"אני כמו ביבי שלא רוצה לעזוב כי נעים לו, אבל אני לא עושה נזק"

"ברגע שאתה מגיע ליישובים שנפגעו ולאנשים שנפגעו, ולמשפחות שכולות, ואתה מנחם עם המוזיקה שלך - והמוזיקה שלי היא כזו, מנחמת - גם אתה אתה מתנחם איתם. זה מה שקרה לי. כשעברתי בין המיטות בבית לוינשטיין מול אנשים עם פציעות קשות מאוד, הרגשתי שמנחם אותי לעמוד ולשיר אפילו לפצוע אחד, שאני לא יודע אם הוא בכלל מקשיב לי. זה ממלא את הלב", נזכר אריק סיני בימי תחילת המלחמה, אותם הוא מתאר כ"מפלה נוראית. נפילה שלנו כישראלים שמרגישים במידה מסוימת מוגנים כל הזמן, ופתאום קורה טבח כזה. זה משהו שלא עוזב ונמצא איתי כל הזמן".

עם התחושה הזו הוא יעלה להופיע באירוע הפתיחה של "פרויקט התקווה", סדרת קונצרטים שבמרכזה מוזיקה יהודית מקודשת. "אני לא איש דתי, אבל אני יהודי מאמין, וכל מה שקשור למוזיקה הזאת קשור ללב", מסביר סיני שיבצע בקונצרט הפתיחה (21.10, אודיטוריום סמולרש תל אביב), יחד עם איה כורם את "ערב מול גלעד", "שיר אהבה פשוט" ו"מי האיש" - "שיר שאומר 'עשה טוב בקש שלום ורדפהו' ואולי אז יבוא כבר נועם ושקט על הארץ ונאהב עד קץ הימים".

במקביל לפרויקט התקווה - 13 התזמורות המובילות בישראל ומאות נגנים וזמרים מבצעים מוזיקה יהודית וישראלית ב-11 קונצרטים - סיני חורש את הארץ בהופעות יחיד. "עשינו הפסקה יזומה, גם בגלל המלחמה, ואנחנו חוזרים עכשיו לזאפות", הוא אומר ומוסיף שבהופעות הוא מבצע שירים ישנים ושירים מ"כל השירים היפים באמת",

אלבומו האחרון יצא לפני מספר חודשים וכלל קאברים לשירים של שלום חנוך, מוניקה סקס, ברי סחרוף ועוד. "את יהל דורון מהצמד גיא ויהל, שהוא אחד המפיקים, אני מכיר כבר הרבה זמן. יום אחד הוא צלצל אלי וסיפר ששמע אלבום קאברים של ליאונרד כהן, והדליק אותי שנעשה משהו דומה. יצרנו קשר עם פטריק סבג, כל אחד מאיתנו הביא שירים שהוא אוהב ובסוף החלטנו יחד מה ייכנס".

יש שיר שהצליח להפתיע אותך?
"'נפרדנו כך', על אף שאני הצעתי אותו. הוא שונה קצת מרוח הרוקנרול השוררת באלבום. אפילו אבנר גדסי מבסוט".

התקשורת מאוד פירגנה לך. אפשר לקרוא לו אלבום קאמבק?
"יש כבר חמישה אלבומי קאמבק מאחוריי. לא אכפת לי איזו כותרת נותנים כי עשינו הכול מאהבה. לא היה מעורב בכך כסף ולא שום שיקולים כלכליים, וזה מה שחשוב. באנו לעשות את מה שהלב שלנו רוצה וזו האמת, ואפשר לשמוע את זה באלבום. הוא לא שוויצר".

שמו של אריק סיני שזור בפס הקול הישראלי כבר כמעט 50 שנה. שירו הראשון יצא בשנת 1977, ומשם החל רצף מרשים של שיתופי פעולה עם טובי הכותבים בארץ: שלמה ארצי ("שיר פרידה" ו"שכח אותי אמרת") יעקב גלעד וקורין אלאל ("דרך הכורכר"), מתי כספי שהפיק את "צל כבד" ועוד ועוד. בהמשך ההייפ דעך, ולמרות הכישרון והקול והשארם וההגשה הייחודית סיני לא הצליח לשחזר את ההצלחה של תחילת הדרך.

