אחרי שנים שבהן המוזיקה נדחקה הצידה לטובת המציאות הישראלית, בסוף השבוע האחרון היא חזרה כמו שצריך. פסטיבל אינדינגב, שהפך בשני העשורים האחרונים לאחד מאירועי המוזיקה החשובים בישראל, התקיים במצפה גבולות שבנגב המערבי, עם כ-120 הופעות, חמש במות ושלושה ימים של מוזיקה, אמנות וקהל שהגיע מכל רחבי הארץ.
השנה ציין הפסטיבל 19 שנה להיווסדו, וחזר למתכונתו המלאה לראשונה מאז פרוץ המלחמה. מעבר לחגיגה המוזיקלית, הייתה לחזרה הזאת משמעות מיוחדת. דווקא באזור שספג מכה קשה כל כך ב-7 באוקטובר, אלפי חובבי מוזיקה התכנסו שוב כדי לרקוד, לשיר ולחגוג את היצירה הישראלית.
אחת המשתתפות המסקרנות השנה הייתה ריטה, שהופעתה בפסטיבל המחישה גם את השינוי שעבר אינדינגב לאורך השנים. מה שהחל בשנת 2007 כפסטיבל קטן שהוקדש בעיקר למוזיקה עצמאית, הפך לאירוע שמצליח לחבר בין אמני שוליים לכוכבים הגדולים של המוזיקה הישראלית.
לצדה השתתפו בפסטיבל גם אהוד בנאי, עלמה גוב, נונו, מוניקה סקס, מאור כהן, לולה מארש, פלד, תמיר בר, אפרת בן צור, דניאלה ספקטור, ישי סוויסה, עדן דרסו ורבים אחרים. השילוב בין האמנים הוותיקים לדור הצעיר של המוזיקה המקומית היה אחד מסימני ההיכר של הפסטיבל גם השנה.
החגיגה לא נשארה רק בגבולות הפסטיבל. גם מאזיני גלגל"צ זכו לטעימה מהמתרחש במדבר, באמצעות שידורים מיוחדים שנערכו מהמקום. ביום שישי בצהריים שודרו בתוכניתו של עומר גפן ביצועים חיים, בהם הביצוע של טונה ל"היי בייב", שהביא את אווירת הפסטיבל גם למי שלא הגיעו דרומה.
לצד ההופעות התקיימו בפסטיבל גם הקרנות סרטים, מפגשים, סדנאות ומיצגי אמנות, אבל הסיפור הגדול של סוף השבוע היה עצם החזרה. אחרי שלוש שנים שבהן הנגב המערבי היה מזוהה בעיקר עם מלחמה, אובדן וכאב, אינדינגב הזכיר שאפשר למלא אותו שוב גם במוזיקה, באנשים ובשמחה.
ולסיום, אמנים והרכבים שהופיעו השנה באינדינגב, ושממש מעניין אותנו לראות מה יקרה איתם השנה:
שאזאמאט - כי הגיע הזמן שהם יהפכו להיות להקה גדולה
תמר אפק - כי ממש צריך כבר אלבום חדש שלה
קורדרוי - כי הם פשוט טובים ומגיע לנו עוד מהם
שאיי - כי ההיפ הופ שלו מאתגר בכל פעם מחדש
בין ההריסות - כי איזה יופי שיש אותם
אתי רומנו - כי וואלק, בת ים
בשמחות. בשמחות כאלה. עוד ועוד כאלה.