הידעתם שחוץ מהכנסת יש רק שני פרלמנטים בעולם עם 120 חברים כל אחד, בניו זילנד ובקוסובו? זאת רק אחת מפניני המידע שמספק "קריאה ראשונה" (הוצאת מטר), קובץ של 61 ("מספר הקסם של הפוליטיקה הישראלית") סיפורים גדולים וקטנים על הכנסת, שליקטו שני יועצים פרלמנטריים לשעבר (בין יתר עיסוקיהם), איתי סתת וטל אלוביץ'. הקובץ מאלף מכל בחינה וגם מרענן למדי ומהווה הסחת דעת חביבה, רגע לפני יום שלישי הגדול שלפנינו.
כמה מספרים בשלוף. ב-2023 הוציאה הכנסת 1404 שקלים על לכידת יונה במליאה. 120 אלף שקל הושקעו בלימודי שפות לחברי הכנסת, שחלקם בקושי שולטים בשפת האם שלהם, עברית. ומילא ה-1.2 מיליון שמבוזבזים על כיבוד בוועדות השונות, אבל מי שיער שדמי הארנונה של הכנסת לעירית ירושלים עומדים על כ-20 מיליון שקל בשנה. כל אזרח ישראלי מתקצב מכיסו את הכנסת ב-100 שקל בשנה. פחות ממנוי חודשי לנטפליקס, טוענים המחברים וממהרים להוסיף, "אם רק הביצועים היו באותה איכות".
בכנסת ה-25 הגיש ח"כ דן אילוז 270 הצעות חוק, לעומת 115 של טלי גוטליב ו-120 של אפרת רייטן. ישראל מסתמנת כשיאנית בהגשת הצעות חוק פרטיות - 50 אלף מהכנסת השנייה ועד תום הכנסת ה-25; רובן מקדמות במקרה הטוב רק את המוניטין של המגיש או המגישה ואפילו לא מגיעות להצבעה מפאת חוסר זמן.
אברום בורג היה יו"ר הכנסת הצעיר ביותר עד כה, ונבחר לתפקיד בגיל 44. כהונתו לא תישכח במהרה, לאחר שהודיע במליאה על מותו של אמנון רובינשטיין בעוד רובינשטיין בחיים (בורג נפל קורבן למתיחה של זלמן שושי, מכל האנשים). נחום ניר היה היו"ר המבוגר ביותר, עת מונה למשרה ב-1959, בעודו בן 75.
הנאום הארוך ביותר בתולדות הכנסת נישא ב-1992 על ידי ח"כ מיקי איתן מהליכוד. עשר שעות ושבע דקות נאם איתן נגד תקציב המדינה, ורק אחרי שמונה שעות ניתנה לו הפסקה סמלית של עשר דקות, בהמלצת רופא שדאג לשלפוחית השתן של הנואם וחשש מפני טרומבוזה ברגליו.
ומילא אורך הנאומים, אבל מה באשר לתוכנם? לאחר שבטקס הזיכרון לאסון השריפה בכרמל נאמר על נתניהו ש"היה הראשון להבין את גודל האירוע", פנה אל ראש הממשלה איתן כבל מעל דוכן הנואמים ואמר בציניות: "אתה מכדרר מהר יותר ממסי, אתה קופץ גבוה יותר מג'ורדן".
ואילו אחמד טיבי התייחס בנאום מפורסם שלו לח"כית אנסטסיה מיכאלי מסיעת ישראל ביתנו, ששפכה כוס מים על ח"כ ראלב מג'אדלה מהעבודה והורחקה לחודש מהכנסת: "מה תעשו בלי אנסטסיה השופכת? אנסטסיה, שנדפקה לה האינסטלציה, גדלה שם בערוגות הזבל של ישראל ביתנו, או שמא נאמר - רוסיה ביתנו (...) השימוש הלא מושכל במים דווקא בתקופת יובש שבה כל טיפה חשובה, הרי ישראל מתייבשת, אבל לא ממש מתביישת. אדוני היושב ראש, אנסטסיה אחוזת האמוק שפכה כוס מים על עמיתה, ולכן אני אקרא לילד בשמו - כוס אמוק".