לפני שנתיים השתתף בריאליטי "הכוכב הבא לאירוויזיון", במהלך שאמור היה להחזיר אותו אל אורות הזרקורים והסתיים בשמינית הגמר. "כשיואב צפיר התקשר מאוד שמחתי. חשבתי שהוא הולך להציע לי להיות מנטור", הוא משחזר בחיוך. "ואז הוא אמר 'אריק, אני הולך לשאול אותך שאלה שאני מקווה שלא תפיל אותך מהמדרגות. אני רוצה שתתחרה'". סיני מדגיש שבשום שלב לא דובר על כסף, וגם את האגו הוא הצליח לאפסן במגירה. "בדרך כלל אנשים שנמצאים כל כך הרבה שנים במקצוע אומרים מה פתאום, אבל אצלי אין כזה דבר. עשיתי עם עצמי חשיבה ואחרי שעה חזרתי אליו ואמרתי שאני מסכים. המטרה שלי לא הייתה להגיע לאירוויזיון, רק לרענן את השורות, להזכיר לכולם שאני כאן, עובד. ובמטרה הזאת הצלחתי".

איך הרגשת מאחורי הקלעים?
"התייחסו אליי מאוד יפה, הם בסך הכל ילדים חמודים שבאים עם גיטרות, עומדים ושרים ורוצים להצליח. הכוכב הבא זו ההפקה הכי מקצועית בארץ, הם היו נפלאים אליי ונפלאים אל כולם. כל השמועות על כך שלוחשים לצוותים באוזן הן לא נכונות. מה שרואים זה מה שקורה. אין שם שום שיקולים זרים, באחריות".

תשקול השתתפות בריאליטי שאינו שירה?
""המטבח המנצח" זה נחמד. דיברתי על זה עם יפעת תעשה, גרושתי שהיא המנהלת האישית שלי. אני לא ממש יודע לבשל, אבל יפעת בסדר בתחום הזה. עוד לא פיתחנו את הרעיון אך הוא קיים במחשבות שלנו".

ו"האח הגדול"?
"זה לא. הייתי כבר במשהו דומה שקראו לו 'היכל התהילה', וזה היה קשה".

למי ששכח, "היכל התהילה", הייתה תכנית ריאליטי שהתיימרה לעשות כבוד לנוסטלגיה. 12 זמרים וזמרות מוכרים, ביניהם אבי טולדנו, אילנה אביטל, אבי ביטר ואדם ז"ל, התמודדו עם ביצוע שירים מוכרים במטרה לכבוש מחדש את מקומם בפסגה. סיני הגיע קרוב מאוד לקו הסיום והודח רגע לפני הגמר הגדול, אך השהייה בבית סגור ומצולם 24/7 הקשתה עליו.

באחד הרגעים הזכורים ביותר בתכנית הוא הציע נישואים לתעשה, צעד שהוביל לחתונה בשידור חי. בהמשך שמו של סיני עלה כמה וכמה פעמים לכותרות בהקשרים שאינם מוזיקליים בהכרח. למשל פוסט שפרסם על כך שהוא שוקל להכריז על פשיטת רגל, ועשה באזז ברשתות החברתיות. "אני שמח שלא עשיתי בסוף את הצעד. המקצוע הזה מאוד הפכפך. קל מאוד להיכנס למצבים כשפתאום יש מלחמה או קורונה, והכל קורס. דבר ראשון הבידור נפגע במיידית. בזמן מלחמה אנשים לא בעניין של ללכת להופעות, וגם אסור. אז פשוט היינו בבית כמעט שנתיים".

היו שמועות שגרושתך טלי ריקליס תומכת בך.
"אנחנו בקשר, אבל בחיים היא לא תמכה בי. אני לא יודע מאיפה אנשים הביאו את זה, אבל זה לא נכון. אף פעם לא ביקשתי כלום מטלי. הלוואי והיא הייתה תומכת (צוחק) אבל זה ממש לא. אני לא צריך אותה שתתמוך, אחרי שאנחנו לא יחד כל כך הרבה שנים".

