רשת כל כך התאמצה שיהיה וואוו, אבל יצא מספיק בקושי

הנה משחק שבו שיחקתי עם עצמי הבוקר, בטרם התחלתי לכתוב את הטור הזה: ניסיתי להיזכר בשמות קבוצת המפורסמים בפרק הפתיחה של "הישרדות".

רגע, למי שהחמיץ את פתיחת העונה ה-14 של תכנית הריאליטי הוותיקה: המשתתפים חולקו לסלבריטאים מוכרים (נניח) ולצידם כאלה שחפצים בכל מאודם להיות כאלה.

אז מה המשחק? עצמתי עיניים וניסיתי להיזכר ברשימת המשתתפים המוכרים, שכיכבו בפרק הפתיחה. סטפן לגר ושי חי עלו לי ראשונים, אחריהם הצלחתי להיזכר שהייתה שם גם עורכת דין שהעידו עליה שהיא אחת הפליליסטיות הנחשבות (לבושתי לא הכרתי), את ההוא מהליכוד שראיין לפני כמה חודשים את בנימין נתניהו, נו איך קוראים לו?

והייתה גם ההיא שהתפרסמה כאחות של סמי הורי, נו. עמנואל, שהופיעה בכמה טלנובלות בשלהי הניינטיז או בתחילת המילניום וליאור דיין ו... לגבי עוד משתתפת, שותפתי לצפייה טענה שהיא הופיעה פעם ב"האח הגדול" ועוד אחת שהופיעה בתכנית השידוכים ההיא, והתפרסמה בגלל ש"גנבה" את בן הזוג שיועד במקור למשתתפת אחרת.

אני לא יודע אם לא מצאתם חוט מקשר בין כל הסלבס או שמא אתם מנומסים מדי מכדי להטיח אותו בפניהם, אבל מדובר בסלבס מיד שנייה, כאלה שכוכבם זהר פעם למשך אותה רבע שעת תהילה או שהם חצי מוכרים. אה כן, ושמעון, הטבח הצבאי החמוד מ"משחקי השף" ו"המטבח המנצח".

ואם החצי סלבס או הסלבס לשעבר נראים כמי שזקוקים לתשומת לב מחודשת או לכסף, בסדר הזה, הרי שלפחות אצל העוד לא מוכרים מספיק, לא מבחינים בתמרור האזהרה הבולט כשלט ניאון מרצד מעל לדמותו של גיא זוארץ: גם אם תצליחו להיחרט בזיכרון, הרי שלא צפוי לכם עתיד אלא כמשתתפים בקבוצת הסלבס בעונה ה-28 של הישרדות...

באופן ביזארי, זה לא אומר שהפרק הראשון - ואולי גם העונה הצפויה לנו, אינם טובים. זה רק שראו את הזיעה ניגרת ממצחה של ההפקה בניסיון להרשים בכל מחיר. נשאלת השאלה למה? למה פורמט הריאליטי הכי ותיק על המסך מתעקש להמציא את עצמו מחדש דווקא בישראל, כלומר בפיליפינים.

יש לי תשובה אפשרית, אבל קודם כל משהו על יסודות הז'אנר: קח חבורה של אנשים שרובם נראים נהדר בבגד ים, שים אותם בתנאים של מחסור - ותראה אינטריגות מתפתחות להן, גיבורים טובים ורעים (מישהו אמר דן מנו?) צצים לפתע - והתוצאה אמורה להיות גילטי פלז'ר טלוויזיוני סביר, משהו שבישראל יכול להגיע, למעט פיקים כמו בגמר, למשהו סביב 15% רייטינג, מספר לא רע בטח לערוץ שמנסה לצרוח בכל מאודו מי טו (במובן השיווקי-פרסומי, לא המטריד מינית).

מכאן שאם הייתה נפילה קטנה בפרק הראשון של העונה החדשה, הרי שהיא תולדה של הרצון להרשים בכל מחיר, לייצר קליקבייט מטורף, כמו כותרת שמכריזה: "אחרי 20 שנה, יעל בר זוהר וגיא זוארץ נפרדים", כשבפנים הידיעה מתברר שהם בסך הכל החליפו את עוזרת הבית הבית הוותיקה שלהם, שפרשה לגמלאות.

כלומר, התוצאה הסופית הייתה פרק פתיחה סביר בהחלט לתכנית ריאליטי שכולם כבר מכירים, לא מרתק, אבל בשום אופן גם לא משעמם, אלא רק נוכח ההבטחות ל"הפתעה גדולה" ו"אתם חייבים לצפות בזה מהשנייה הראשונה" כרוח שביטאו הקדימונים.

אז יש לי חדשות להפקה: רק בפרק הזמן שבו המודחת הראשונה עמדה להדחה או החזרה על ידי חברי השבט שלה (שהיו צריכים לבחור בינה לבין "חבילת סיוע" שהכילה כמה כלים ומוצרים חיוניים) הספקתי לשתות מים ולצחצח שיניים, מבלי לחשוש שמא אחמיץ רגע טלוויזיוני בלתי נשכח.

מדוע? כי ממש כמו חבריה לשבט (ספוילר: הם בחרו במצרכים) למה שיהיה אכפת לי ממישהי שהכרתי רק לפני חמש דקות והדברים היחידים שאני זוכר עליה הם שהיא מבני ברק (אבל לבושה כמו במרכז תל אביב) וששם משפחתה מזכיר מאוד את נפוליאון.

הבטחתי תשובה לשאלה מדוע "הישרדות", שעיקר כוחה הוא דווקא בפורמט שמתיישן לא רע, מנסה להמציא את עצמה מחדש? ובכן, הנה הסבר אפשרי.

בכל מקום בעולם המערבי מדובר בקונספט חריג, בעוד שבישראל הפכו החיים לעונה בלתי נגמרת של הישרדות. אנחנו מנסים לשרוד ביטחונית, כלכלית, משפחתית וזוגית. אנחנו חיים על אי, וילה בג'ונגל מוקפת פראים צמאי דם, מנסים להקים בריתות עם מי שאנו שונאים פחות (הן בקרב אויבינו והן בקרב ישראלים שאינם חושבים כמונו) - וכל שאיפתנו היא להינצל מהדחה.

ההבדל היחידי הוא שאצלנו מתרחשת מועצת השבט לא בכל שבוע, אלא רק בכל ארבע שנים (כמה פעמים לדעתכם ישתמשו כאן, במחצית השנייה של השבוע הקרוב, במשפט "השבט אמר את דברו"?!) וכן שרובנו נראים קצת פחות טוב בבגדי ים.