לענת ברזילי יש תחביב מוזר. היא מסוגלת להירדם בלילה, עם טעם מתוק בלב, רק מול תוכניות פשע-אמיתי, ובעיקר על רוצחים סדרתיים אכזריים במיוחד. השריטה השנייה שלה מעט יותר שכיחה, והיא זו שהולידה את "הצגת היחיד רבת המשתתפים", "גרה עם קושמרו", שתעלה מחר (שישי) ב-12:00 בהבימה 4.
מדובר בהתמכרות הישראלית הכפייתית לחדשות מסביב לשעון, אחרי ה-7 באוקטובר אבל גם לפני, כשדני קושמרו הוא הסמל המרכזי של התופעה. סמל, ובמקרה הזה גם סמל מין בלתי מבוטל, אם כי ברזילי "נשואה 200 שנה באושר יחסי" (לעו"ד רון זמיר שישיק בקרוב רומן ביכורים מבטיח בשם "בין חיוך לגעגוע"), ולכן מתעניינת יותר בסמכותיות מעוררת האמון של קושמרו, ובעובדה שהוא "סייסמוגרף רגשי.
"הוא לא מסתיר את הרגשות שלו בשידור. זה מישהו שאפשר לבכות איתו כשמשהו נורא קורה, ומשהו נורא קורה פה כל הזמן הרי. בהצגה יש קטע שהחדשות על מיוט, ואז מישהו אומר 'קושמרו נראה מדוכא, תגבירו'. קושמרו עצמו אישר את זה בעצב בתוכנית הרדיו של רבקה מיכאלי, ואמר לי משהו כמו: מה אפשר לעשות?". החדשות עצובות אז מתעצבים, אבל ברזילי, שהיא קומיקאית, שחקנית ויוצרת הזכורה בין היתר מסדרות הטלוויזיה של עירית לינור, "משמורת" ו"מה שנחוץ לרווק", ומהסדרה "הרמון" בהשראת גואל רצון, שיצרה בשיתוף עם הדר גלרון וגם שיחקה בה לצד אלון אבוטבול המנוח, עשתה מהלימון הזה לימונדה מבריקה ומצחיקה מאוד.
במחזה, שביים אלון אופיר, היא משחקת תסריטאית בשם דפנה, שמרוב הליכה להפגנות נגד ההפיכה המשפטית וצריכת חדשות עם מעורבות רגשית מוגזמת ("כולל קללות של ייאוש לעבר המסך, כמו במשחק כדורגל"), מאבדת את הפוקוס בחייה הפרטיים ומגלה שבזמן שהיא עסוקה עם קושמרו ("ואחרי החדשות יש גם ספיישלים של קושמרו מטייל במדינות נידחות וצולל עם לווייתנים"), בעלה בוגד בה עם חברתה הטובה ביותר.
את כל הדמויות בהצגה מגלמים שחקנים שצולמו מראש, כמו אסנת פישמן, גיא מרוז, אסתי זקהיים ומאיה לנדסמן, והם מופיעים בהקרנות קבועות שמייצגות את מסך הטלפון של דפנה, שמדברת איתם בזמן אמיתי, במהלך שמחייב סינכרוניזציה מושלמת ואפס תקלות. "לתדהמתי", מגלה ברזילי, "השחקנים המצולמים רק משתפרים מהצגה להצגה".
מרוז הוא הבעל הבוגדני, והוא נעשה בינתיים פאנליסט ב"הפטריוטים" בערוץ 14, לצד אותה עירית לינור. דעותיה הפוליטיות של ברזילי, שאותן אינה טורחת להסתיר, הפוכות מאלו של לינור ושל "הפטריוטים". "אני לא נציגה פוליטית של שום מפלגה", היא מסבירה, "אלא פשוט אזרחית שמאוד עצובה ממה שקורה למדינה האהובה שלי. אני רוצה לחיות במדינה ליברלית, חופשית, חילונית, עם אנשים שאוהבים אנשים ומקבלים זה את זה. היינו כאלה פעם ואני נורא מתגעגעת לימים האלה, כשציונות לא הייתה מילה גסה ולהיות ישראלי היה מקור לגאווה".
"המחזה מתעסק בדיוק בתחושה הזאת, שמרוב דאגות וחרדות ושנאות וכעסים לאומיים, וגם מרוב הפגנות, אני מאבדת את החיבור לחיים האישיים שלי. ההומור מגיע מהמקומות הלא צפויים, כמו מוכר חולצות מחאה בקפלן שאומר לי דברים כמו: נגמרו לי כל ה'אתה הראש אתה אשם' אבל יש עוד כמה של 'אני עדיין אופטימית', אבל אם את לא אופטימית תקחי חולצה של 'כוסומו", אבל יש לי רק ב-small. אי אפשר להמציא דבר כזה. זה פרייסלס".
במחזה משולב מקרה אמיתי מחייה המקצועיים של ברזילי, שכתבה סדרה עם התסריטאי שלמה משיח, שמגלם ב"גרה עם קושמרו" את עצמו פחות או יותר, על ילדותה כבת לאיש מוסד שגדלה במקומות שונים בעולם. הסדרה נרכשה על ידי רשת CBS האמריקאית אבל הוקפאה עד הודעה חדשה אחרי ה-7 באוקטובר. בהצגה HBO מחליפה את סי.בי.אס, ואת הנציג שלה מגלם מייקל גרינשפן, בעלה של השחקנית גילת אנקורי. "זה היה קצת טראומטי", אומרת ברזילי. "לגעת בסיכוי הבינלאומי ואז לגלות בדרך הקשה והכואבת שאנחנו כבר לא חלק מהעולם".
ברזילי מקווה שההצגה תהיה הרבה פחות רלוונטית אחרי הבחירות, כשאפילו קושמרו יחייך והחדשות יהיו טובות יותר. עד אז היא "מתה מפחד". "הימנים שנקלעים להצגה נהנים לראות שמאלנים סובלים, "והשמאלנים מזדהים ושמחים לצחוק על עצמם, אז זה סוג של ווין-ווין".
ברזילי שיחקה בעבר ב"סמירה", הצגת יחיד נוספת עם שחקנים מצולמים, ובה גילמה אישה מוסלמית נורמטיבית לכאורה שנשלחה לבצע פיגוע התאבדות שכשל. ההצגה הועלתה בהצלחה בפסטיבל אדינבורו וגם בניו יורק ובמינכן.
בקרוב תעלה סדרה לנוער בהשתתפותה שתיקרא "מפונים", על תושבים מקרית שמונה שמפונים לקיבוץ בזמן המלחמה, וכמו כן היא כותבת ביחד עם המחזאית דפנה אנגל, שעשתה את הדרמטורגיה ל"גרה עם קושמרו", מחזמר מפתיע על דוד בן גוריון ש"באמת לא הכרתם" ("אנחנו חולמות שזאת תהיה אופרת רוק מגניבה לגמרי, עם מוזיקה של יוצר כיפי כמו טונה"), ועם יוני להב היא עמלה על סרט מוקומנטרי שבמרכזו נשים שיוצאות לריטריט העצמה, "מחפשות נחמה ושלווה בטבע", ובקיצור: "מנו"ש". שווה לחכות.