לפעמים הגעגוע הגדול ביותר הוא דווקא לדברים הקטנים. לשגרה, למטלות הבית, לימים שבהם הבעיות הגדולות ביותר היו אלה שהיום נראות כמעט שוליות. זה בדיוק הגעגוע שעומד במרכז "צרות קטנות", אחד השירים באלבום החדש של פרויקט "סימני דרך", שיצא אתמול (חמישי), שלוש שנים ויום אחרי מתקפת 7 באוקטובר.
את השיר כתבו איתי דקל חן, מייסד הפרויקט, וטליה ויצן, אלמנתו של עמיחי ויצן, שנפל ב-7 באוקטובר בעת שהגן על קיבוץ כרם שלום. אליהם הצטרפה גם מירב לשם גונן, אמה של שורדת השבי רומי גונן. השניים כתבו על הכמיהה לחיים הרגילים שלפני אותה שבת, גם לחלקים האפורים והמתישים שלהם, שהפכו מאז לזיכרון של מציאות שכבר אי אפשר לחזור אליה.
מאחורי "סימני דרך" עומדים מוזיקאים צעירים מיישובי העוטף ובוגרי כפר הנוער למוזיקה "ביכורים", שהקימו תמר קדם סימן טוב שנרצחה במתקפת 7 באוקטובר ושורד השבי שגיא דקל חן.
האלבום החדש כולל שבעה שירים שנולדו מתוך ההתמודדות עם האובדן והניסיון למצוא מחדש מקום לשמחה. לצד חברי הפרויקט משתתפים בו גם כמה מהקולות המוכרים במוזיקה הישראלית: ריקי גל, שי צברי ואסתר רדא.
לצד השירים המקוריים, בחרו חברי הפרויקט לחזור גם לשירים ישראליים שליוו אותם בתקופות הקשות והעניקו להם נחמה. בין היתר הקליטו גרסאות חדשות ל"פחות אבל כואב", "היי שקטה", "ימות המשיח" ו"שיר לשירה", בעיבודים שנעים בין ג'אז, פאנק ודיקסילנד. דווקא הבחירה במקצבים שמזמינים תנועה וריקוד מדגישה את המתח שמלווה את האלבום כולו: הרצון לשמוח לצד כאב שלא נעלם.
"היום שאחרי… הוא קשה גם אחרי שלוש שנים", סיפר איתי דקל חן, מייסד הפרויקט. "כאב והודיה משמשים בערבוביה, עומקו של העצב פוגש את מרוצתם של החיים, עין במר בוכה ולב שמח".
"ב-7 באוקטובר חיינו השתנו לנצח, את הצלילים המוכרים החליפו קולות נפץ וכאוס", הוסיף. "בתוך כל הכאב והשבר נפגשנו מעת לעת באולפן כדי לעכל את מה שעברנו, לזכור ולהנציח את החברים והאנשים היקרים שאיבדנו".
את ההחלטה להוציא את האלבום דווקא סביב יום השנה השלישי הסביר דקל חן במילים: "בחרנו להוציא ביום הזה שירים שעד היום לא העזנו - שירים רוויי יסורים, אך גם מלאי תקווה. שירים שמצליחים להרקיד אותנו בין דמעה לדמעה. מקווים שתרקדו ותיזכרו איתנו".