צוללת

אם אתם כמוני, מעדיפים את התקופה המוקדמת של ספיריצ'ואלייזד, אז האוסף הכפול החדש של הלהקה, “Volume 1 – The Complete Works “ (חלק 2 יגיע בהמשך השנה), הוא בשבילכם. ג'ייסון פירס, מנהיג חבורת הניאו-פסיכדליה האווירתית והחללית הזאת, ערך את האוסף בעצמו, ובתור מי שתמיד היתה לו נטייה להיות נודניק ויומרני יתר על המידה, הוא מצא לנכון לכלול בו ארבע גירסאות שונות ל”Feel So Sad”, שאחת מהן אורכת מעל 13 דקות (חישבתי וביחד זה יוצא כמעט 34 דקות של “Feel So Sad”). אבל אם לוקחים בחשבון שדברים כאלה הם בלתי נמנעים כשניתנת לפירס יד חופשית, חייבים להודות שהאוסף הזה כולל כמות מרשימה של סינגלים, בי-סיידז וקטעים נדירים מהמחצית הראשונה של שנות התשעים (אח, תקופת האי.פי'ז של ספיריצ'ואלייזד), שחלקם הגדול טרם יצא על דיסק עד היום, כך שבהחלט יש סיבה לחגיגה. בעיקר עבור מי שמתגעגע לפסיכדליה המסטולית והמינימליסטית של ספייסמן 3 – הלהקה שבה הכל התחיל – שאגב, תקליטים ישנים שלה יוצאים בזמן האחרון מחדש, ו”Perfect Prescription” המצוין מ-87' יצא בימים אלה ממש מחדש עם כל מיני בונוסים, תחת השם “Forged Prescriptions”. אבל חזרה לעניינינו.

האוסף החדש של ספיריצ'ואלייזד מתחיל בקאבר ל”Anyway That You Want Me” של זמר הקאנטרי-פולק צ'יפ טיילור (השיר התפרסם בביצוע של הטרוגז), שג'ייסון פירס הוציא כסינגל עוד בטרם ספייסמן 3 סגרו את הבסטה. בתקופה הזאת של תחילת שנות התשעים פירס ושותפו לספייסמן 3, סוניק בום (פיט קמבר), כבר לא היו חברים כל כך טובים, בלשון המעטה, וכל אחד מהם כבר היה בדרך לחקירת הכיוונים המוזיקליים שבאמת מעניינים אותו. סוניק בום תמיד היה האקספרימנטלי מבין השניים, וזה הכיוון אליו הלך בהמשך דרכו, ב"ספקטרום" (המחווה שלו ל-Suicide) ובכל מה שהוא עשה מאז, כשהכיוון הלך ונעשה יותר ויותר אלקטרוני. לפירס, לעומת זאת, היתה חולשה לתזמורתיות, לגוספל וליצירות ארוכות, אפיות ורוחניות על אהבה או סמים או שניהם. במסגרת ספיריצ'ואלייזד הצליח פירס לשלב את האלמנטים האהובים עליו ובעזרתם לייצר שילוב מהפנט של פופ חלומי ועשיר. לשמחתי, ואני משערת שלשמחת כל מי שאהב את ספייסמן 3, לקח לפירס זמן להגיע לאן שרצה להגיע ולהיפטר מהסממנים המזוהים של להקתו הקודמת, בדיוק כמו שלקח לו זמן להיגמל מהסמים שהפכו את ספייסמן 3 למה שהיא היתה.

אי לכך הדיסק הראשון באוסף, הכולל קטעים מתחילת שנות התשעים, נשמע כמו המשך ישיר לרפטטיביות של ספייסמן 3, כשהסינגל המקסים “Run”, המשדך את ג'יי.ג'יי קייל לוולווט אנדרגראונד, או השיר “Luminescence” הם דוגמה מצוינת לכך. הדיסק השני נפתח בקייט רדלי סופרת לאט-לאט עד מאה, עם הד הולך וגובר ואפקט הליקופטר כזה ברקע. משם הדיסק ממשיך לאזורים מוכרים יותר של ספיריצ'ואלייזד מהשנים האחרונות. פירס מתקדם באופן עקשני מהזמזום האפלולי של השנים הראשונות לפופ הרוחני שבו הוא שרוי כיום. אני לא אוהבת כשפירס מתחיל לצהול יותר מדי עם זמרות גוספל ברקע, כמו ב”Good Dope/Good Fun”, או כשהוא נהיה ריצ'רד אשקרופט (ולא שאין לזה סיבות רגשיות מובנות), אבל זה קורה רק בחלק השני של הדיסק השני. כל עוד פירס צולל, אני מרוצה.


* "Spiritualized, “Volume 1 – The Complete Works, הד ארצי