כשבמהדורות החדשות רוצים לדעת מה חושב הציבור החרדי על המשבר הפוליטי, חוק הגיוס או יוקר המחיה, נדמה שהתשובה נמצאת תמיד אצל אותם אנשים: רבנים, עסקנים, פרשנים ואנשי תקשורת, שכולם, באופן מאוד לא מפתיע, גברים.
אלא שבזמן שהמיקרופון עובר מאחד לשני, מחצית מהחברה החרדית נשארת מחוץ לפריים. כעת, מאות נשים חרדיות החליטו שנמאס להן לשתוק, או ליתר דיוק, שנמאס להן שלא נותנים להן לדבר.
במכתב חריף שנשלח לעורכות ולעורכי המהדורות, התוכניות ומערכות החדשות, תחת הכותרת הישירה "אי אפשר לסקר את החברה החרדית דרך גברים בלבד ולקרוא לזה תמונה של הציבור החרדי", דורשות הנשים לשנות את האופן שבו התקשורת הישראלית מסקרת את החברה שלהן.
"נשים חרדיות הן מחצית מהציבור. הן מצביעות, עובדות, מפרנסות, מנהלות, פוגשות יום-יום את מערכות החינוך, הבריאות, הרווחה והרשויות המקומיות, ויש להן עמדות ברורות בנושאים של פוליטיקה, תעסוקה, גיוס, דיור ויוקר המחיה", כתבו במכתב. "ובכל זאת, פעם אחר פעם, כשמבקשים להבין 'מה החרדים חושבים', המיקרופון עובר לאותם רבנים, עסקנים, פרשנים ואנשי תקשורת גברים שכבר נמצאים בחיוג המהיר של המערכות".
הפעם, הביקורת לא נשארת ברמת הסיסמאות. הנשים מצביעות על שתי דוגמאות מהתקופה האחרונה: כתבה של אלי הירשמן בחדשות 12, שעסקה במצב הפוליטי ובתסכול ברחוב החרדי, ובה נשמעו לטענתן גברים בלבד; ושיחת הטשולנט של רביב דרוקר ומיכאל שמש ברשת 13, שבה השתתפו דוברים ואנשי תקשורת חרדים, אך אף לא אישה חרדית אחת.
"אלה שתי דוגמאות בולטות מהזמן האחרון, אבל הן מייצגות תופעה רחבה שחוזרת שוב ושוב במגוון פורמטים ובכלי תקשורת שונים", טוענות החותמות. "אנחנו נמצאות בתוך החברה הזאת, חיות את המציאות ומושפעות ממנה לא פחות, אבל ברגע שבו צריך להסביר אותה לציבור אנחנו פשוט נעלמות מהפריים ומהמיקרופון".
יש כאן גם ביקורת לא קטנה על התקשורת הישראלית עצמה. הרי דווקא כלי התקשורת שמתיימרים להציג תמונה רחבה ומגוונת של החברה הישראלית, מוצאים את עצמם, לטענת הנשים, משחזרים את אותם דפוסי הדרה שמאפיינים את המרחב הציבורי החרדי. וכך, גם כשנושא הסיקור נוגע ישירות לחייהן של נשים, מי שמסבירים לצופים מה הן חושבות הם לא פעם גברים.
"אנחנו מבינות שקל יותר לפנות למרואיין מוכר וזמין. אבל נוחות אינה יכולה להפוך להרגל שמוחק מחצית מהציבור", נכתב במכתב. "מקומן של נשים חרדיות ממילא מצומצם מאוד בתקשורת החרדית. לא סביר שגם בתקשורת הכללית והחופשית הן ייעלמו רק משום שצריך להתאמץ מעט יותר כדי למצוא אותן".
הנשים החרדיות לא מסתפקות בהצבעה על הבעיה, ומציעות למערכות החדשות גם פתרון מעשי: מאגר של עשרות נשים חרדיות ממגוון תחומים ורקעים, שמוכנות להתראיין, להגיע לאולפנים ולהשמיע את קולן. במילים אחרות, גם התירוץ שלפיו קשה למצוא מרואיינות חרדיות כבר לא ממש מחזיק מים.
מאחורי המכתב עומדות אפרת שוקרון ופייני סוקניק, מיוזמות "פריימריז הנשים החרדיות", שמבקשות להזכיר לעיתונאים ולעורכים כי ייצוג הוא לא רק עניין של מי מסכים להגיע לאולפן, אלא גם של מי בכלל טורחים להזמין.
"הבקשה שלנו פשוטה: בכל סיקור של החברה החרדית, אל תשאלו רק 'את מי אפשר להשיג עכשיו', אלא גם 'מי חסר כאן?'", הן כותבות. "כי כששוב ושוב רק גברים מסבירים מה החרדים חושבים, התקשורת לא רק משקפת חוסר ייצוג, היא גם משעתקת ומנציחה אותו".
ואולי זו בדיוק השאלה שמערכות החדשות צריכות לשאול את עצמן בפעם הבאה שהן מתיישבות לפאנל על החברה החרדית: איך אפשר להתיימר להסביר לצופים מה חושב ציבור שלם, כשחצי ממנו אפילו לא קיבל הזמנה לשיחה?