איך יפעת ואתה מסתדרים? לא עולים משקעים מהעבר?
"אנחנו חברים מאוד מאוד טובים וקרובים, ועובדים יחד כבר המון שנים. יפעת בעצמה זמרת והיא הייתה מוכנה לעזור כשנקלענו לבעיה, ולנסות ולהישאר כמנהלת אישית בעיקר. והיא עושה עבודה נאמנה. היחסים בינינו נהדרים, אנחנו ממש חברים. גם יש לה חבר שאני מאוד מחבב ומכבד. הכל בסדר גמור".

איך הילדים שלך מתמודדים עם החשיפה בתקשורת?
"כולם חברים שלי. יש לי בן חוזר בתשובה שחי בעכו ואנחנו בקשר נפלא. יש לו ילדה בת שלוש והוא מאוד מחובר למוזיקה. ים, בני מאשתי האחרונה יפעת, ממש כותב, מלחין ושר. אני מאוד רוצה שנעשה משהו יחד, אבל הילדים רוצים להצליח לבד".

בגיל 77 לסיני אין אשליות. הוא יודע שהעולם שייך לצעירים למעט יוניקורנים כמו שלום חנוך, שלמה ארצי ויהודה פוליקר. "נורא להגיד את זה, כי אני כבר מבוגר, אבל הצעירים הם הקהל שממלא את המקומות הגדולים. כל מפת הזמר השתנתה. היום השירים המנצחים הם לאו דווקא הכי טובים. גם אם הייתי רוצה, אני לא יכול להיכנס לשדה הזה, כי אני לא יודע איך אני אסתדר בו. אני לא בוחל בסוג המוזיקה הזה, להפך. אבל זה לא אני", הוא אומר באותו קול בריטון עמוק, שהשנים רק מיטיבות איתו.

עם מי מהדור הצעיר היית רוצה לעבוד?
"יש מישהו שמאוד הייתי רוצה לעשות איתו משהו, לא משנה מה. עידן רייכל, אני עוד קורא לו צעיר. הייתי שר גם בכיף עם ריטה ומירי מסיקה. עשיתי פעם אלבום עם ארקדי דוכין, שהיה מעולה. אנחנו עד היום חברים ואני אוהב אותו, הוא מוכשר. התחלנו בזרות, כמו שני אנשים שלא מכירים יותר מדי, ולאט זה התקדם לחברות".

ומהעוד יותר צעירים?
"אם נועה קירל הייתה מציעה לי לשיר איתה הייתי שמח, אבל כל אחד מאיתנו בסגנון אחר לגמרי. הרי רוב הצעירים מתעסקים בחומרים אחרים".

אתה יכול לראות את עצמך בקיסריה?
"אנחנו שואפים לזה כבר הרבה זמן, ומחכים לרגע המתאים - לשיר שיצליח מאוד או איזה אירוע כמו ריאליטי שיזכיר שוב לאנשים שאני כאן. כן, זה בתכניות ומגיע לי אחרי כמעט 50 שנה (צוחק)".

אתה מאמין שיכול להיות עוד "דרך הכורכר"?
"אם מישהו היה יודע את התשובה לשאלה הזאת הוא היה מיליארדר".

האמונה שהכול עוד אפשרי מתדלקת אצל סיני את אש היצירה. והתשוקה הזו רק הולכת וגדלה עם השנים, הוא מספר. "בהופעה לפני יומיים אני עולה לבמה ומסתכל על 400 איש שישבו ואומר לעצמי 'וואו, איזה כיף שהם באו'. זה משמח אותי, כי אנשים ממש רוצים ללכת לראות את אריק סיני. כרטיס עולה להם כסף - זה לא שההופעה הזאת נחתה עליהם מאיזה ועד עובדים - והאוכל גם עולה, ובכל זאת הם באים לשמוע אותי ואוהבים את מה שעשיתי ואת מה שאני עושה".

מתי תחליט להניח את המיקרופון?
"זו שאלה שעולה לי המון פעמים בראש והסיבה שזה לא קרה עדיין כי אני אוהב לשיר יותר מהכול. לאנשים ובכלל. ואני אוהב להקליט. כשאני נכנס לאולפן כל השאלות האלו לא מסתובבות שם. יש רק מלא חום וחיבוק ונגנים ומוזיקאים. אני כמו ביבי שלא רוצה לעזוב כי נעים לו, אבל אני לא עושה נזק (צוחק). אני מקווה להמשיך וליהנות על הבמה עוד כמה שנים".