אוהל הדוד טוב

הטענה העיקרית שלי היא שקומדיה צריכה להיות מצחיקה, ו"מפרקים את הבית" לא עומד במשימה הזו. מכאן שהדברים שאכתוב בהמשך הם זוטות מול הבעיה המרכזית הזו, אבל הם הדברים שמבדילים בין "הבית" ובין שאר הקומדיות הלא מצחיקות.

קשה לי לדמיין את התסריטאי המתחיל ג'ייסון פילארדי מגיש למפיק דייויד הוברמן ולבמאי אדם שנקמן (תנו לו בכבוד על "מארגנת החתונות") תסריט המספר על אפרו-אמריקאית מחוספסת אך טובת לב הנכנסת לחייו של עורך דין לבן, עשיר ווורקוהוליק ומלמדת אותו ליהנות מהחיים, בשנת 2002. אם נגיד הוא היה מגיש את הרעיון מתישהו בשנות השישים, ניחא, אפשר היה אפילו לעשות מזה סיטקום; אבל בימינו כבר כולם יודעים שכושים הם בני אדם, גם אם הם זזים ומדברים קצת אחרת, והם גם נורא אופנתיים.

לא הבנתי איזו מין קומדיה זאת. כל הסימנים מצביעים על רומנטית, אבל מהשוט המשותף הראשון שלהם ברור שהיחסים בין קווין לטיפה וסטיב מרטין יהיו אפלטוניים. וזאת מכיוון שהוא לבן והיא לא רק שחרחורת, אלא גם שמנמנה – מה שהופך אותה ככל הנראה לבדיחה הראויה לזיווג עם ההקלה הקומית של הסרט - יוג'ין לוי (שלמרות הסרטים הרבים בהם השתתף, כנראה ייזכר רק כאבא מ"אמריקן פאי"). לא שמרטין בגירסתו הנוכחית הוא כזו מציאה, אבל כנראה שהרעיון החתרני של זוגיות בין-גזעית אמיתית בוטל כשהאלי ברי לא לוהקה לסרט.

קומדיית פעולה זה לא, וגם לא בדיוק קומדיית פשע. האם זה, מה שנקרא, קומדיה מטורפת? סטיב מרטין לבוש בבגדי כדורסל צבעוניים מדי וכובע גרב, מדבר בלינגו כושי, משל היה התרגום לעברית ב"8 מייל", ומה-זה מצליח עם הבנות במועדון היפ הופ? מפאת כבודו של מרטין לא אמשיך, ושכל אחד יסיק את המסקנות שלו לבד.

למעשה מדובר בקומדיה נוסחתית בנ' הידיעה, שמישהו עשה שגיאה בהעתקה שלה וחירבש הכל. במקום שכל הדמויות הגזעניות ישלמו על עוונותיהן, הן פשוט ממשיכות בחייהן כאילו שום דבר. במקום ששני הכוכבים יהיה ביחד, הם פונים לזרועות שחקני המשנה. במקום שנהנה מהסרט, אנחנו סתם מרימים גבה.
מתמטיקה זה מדע משונה.