הרבה שנים על המידות ומבינות ששום דבר לא באמת קריטי, רק שיהיה לנו כיף יחד".