עד לפני זמן לא רב נהג נתניהו שלא להתראיין בעברית לערוצי תקשורת ישראלים. גם בעולם הלך והצטמצם מרחב הראיונות שלו לכל מני ערוצים ופודקאסטים בהם ידע שיתקבל בזרועות פתוחות.
והנה בשבועות האחרונים ובעיקר בימים האחרונים, הוא מדבר - רציתי כבר לכתוב "מעל לכל במה", אבל זה יהיה חטא לאמת. הוא מתראיין במקומות שבהם לא מבדילים בין ריאיון לנאום, בין שאלה עיתונאית שמנסה לחתור לחקר האמת, לבין דברי חנופה ריקים מתוכן.
נתניהו מתראיין (למשל) אצל בעל פודקאסט שמזדהה מראש כמעריץ, מתראיין אצל יועצו, טופז לוק - ולאולפן "הפטריוטים" (ערוץ 14) אף הגיע פעמיים: גם כדי להשמיע את משנתו, כמו סטנדאפיסט שבודק חומרים חדשים על מקורבים, לפני שינסה להפיץ אותם לקהל הרחב, אבל לא פחות מכך כדי לתדלק את עצמו.
איך? במגוון של שאלות עיתונאיות רציניות כמו "מאיפה הכוחות?" או "איך זה שהבטחת רק ניצחון מוחלט אבל הבאת אותה בדאבל את האם-אימא של הניצחונות הכי מוחלטים בהיסטוריה?" (השאלה האחרונה הייתה כמובן הגזמה לצורך המחשה, אבל היא אינה מופרכת באזני מי ששמעו את אבישי בן חיים, למשל, מראיין את נתניהו).
מיותר לציין שהבמות שמעליהן בוחר נתניהו להתראיין, מעידות לא רק על עצמן, אלא גם על אלה שמהן הוא נמנע: ערוצי תקשורת שנותרו בהם עוד ערכים עיתונאיים.
בטלוויזיה מדובר בערוצים 11, 12 ו-13. את אלה נתניהו מעדיף להוציא מחוץ לטווח הראייה והשמיעה של מעריציו (הקהל שהוא עמל עתה להביא לקלפי, מחשש לאחוז הצבעה נמוך בקרבו).
מרדכי דוד הבת
מוטב לו לסמן את כל מי שעלול לשאול אותו שאלות קשות כלא-לגיטימי (כדרך שעשה למשל עם בית המשפט העליון ועם ועדת חקירה) מאשר לנסות לענות עליהן, ככל הנראה בהיעדר תשובות שעיתונאי אמיתי ידרוש לקבל.
עלי להודות שהתרגשתי מעט לפני הריאיון של נתניהו עם אילה חסון. אמנם האחרונה פילסה את דרכה בעקשנות לכיוון החיקוי הנלעג שלה ב"ארץ נהדרת", אבל אי אפשר לומר עליה שאינה עיתונאית, או לפחות הייתה עיתונאית, אפילו בכירה. אז האם נותר מכך משהו שעשוי להתגלות בריאיון עם ראש הממשלה הנערץ עליה?
תקוותי נשענה לא רק המארחת אלא גם האכסנייה: "כאן 11" הוא פלטפורמה עיתונאית מכובדת, שמאוישת באנשים סקרנים שיודעים לשאול שאלות קשות. התקשיתי להאמין, נאיבי שכמוני, שהם יעטו על עצמם, בקלות שכזאת, את גלימת ערוץ 14.
המשפט האחרון עלול להסגיר את הדרך שבה הלך הריאיון הזה - ואולי האשמה היא בכלל בי, שהייתי צריך לשים לב למה שבדיעבד עלול להתפרש (לדעתי) כמעין "מבחן קבלה" למחנה, עבור מי שהייתה פעם עיתונאית רצינית ומוערכת: העמידה שלה "מרדכי דוד סטייל", טלפון שלוף בידה, מול מי שהיה פעם היועמ"ש, אביחי מנדלבליט.
"התנהגתי בנימוס" העידה חסון על התנהגותה (בשיחה שנערכה באולפן אחרי הריאיון - ועוד מעט נדרש גם אליה) בתקרית-מנדלבליט. "מזל שהכל מצולם, אחרת עוד היו עוצרים אותי" הוסיפה ב"חצי בדיחות הדעת" כתגובה לטענתו של מנדלבליט לפיה הותקף על ידה.
ובכן, תקיפה ודאי שלא, אבל עמידה בטלפון מושט לפנים מול פרצופו של היועמ"ש בדימוס, אינה בדיוק "נימוס", כפי שהעידה חסון. מילא, נשוב לאולפן.
ייאמר מיד: זה לא היה ריאיון נוסח ערוץ 14, כזה שבו נדמה לך שבעוד רגע קט יצטרפו חברי הפאנל לקהל המעריצים, שנבחרו בקפידה, לשירת "ביבי מלך ישראל". לאיילה חסון אולי לא נותרו יותר מדי ערכים עיתונאיים, אבל קצת פאסון בכל זאת עוד יש שם.
