קשה לדמיין היום עולם שבו טיילור סוויפט יכולה לשבת במסעדת המבורגרים בלי לעורר מהומה, אבל לפני כמעט 20 שנה, זה בדיוק מה שקרה. הזמרת, שהפכה מאז לאחת הכוכבות הגדולות בעולם, הייתה אז נערה בת 18 עם תלתלים בלונדיניים, גיטרה וחלומות גדולים במיוחד. בסוף השבוע, לרגל 20 שנה לצאת אלבום הבכורה שלה, נחשף ריאיון שנערך איתה בתחילת דרכה, שמספק הצצה משעשעת ומפתיעה לחייה של מי שעדיין לא ידעה עד כמה מפורסמת היא עומדת להיות.
הריאיון נערך בינואר 2008, בסניף של רשת ההמבורגרים הפופולרית In-N-Out בלוס אנג'לס. העיתונאי כריס וילמן, שפרסם כעת את השיחה במגזין וראייטיהאא, נזכר כיצד במשך יותר משעה שבה ישבו השניים במסעדה, ורק אדם אחד ניגש לבקש מסוויפט חתימה. היא מצדה הזמינה המבורגר בלי בצל ומילקשייק שוקולד, שבו השתמשה כרוטב לטבילת הצ'יפס. "זה לא נחשב אם אוכלים מחוץ לעיר", התבדחה כשנשאלה על הארוחה.
מאחורי ההומור הסתתרה נערה נחושה במיוחד. סוויפט סיפרה כי כבר בגיל 11 נסעה עם אמה ואחיה לנאשוויל, הסתובבה בין חברות התקליטים והציגה את עצמה: "היי, אני טיילור, אני בת 11 ואני רוצה חוזה הקלטות. תתקשרו אליי". אף חברה לא החתימה אותה, אבל הדחיות רק גרמו לה להתאמץ יותר.
סוויפט סיפרה כיצד חתמה לבסוף בחברת תקליטים קטנה כל כך, שבמשרדיה אפילו לא היו רהיטים. "היו לנו עשרה עובדים בחברה, אז אמא שלי ואני הגענו לעזור להכניס את הדיסקים למעטפות כדי לשלוח אותם לתחנות הרדיו", נזכרה. "ישבנו על הרצפה ועשינו את זה, כי עדיין לא היו כיסאות".
היא דיברה גם על הבדידות שחוותה בבית הספר. "בזמן שהחברים שלי יצאו למסיבות, אני ביליתי את סוף השבוע בהופעות בבתי קפה ובקריוקי". סיפרה. "לא הייתי משנה דבר בכך שגדלתי בלי ממש להשתלב, אם הייתי פופולרית, כנראה לא הייתי רוצה לעזוב". את השיר The Outside, סיפרה, כתבה כבר בגיל 12, בהשראת תחושת הבדידות במסדרונות בית הספר.
המתכון ללהיט: שברון לב
ומה לגבי אהבה? כבר אז הייתה לה תשובה מוכנה: "כשאמצא מישהו שמרתק אותי כמו הקריירה שלי, אלך על זה". היא גם הודתה כי השיר "Should've Said No" נכתב בעקבות בגידה שחוותה, וסיפרה בחיוך שהחברות החדשות של בחורים שעליהם כתבה שירים לא תמיד מרוצות לשמוע אותם ברדיו. "אם מישהו שובר לך את הלב, את יכולה לכתוב על זה שיר וזה יכול להפוך למשהו שמועיל לקריירה שלך. כמה מתוק זה?", אמרה.
אחד הסיפורים המשעשעים בריאיון נוגע לבחור בשם דרו, שהעניק את ההשראה לשיר "Teardrops on My Guitar". לדבריה, אחרי שלוש שנים שבהן לא שוחחו, הוא הופיע לפתע בחניית ביתה. "וואו, היי! איחרת", סיפרה שאמרה לו. באותה תקופה הוא כבר התגאה בעמוד המייספייס שלו בכך שנכתב עליו שיר קאנטרי.
השיחה גלשה גם לחיים החדשים של סוויפט בתעשיית הבידור. היא סיפרה בהתלהבות כי מנחה הטלוויזיה ג'יי לנו נהג להביא לה מתנות בכל פעם שהתארחה בתוכניתו. בפעם הראשונה קיבלה שעון, ובפעם השנייה שמיכה. כשווילמן סיפר שמעולם לא ראה את לנו מעניק מתנות לאמנים אחרים, היא צחקה והשיבה: "הם פשוט יודעים איך להתייחס לאורחים שלהם".
ומה עם התוכניות לעתיד?
למרות ההצלחה שהחלה לצבור, סוויפט סיפרה כי היא עדיין מתקשה להאמין למעמדה החדש. כשנשאלה על האפשרות לעבור לז'אנר מוזיקלי אחר, השיבה כי היא בכלל לא מתכננת לעזוב את מוזיקת הקאנטרי - ומופתעת כשמתייחסים אליה כאל כוכבת פופ. "אני אוהבת כשאני מדליקה תחנת רדיו של פופ ושומעת את השיר שלי", אמרה בהתלהבות.
גם היחס למעריצים העסיק אותה. סוויפט סיפרה כי באחת ההופעות נשארה לחתום למעריצים במשך ארבע שעות וחצי. "אם האנשים האלה מוכנים לעמוד כל כך הרבה זמן, גם אני מוכנה", אמרה. היא הוסיפה כי בכוונתה להמשיך במפגשים הארוכים ככל שתוכל, אף שמנהליה כבר הזהירו אותה שהקהל הולך וגדל.
אבל אולי המשפט המעניין ביותר בריאיון הגיע כשנשאלה אם ההצלחה לא גדולה עליה. "אני רוצה להיות כאן גם בעוד 20 שנה", אמרה סוויפט בת ה-18, והסבירה כי לשם כך עליה להמשיך לשלוט בקריירה שלה ולקבל בעצמה החלטות קשות.
כמעט שני עשורים חלפו מאז אותה ארוחת המבורגר. סוויפט כבר לא יכולה להיכנס לסניף מזון מהיר בלי למשוך תשומת לב, אבל לפחות דבר אחד ברור: התוכנית שלה להישאר בסביבה עוד 20 שנה עבדה לא רע בכלל.