יש שעון ששווה חצי מיליון דולר, יאכטה במיאמי, גל אחד שמפיל הכול למצולות ושעה אחת בלבד לתקן את הנזק. על הנייר, RUN FOR TINA נשמעת כמו מותחן קצבי שנבנה בדיוק לפי חוקי הז'אנר. בפועל, מאחורי ששת הפרקים הקצרים שלה מסתתר ניסוי יצירתי מסוג אחר: סדרת רשת אנכית שלא צולמה בהפקה מסורתית, אלא נוצרה באמצעות כלי AI.
מי שמוביל את הניסוי הזה הוא אריאל ורומן, במאי, תסריטאי ומפיק יליד תל אביב, שבנה קריירה בהוליווד וביים בין היתר את "The Iceman", את "Criminal" ואת "The Angel" של נטפליקס. הפעם, במקום סט קולנוע רגיל, מצלמות, צוות ושחקנים, הוא מצא את עצמו עובד בתוך תהליך אחר לגמרי, שמחבר בין קולנוע, בינה מלאכותית ופורמט שנולד מראש למסך הטלפון.
RUN FOR TINA, שהופקה על ידי Eyemix עבור Samsung Israel וזמינה לצפייה לבעלי מכשיר סמסונג Galaxy Z Fold8 Ultra, בנויה משישה פרקים אנכיים וקצרים. העלילה עוקבת אחרי טינה, עובדת ניקיון על יאכטה של מיליארדר, שמוצאת שעון נדיר בשווי חצי מיליון דולר, רגע לפני שהוא נופל לים ומכניס אותה למרוץ של שעה נגד הזמן.
עבור ורומן, האתגר היה כפול. "זה היה ניסיון כפול בשבילי, גם ורטיקלי וגם ב-AI", הוא מספר. לדבריו, הפרויקט כולו נבנה בלוח זמנים דחוס במיוחד, של כשלושה שבועות מרגע קבלת הרעיון ועד לסיום ההפקה.
איך מביימים סרט שלא מצולם?
העובדה שלא היה כאן סט צילום מסורתי לא ביטלה, לדבריו, את עבודת הבמאי. להפך. ההחלטות נשארו מוכרות מאוד: איך נראית הדמות, באיזה לוקיישן היא נמצאת, אילו אביזרים מופיעים בפריים, איך עורכים את הסצנה, איזו מוזיקה מלווה אותה ומה עובד או לא עובד מבחינת המשחק. "החלטות של במאי תמיד נובעות קודם כל מהסיפור", הוא אומר. "אחרי זה יש לך קאסט, לוקיישן, פרופס. האם זה יהיה שעון כזה או אחר, יאכטה כזאת או אחרת. ההחלטות האלה הן אחד לאחד כמו בבימוי רגיל".
ההבדל הגדול מגיע בביצוע. אם בסרט רגיל סצנה תת-ימית דורשת צוות, ציוד ולוגיסטיקה מורכבת, כאן, כפי שהוא מתאר, אפשר לבקש את הסצנה מהמערכת ולעבוד משם על התוצאה. התהליך מתקצר משמעותית, וגם האפשרות לבדוק במהירות אם רעיון עובד או לא הופכת לחלק משגרת העבודה.
ועדיין, ורומן לא ממהר להכריז שהמכונה החליפה את הקולנוע. מבחינתו, הכישרון האנושי עדיין נמצא במרכז. "בסופו של דבר, לספר סיפור זה לספר סיפור", הוא אומר. "זה לא משנה באיזה כלי אתה משתמש". לדבריו, העובדה שכל אחד יכול לקבל לידיו טכנולוגיה מתקדמת אינה הופכת אותו אוטומטית ליוצר קולנוע, בדיוק כפי שקניית גיטרה לא הופכת אדם למוזיקאי.
הפריים הצר ששינה את כללי המשחק
באופן מפתיע, לא רק ה-AI היה חדש עבורו. גם הפורמט האנכי הציב בפניו אתגר."כל העולם הזה של תוכן קצר הוא ורטיקלי" הוא מסביר. "הוא לא סינמטי, לא הוריזונטלי, כמו שאני רגיל לצלם". לדבריו, כשעובדים בתוך מסך צר, פחות מקום נשאר לבניית עומק בתוך הפריים, והסיפור הופך ישיר יותר. האתגר שלו היה למצוא דרך לייצר תחושה קולנועית גם בתוך 9:16.
במובן הזה, הבחירה של סמסונג להיכנס דווקא לעולם של דרמה אנכית אינה מקרית.
במהלך הצגת הפרויקט, ורומן קשר בין הבחירה בפורמט האנכי לבין השינוי באופן שבו אנחנו צורכים תוכן. לדבריו, המובייל הפך למסך המרכזי עבור חלק גדול מהצפייה היומיומית, ולכן גם השפה הקולנועית נדרשת להשתנות בהתאם. "רוב הצפייה של אנשים היום, אם משווים לקולנוע ולטלוויזיה, נמצאת במובייל", הוא אומר.
הפורמט האנכי כאן אינו התאמה מאוחרת של סדרה קיימת למסך קטן, אלא חלק מהשפה של היצירה עצמה. RUN FOR TINA נבנתה מלכתחילה לצפייה בטלפון, בפרקים קצרים ובקצב שמתכתב עם הרגלי הצפייה החדשים.
כשמותג רוצה להיות גם גוף תוכן
החלק המסקרן בפרויקט מתחיל דווקא במקום שבו הטכנולוגיה מפנה את הבמה לסיפור. RUN FOR TINA היא, בסופו של דבר, יצירה שנולדה מתוך חיבור מסחרי עם סמסונג. יחד עם זאת, אריאל ורומן מאמין שהכיוון שאליו הולכים מותגים עשוי להיות רחב יותר מפרסומת קלאסית.
לדבריו, חברות גדולות עשויות להיכנס יותר ויותר לעולם המדיה ולנסות לספר סיפורים שמדברים לקהל שלהן, במקום להסתפק בהצגה ישירה של המוצר. מבחינת ורומן, המשמעות רחבה יותר מהפרויקט עצמו. הוא מאמין שמותגים ינסו יותר ויותר לייצר חוויית צפייה של ממש, במקום להסתפק ב"פרסומת בשביל למכור מותג".
מבחינת סמסונג, זה כנראה החיבור המשמעותי ביותר של הפרויקט: לא רק להציג טכנולוגיה, אלא לבדוק מה קורה כשהיא הופכת לחלק מתהליך יצירתי, ועוד בפורמט שנועד בדיוק למסך שבו התוכן הזה נצרך.
הבמאי עצמו כבר מסתכל צעד קדימה. לדבריו, תעשיית הקולנוע והטלוויזיה נמצאת בדרך לעולם היברידי, שבו שחקנים והופעות אנושיות יישארו חלק מרכזי מהיצירה, בעוד שתחומים כמו לוקיישנים, ניצבים ואפקטים ישלבו יותר ויותר כלי AI.
ואולי דווקא כאן נמצא הניסוי האמיתי של RUN FOR TINA. לא בשאלה האם AI יכול להחליף מצלמה, סט או צוות, אלא האם הוא יכול להפוך לעוד כלי בארגז הכלים של במאי שכבר עשה קולנוע בדרך הישנה.
אריאל ורומן מסכם את זה בפשטות: "כמעט לכל בן אדם בעולם יש מצלמת 4K בכיס. זה אומר שכולם הלכו וצילמו סרטים? לא". גם כשהכלים נעשים נגישים יותר, הוא אומר, עדיין צריך לדעת לספר סיפור ולהרים סביבו הפקה שלמה.