ועדת האתיקה הרחיקה גם את טיבי מהכנסת בעקבות נאומו, אבל רק לשבוע. עונשים נוספים שנרשמו עם השנים כוללים שלילת ארבעה ימי שכר לח"כ אריה דרעי במושב השני של הכנסת ה-25 בגין היעדרות מ-27 ישיבות (שזה אפילו לא שיא מקומי), ושלילת שכר של יום אחד ממירי רגב עבור מספר דומה של נפקדויות, רק שאצלה זה היה המקרה הראשון ולכן הוקל בעונשה.
המושבים במליאת הכנסת מרופדים בעור צבי, ובקשתה של הח"כית לשעבר מיקי חיימוביץ', הידועה באקטיביזם הטבעוני שלה, להחליף את הריפוד של המושב שלה בבד סינתטי, מטעמי מצפון ועל חשבונה, נדחתה על ידי יו"ר הכנסת דאז, יולי אדלשטיין, שפסק כי "אי אפשר שכל חבר כנסת יבחר לעצמו כיסא".
חבר הכנסת הראשון, ובהחלט לא האחרון, שנידון למאסר, ב-1979, היה שמואל רכטמן מהליכוד. הוא הורשע בקבלת שוחד מקבלן בסך 70 אלף לירות. הוא נשלח לשלוש וחצי שנים בכלא מעשיהו, והיה גם חבר כנסת וגם ראש העיר רחובות בעודו אסיר בפועל. הוא הגיע להצביע בכנסת, בהסעה על חשבון המדינה, בזמן שהמתין לערעור על פסק הדין. ערעורו נדחה בהמשך, והוא התפטר מהכנסת. בסוף 1980 שוב הסתבך רכטמן באשמת שוחד, והורשע בקבלת כרטיס טיסה לאולימפיאדה במינכן. נגזר עליו עונש מאסר של תשעה חודשים, אבל הנשיא נבון העניק לו חנינה. אחרי מותו נקרא על שמו אזור תעשייה ברחובות, כיאה וכנאה לעבריין מורשע בישראל.
ב-1978 אזק עצמו ח"כ צ'רלי ביטון מחד"ש לדוכן הנואמים, בצעד מחאתי, ושוחרר על ידי כלבן הכנסת בעזרת מספרי פלדה שהיו ברשותו. גם בזכות הרב יוסף בא-גד ממולדת לא היה משעמם בכנסת, ובין היתר הוא שלף סכין מפלסטיק במהלך נאום נגד הטרור, התיישב על הרצפה במליאה בעת נאום של שר החוץ שמעון פרס, הניח פרופלור מפלסטיק על שולחנו של ראש הממשלה יצחק רבין, ובמסגרת מלחמתו ב"תועבת" הקונדומטים שהוצבו בכנסת ב-1992 כדי להעלות את המודעות לנושא מחלות מין וסקס בטוח, התעטף בטלית וקרא "שמע ישראל" במליאה.
בין כל הצחוקים היה גם רימון יד שהושלך למליאה ב-1957, במשכן הכנסת הקודם בבית פרומין, על ידי צעיר מעורער בנפשו (בין הפצועים: דוד בן גוריון וגולדה מאיר), מה שהביא להקמת משמר הכנסת ותגבור האבטחה של נבחרינו. בן גוריון שלח מכתב להורי הצעיר, ובו כתב בין היתר: "אני יודע כי אתם מצטערים יחד עם כל בני ישראל על הפשע המתועב והאווילי שביצע אתמול בנכם".
והיה גם רצח אחד, לא עלינו, ב-1981, כשחבר כנסת בדואי (חמד אבו רביעה) חוסל על ידי בניו של חבר כנסת דרוזי לשעבר (ג'אבר מועדי) לאחר שסירב להתפטר מתפקידו במסגרת הסכם רוטציה. הרוצחים הורשעו ונשלחו למאסר, אבל אביהם הכחיש קשר למעשה והחליף את הנרצח בכנסת עד לפיזור המליאה חמישה חודשים לאחר מכן.