הסבל, קווים לדמותו
ולמרות זאת חסון לא טרחה להקשות על מה שהיה נאום בחירות בן כ-35 דקות נטו, אלא במשפט פה ומשפט שם, שנועדו להרים לנתניהו, למשל בכל הקשור לחקר אירועי 7 באוקטובר, לתביעה שהגיש נגדו ראש השב"כ לשעבר ולמשפטו.
"זיכוי שלך זו הרשעה של הפרקליטות" קבעה מרדכי דוד הבת - מה שהוביל לשאלה העיתונאית שראויה לפוליצר, האם הוא מאמין בכלל שיוכל לזכות לצדק בבית המשפט.
הדברים שאמר נתניהו הם חסרי חשיבות, מי שרוצה לשמוע כמותם יכול להאזין לערוצי התקשורת שמדבררים את לשכת ראש הממשלה, אבל על משפט אחד ראוי בכל זאת להתעכב, כי הוא מסמל בעיני את העובדה המדהימה שעם כל עדת המעריצים שיש לנתניהו, הוא נותר המעריץ הגדול ביותר של עצמו.
"את הסבל שעברתי אף אחד לא יחזיר" קבל נתניהו בהקשר של משפטו, אותו כינה "החשוב בתולדות המדינה" (היה אחד, אייכמן, לא חשוב - וכמובן שצריך להוסיף "להבדיל") ובכך חשף את עולמו הפנימי.
שלוש שנים של מלחמה, אלפי נרצחים וחללים, עשרות אלפי נכים בגוף ובנפש - ורק את הסבל שעבר עליו במשפט שאותו מרח על פני אינספור ישיבות קטועות, איש לא ישיב מבור תחתית אפל, כדברי המשורר.
בערך בשעה 19:40 יצא נתניהו מהאולפן, אבל רוחו המשיכה לרחף בחלל, עת הניחה חסון לשני אורחיה: מרקו מורנו (לשעבר איש יחידה 504) ויעקב בן שמש (מהמרכז האקדמי אונו) לכתוש, כהמשך לריאיון, הראשון את השב"כ בהקשר של רונן בר והשני את הדיפ-סטייט, עת קבע שהאירועים שקדמו ל-7 באוקטובר היו "ניסיון שחיטה מצד מערכת הביטחון בשליחות מערכת המשפט" (אם הבנתי נכון, כדי לעצור את הרפורמה).
שתיקת הקולגות
אחוז בחילה קלה, חיכיתי לתיקון מצד הפלטפורמה, ציפייה שהיה לה על מה להישען. זכרתי איך אחרי כל מופעי הרהב של נתניהו (בשידוריו במעמד צד אחד או במראית עין של מסיבות עיתונאים, שבהן זוכה ערוץ 14 לשאלה הראשונה), פירקו באולפן החדשות את שקריו אחד לאחד (במיוחד ראויה לציון טלי מורנו החדה כתער).
הפעם הם המשיכו את המופע העיתונאי של חסון אל המהדורה המרכזית, כאשר אירחו אותה לפרש את שנראה על המסך אך לפני דקות.
את החוויה המתקנת הם שמרו, לכאורה, לריאיון עם איזנקוט, שהיה אמור להגיב לטענות נתניהו. אך אויה, בעוד נתניהו נהנה ממגרש ריק ומישיבה באולפן נוח כשהוא מאופר ונינוח, איזנקוט התראיין בעמידה על הדשא, עם אוזניית איר-פוד באוזנו השמאלית, בתאורה לא מחמיאה ובזווית שגרמה לסיכת הדש שענד בצבעי דגל ישראל, לזהור כמו דגל לבן.
יתרה מזאת, הוא גם רואיין בידי טל ברמן, מראיין ששואל גם שאלות לא נוחות (כך למשל הריאיון נחתם בכך שאיזנקוט מודה שלא דיבר ישירות עם נשיא ארה"ב, שנתניהו התגאה ביחסי הקרבה עמו). לו היו נותנים לאנשי נתניהו לבחור לוקיישן, תאורה ושאלות, ספק אם היו מוציאים תחת ידם מעמד שכזה, שמשרת כולו את הדימוי שנתניהו מבקש לנכס לעצמו כ"ליגה אחרת".
אשר ליועצי התקשורת של איזנקוט שאישרו ריאיון שכזה, בעמידה בחצר, הרי שאלה היו צריכים להיות מפוטרים עוד באותו הלילה, אבל נניח להם ונתרכז במי שאמורים לשרת את הציבור כמערכת עיתונאית.
במובנים רבים, הריאיון של חסון עם נתניהו הוא מזיק הרבה יותר מאלה שנערכים בערוצי תקשורת מטעם. למה? כי כשרואים את נתניהו מתקבל כרוק-סטאר באולפו הפטריוטים, יודעים מראש לאן כל זה ילך. לעומת זאת, כאשר הוא זוכה לרקוד על הבמה הכאילו-מכובדת של כאן 11, יש לכך מראית עין של ריאיון אוביקטיבי, של עבודה עיתונאית אמיתית - וגם כאשר מתבררת האמת, העובדה שהריאיון לא זכה לתגובה עיתונאית הולמת, מכתימה ומזהמת את כל הערוץ החשוב הזה, שלא לומר את כל תאגיד השידור הציבורי.