יש אנשים שלא צריכים להיות מפורסמים כדי להפוך לאגדה מקומית. מספיק שיעמדו במשך שנים מאחורי דלפק של חנות קטנה, יכירו את הילדים בשמותיהם ויהיו חלק בלתי נפרד מהנוף של השכונה. כזאת הייתה שושנה, בעלת חנות הצעצועים המיתולוגית ברחוב שינקין בתל אביב, שהלכה לעולמה והותירה אחריה לא מעט זיכרונות ילדות.
מי שגדל באזור שינקין בעשורים האחרונים הכיר את החנות שלה. בעולם שבו עוד לא הזמינו כל דבר בלחיצת כפתור, ביקור בחנות צעצועים היה אירוע בפני עצמו. אפשר היה להיכנס, להסתכל, להתלבט, לחלום על משהו שההורים אולי יסכימו לקנות, ולפעמים פשוט ליהנות מהאפשרות להיות מוקפים בצעצועים.
שינקין, הרחוב שהפך בשנות ה-80 וה-90 לסמל של תל אביב האלטרנטיבית, עבר מאז אינספור גלגולים. בתי קפה נפתחו ונסגרו, חנויות אופנה התחלפו, מחירי הנדל"ן זינקו והילדים שגדלו בשכונה הפכו בעצמם להורים. אבל עבור רבים מהם, שושנה והחנות שלה נשארו חלק בלתי נפרד מהזיכרון של הרחוב.
הפרידה ממנה היא גם תזכורת לכך שההיסטוריה של עיר לא נכתבת רק בידי אמנים, פוליטיקאים ואדריכלים. לפעמים היא נכתבת דווקא בידי האנשים שנמצאים שם יום אחרי יום, אלה שהופכים חנות קטנה למקום שיש לו משמעות גדולה בחייהם של אחרים.
ובתל אביב, עיר שאוהבת כל כך להתחדש, עד שלפעמים נדמה שהיא ממהרת לשכוח את עצמה, שושנה הייתה תזכורת למשהו פשוט יותר. חנות צעצועים, ילדות שלמה, ואישה אחת שכולם הכירו.