במשך שנים יוסי מזרחי יצר והופיע עם שירים באנגלית, בין השאר לצד אשתו לשעבר ואם בנותיו, נינט טייב. השניים חיו במשך שנים בעיקר בלוס אנג'לס, ויצרו זה לצד זו סינגלים ואלבומים שנכתבו כולם באנגלית.
יוסי ונינט, שהיו יחד 11 שנים ומתוכן עשור של נישואים, הפתיעו את כולם כשהחליטו להפריד כוחות באוקטובר 2024. כמעט שנתיים חלפו מאז, וכאב הלב שמגיע עם פירוק זוגיות ארוכה כל כך מרחף מעל אלבומו החדש של מזרחי, "כל כך הרבה שנים איתך", שנוגע בשברון לב, בבדידות ובתחושת ההתרחקות בתוך מערכת יחסים.
בחלקו הראשון של האלבום, מזרחי מדבר על השבר, על האהבה שנעלמה ועל ההיפרדות האיטית שהסתיימה בנתק. כבר בשיר הפותח, "מדריד", הוא מדבר על הכאב שבפרידה, על החזרה לארץ ועל הקושי לשחרר ולהכריז שזה נגמר. את השיר הוציא רק כמה חודשים אחרי הפרידה, וכעת הוא מצטרף לאלבום שמרגיש כמו מעין יומן רגשי של מזרחי, שאיגד בתוכו את התקופה האחרונה בחייו.
מזרחי מתייחס גם לחזרה לארץ, ואומר שהוא אוהב את הצפון הישן של תל אביב, "אבל אם לא אתן, אני לא הייתי כאן". קשה שלא לחשוב על שתי בנותיו ועל גרושתו, שנמצאות גם הן בעיר.
גם בשיר "יש לי עוד זמן", מזרחי מתאר פרידה איטית והתרחקות בין בני זוג: "הימים נהיו שנים עד שאני זר". בשיר השלישי, "אם לומר את האמת", אפשר למצוא רמז מסקרן במיוחד: "נשב נשתה עד הבוקר. תאמרי דברים שיעלו לך ביוקר. נחכה לאוקטובר". קשה להתעלם מהעובדה שאוקטובר הוא גם החודש שבו הכריזו מזרחי וטייב על הפרידה באופן רשמי.
השיר עושה עבודה נהדרת בהיפוך התפקידים, כשמיד אחר כך מזרחי לוקח אחריות גם על המילים שלו: "יושב כותב עד הבוקר אומר דברים שיעלו לי ביוקר".
ב"אוויר", מזרחי מתאר את הרצון לתקן, את הניסיון להחזיק הכול יחד מחשש שיתפרק. הוא מספר על הרצון למלא את החסר: "את אומרת לי שאין לך אוויר, את אומרת לי מחנק בגרון... איך מייצרים עוד אוויר?".
"כשנהיה כבר מאוחר, ולא נשאר שום דבר, חוץ מאיך שזה מרגיש לבד", הוא מתאר את תחושת האובדן שנשארת כשהקשר כבר לא מצליח להחזיק את עצמו.
בין שירי הכאב והפרידה מסתתרים גם שירי אהבה שמשאירים צביטה קטנה בלב. שירים שצועקים כמיהה למישהי שכבר איננה שם, לפחות ברמה הרגשית. "נגמרו המילים" הוא דוגמה נהדרת לאחד משירי האהבה הכואבים האלה.
"אין כבר על מה לדבר, כי את יופייך אין לתאר, ומה שאת בשבילי, את חלומות בצבעים, ימים מאושרים, מים שמעניקים חיים", מתאר מזרחי את אהובתו, שכבר נדמה שאינה בהישג ידו.
לקראת סוף האלבום, מזרחי נותן מקום לעצב עם "לחכות שהלילה יעבור". בשיר שמתאר את ההתמודדות עם החושך הפנימי, הוא מספר שהוא משתדל "לא לתת לעצב לשתק", ורק מחכה שהלילה יעבור. "חושך מתחלף באור, ככה, אפשר לחכות שהלילה יעבור". המקצב האיטי שפותח את השיר מתחלף בהדרגה בגרוב חדש, שממחיש את לכתו של החושך ואת בואו האיטי של האור.
השיר אולי החשוף ביותר באלבום הוא דווקא האחרון, "לבד בברים". מזרחי מדבר על ההרגל ש"מזדקן פחות נחמד", לשבת לבד בברים. הוא מספר על הנדודים בעולם, על הכאב שהוא מרגיש כשהוא שומע "סיפורים על אהבות בחשיכה", וגם על הכעס. "התסכול, הזיכרון, מרגישים כמו עיוורון".
הגיטרה הבודדה שמלווה את המילים החשופות בתחילת השיר מעניקה לו תחושה של הופעה של זמר ברים באמצע הלילה, כזה שיושב לבדו מול כוס משקה ומספר את סיפור חייו. זו תחושה שמכניסה את המאזין היישר אל העולם שהמילים מציירות, והופכת את השיר לאחד הרגעים היפים והעצובים באלבום.
ובין כאב הלב הפרטי של מזרחי לתחושת האובדן במערכת היחסים שנגמרה, יש גם מקום לכאב על המדינה. בשיר שנושא את שם האלבום, "כל כך הרבה שנים", הוא מתייחס למצבה השברירי של ישראל. "ויש בי פחד עמוק, שלא נגיע רחוק, כמו שתכננתי, כמו שאהבתי, אז כשהיינו ילדים", מספר מזרחי על אובדן התקווה.
"מזל שמשלמים מיסים, וגם מזל שזה מציל את המדינה. שורות שורות של הבטחות, ללכת שוב בביטחון והבנה", הוא שר.
אחרי שנים שבהן יצר בעיקר באנגלית, הבחירה של מזרחי לשיר בעברית מעניקה למילים שלו קרבה אחרת. קשה להקשיב לאלבום מבלי לחשוב על הפרידה המתוקשרת מנינט, אבל גם בלי לדעת למי בדיוק נכתבו השירים, אפשר למצוא בהם משהו מוכר.
הכמיהה לאהבה שכבר איננה, הניסיון להבין מתי בדיוק הכול השתבש, והרגע שבו מבינים שלפעמים, גם אחרי כל כך הרבה שנים יחד, נשארים לבד.