היא צללה לתחילת הדרך של טיילור סוויפט, ונתקלה בחומות של שתיקה

טיילור סוויפט היא אחת הכוכבות הגדולות בעולם, אבל מתברר שיש משהו שאפילו האנשים שמכירים אותה היטב מפחדים לעשות: לדבר עליה. ולא, לא מדובר בהכרח בחשיפת סודות או ברכילות מביכה. לפעמים אפילו מחמאה תמימה על הזמרת מספיקה כדי לגרום לאנשים לשמור על שתיקה. כך גילתה העיתונאית האמריקנית אמילי יאהר, שיצאה לכתוב ספר על תחילת הקריירה של סוויפט, ונתקלה בחומה של שתיקה.

בטור שפרסמה ב"וושינגטון פוסט", סיפרה יאהר כי במהלך העבודה על ספרה החדש, "Taylor Swift: The Debut Years", היא פנתה למאות אנשים שהכירו את הזמרת בתחילת דרכה בנאשוויל. היא אמנם הצליחה לראיין יותר מ-100 מהם, אבל יותר מ-150 אחרים סירבו לדבר איתה, התעלמו מהפניות או לא הסכימו להתראיין בשמם. חלקם היו חתומים על הסכמי סודיות, אחרים הסכימו להתראיין ואז פשוט נעלמו, ורבים חששו לומר אפילו מילה אחת על הכוכבת.

"האם הספר הזה אושר על ידי טיילור או הצוות שלה?", הייתה אחת השאלות שחזרו שוב ושוב. יאהר ניסתה להסביר שמדובר בספר עצמאי, ואף ניסתה להשיג ראיון עם סוויפט עצמה, ללא הצלחה. אלא שעבור חלק מהאנשים, העובדה שהזמרת לא נתנה את ברכתה לפרויקט הספיקה כדי לסרב להשתתף בו.

גם היחצנים והמנהלים האישיים לא מיהרו לשתף פעולה. חלקם סיפרו ליאהר כי כשמבקשים מהם להגיב על סוויפט, התשובה האוטומטית היא פשוט "לא". אחרים ביקשו שלא להזכיר את שמם של האמנים שהם מייצגים, אפילו אם כל מה שאמרו היה "היא כותבת שירים מוכשרת". לטענת יאהר, החשש נובע בין היתר מכך שכל אמירה על סוויפט עלולה להפוך לכותרת, להתפשט ברשתות החברתיות ולעורר את זעמם של מיליוני מעריציה.

באחד הניסיונות שלה להשיג ראיון עם נייתן צ'פמן, שהפיק את אלבומיה הראשונים של סוויפט, יאהר אפילו קנתה כרטיס להופעה של אשתו מחוץ לנאשוויל. במהלך הערב סיפרה האישה בגאווה שבעלה עבד עם הזמרת, מה שעורר אצל העיתונאית תקווה שהפעם תצליח לשוחח איתו. אלא שכאשר ניגשה אליו בתום ההופעה, הוא סירב בנימוס להתראיין. לפחות הפעם, כתבה יאהר, היא קיבלה תשובה.

והחשאיות לא נעצרת בראיונות. גם חתונתם של סוויפט ושחקן הפוטבול טרוויס קלסי, שנערכה ביולי במדיסון סקוור גארדן בניו יורק, הייתה עטופה בסודיות. האורחים נדרשו לחתום על הסכמי סודיות כדי להשתתף בחגיגה, ורק לאחריה החלו חלקם לפרסם בזהירות תמונות באינסטגרם, בעיקר כדי לאשר שבכלל היו שם. האירוע עצמו עורר ביקורת על הפאר והראוותנות, אבל מה שבאמת התרחש בפנים נותר ברובו הרחק מעיני הציבור.

בין האורחים היו כמה מהשמות הגדולים במוזיקת הקאנטרי, בהם The Chicks, בראד פייזלי, מארן מוריס וקלסי בלריני. לצדם הוזמנו גם אנשים שליוו את סוויפט עוד כשהייתה זמרת צעירה בנאשוויל, בהם נייתן צ'פמן, ליז רוז ואיימי מאיו. האחרונה אפילו יצאה מהחתונה עם תיק של שאנל, שבו זכתה בהגרלה שנערכה במהלך האירוע. עבור יאהר, רשימת האורחים הייתה מעניינת במיוחד: חלק מהאנשים שלא הצליחה לשכנע לדבר איתה על סוויפט דווקא הגיעו לחגוג איתה את אחד הימים החשובים בחייה.

סוויפט עצמה דווקא לא מסתירה את החיבה שלה לאנשים שליוו אותה בתחילת הדרך. באירוע שנערך באוגוסט במוזיאון הגראמי סיפרה כי ככל שהקריירה שלה מתקדמת, כך היא מתגעגעת יותר לשורשי הקאנטרי שלה. "אני אוהבת את שורשי הקאנטרי שלי יותר ויותר ככל שאני מתקדמת בדרך הזאת", אמרה. בנובמבר היא גם צפויה לשוב לטקס פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי, לאחר ששירה "I Knew It, I Knew You", שכתבה לסרט צעצוע של סיפור 5 הגיע למקום הראשון במצעד שירי הקאנטרי ברדיו האמריקני, לראשונה זה 13 שנים.

אחרי שנתיים של עבודה על הספר, יאהר מספרת שמה שהיא למדה הוא פשוט: לכל אחד יש סיבה משלו לא לדבר על סוויפט. חלקם חוששים מהמעריצים, אחרים מהכותרות, ויש גם מי שפשוט מקווים לעבוד איתה שוב בעתיד. כך או כך, מתברר שאפילו אחרי 20 שנות קריירה, לא תמיד קל למצוא מישהו שמוכן לומר עליה כמה מילים.