כיף לנו בוואלה. אנחנו יכולים לכתוב על מה שבא לנו, להתלכלך על כל העולם, ולא יקרה לנו כלום. יכולים לקלל אותנו, מקסימום נעצבן איזה אליאסי אחד אבל אף אחד לא יבוא ויסגור לנו את האתר. גם לא ישימו אותנו במעצר ולא ייקחו מאיתנו עשרות אלפי שקלים ערבות. כל זה בגלל שאנחנו יהודים אזרחי ישראל, והחוק לטובתנו. אם היינו, למשל, סינים או פיליפינים, המצב היה אחר.
לפי ההערכות, בישראל יש היום כ-290,000 עובדים זרים. כ-180,000 מתוכם בלי אשרת עבודה בתוקף. 70 אחוז מהם הגיעו לכאן עם אשרת עבודה שאורגנה על ידי מעסיק, אבל האשרה הזאת היא שברירית מאוד. אם, למשל, המעסיק מוכר אותם למעסיק אחר שהם לא רשומים "על שמו" האשרה פגה מיד. כך גם אם העובדים מחליטים בעצמם לעזוב את המעסיק ולמצוא עבודה מכניסה יותר. ברגע שאיבדו את האשרה, הם הופכים ללא חוקיים ולמועמדים לגירוש. רוב העובדים הזרים בארץ חיים בעצם בפחד מתמיד או מאובדן האשרה או מגירוש. אנשים שחיים בפחד מתמיד לא יעיזו להילחם על זכויות העובד והאדם הבסיסיות שלהם. עובדים כאלה, כמובן, גם לא יכולים להקים איגוד מקצועי. בכל פעם שהם מרימים את הראש מעל לגובה הפיגום שהם עומדים עליו אפשר פשוט לעצור אותם ולשלוח אותם בחזרה למקום ממנו הם באו. כל זה תקף עוד יותר כשהם מוציאים עיתון, ועל אחת כמה וכמה כשהם משתמשים בעיתון כדי ליידע את הקהילה שלהם על זכויותיה מול שלטונות ההגירה.
צ'לסי צ'או, אזרחית סינית, הגיעה לישראל עם אשרת עבודה בתוקף. במהלך שהותה פה היא התחילה לעבוד כעורכת במגזין הקהילה הסינית "בייג'ינג תל אביב". בחודש אפריל השנה פג תוקף האשרה שלה והיא הגישה בקשה לחידושה. בערב פסח, לפני שהגיעה התשובה, פשטה משטרת ההגירה על משרדי המערכת ועצרה את צ'לסי, את ג'ודי לי שעובדת איתה, ואת אביגיל מירנדה, עורכת במגזין הקהילה הפיליפינית "מנילה - תל אביב". הכוונה היתה לגרשן מהארץ. אחרי פנייה אל שר הפנים פורז הוא קבע שהן ישוחררו בערבות ושתוסדר להן אשרת עבודה כדי שימשיכו לעבוד בעיתונים. אבל ניצב יעקב גנות, מפקד משטרת ההגירה, התנגד. בעיקר הוא התנגד לשחרורה של צ'או, שלדבריו פרסמה "מאמר הסתה" בעיתון שלה. שר הפנים חשב שוב, והחליט שבמקרה של צ'לסי צ'או הוא יקשיב לניצב גנות. לי ומירנדה שוחררו, צ'או נמצאת בכלא ומחכה למטוס לסין.
אילו דברים צריך לכתוב כדי להרגיז את ניצב גנות? איזה דברי הסתה הם עילה למעצר ולגירוש? אם אנחנו באמת דוגלים בחופש העיתונות ואני מקווה שכן הדבר הראוי ביותר לעשות הוא לפרסם אותם, ולתת לקוראים לשפוט. הנה הקטע לפניכם; קצת ארוך, קצת סבלנות, אבל אפשר להבין מזה משהו על הדרך בה חיים מאות אלפי אנשים שנמצאים פה, וגם משהו על איך מתייחסים אליהם השלטונות.
על שחרור בערבות
"הממשלה החליטה לגרש 50,000 עובדים זרים לא חוקיים. ההחלטה הזאת הופכת את חיי העובדים הזרים בישראל לעוד יותר קשים. בעיקר עבור העובדים הסינים, כידוע; כי הסינים שילמו הרבה יותר עמלות כדי להגיע לכאן. המחיר הכולל שכל אחד משלם הוא בערך 10,000 דולר. רובם קיבלו את הכסף כהלוואה, והם צריכים לעבוד כשנה-שנה וחצי כדי להחזיר אותה. הם הגיעו לישראל עם חלום להתעשר; הם מעולם לא דמיינו שהם עלולים להסתבך.
"בגלל העבודה שלי, יוצא לי להגיע הרבה לכלא. ראיתי שרוב העובדים הזרים שמוחזקים שם הם סינים. בכל פעם שראיתי את העצבות על פניהם, אמרתי לעצמי שאני צריכה לעשות הכל כדי לעזור להם. מכיוון שרוב הסינים לא יודעים עברית או אנגלית, וגם לא מכירים את החוק הישראלי, הם לא יודעים איך להגן על עצמם. הם גם לא יודעים איך לזכות באמונו של השופט, ולכן מאבדים הרבה פעמים את הסיכוי להשתחרר בערבות. בדברים הבאים אני מביאה מידע כדי ללמד את העובדים שנעצרו על ידי המשטרה ושרוצים להשתחרר.
"כלא מעשיהו נמצא ליד רמלה. יש בו שלושה אגפים (3, 4 ו-5) שמיועדים לעובדים זרים. לכל אגף יש שופט ממונה, והשופט הוא שמחליט אם העובד ישתחרר בערבות או ישלח בחזרה לארצו. כך שהכי חשוב, ולפני הכל, אתם צריכים לרכוש את אמונו. אם יש לכם אשרת תייר בתוקף, אתם צריכים להבטיח לשופט שלא תעבדו בישראל, ואז תשתחררו. אם יש לכם אשרת עבודה בתוקף, אבל לא עבדתם אצל המעביד המקורי שלכם [זה שהביא אותם לארץ, ע.ה], הסיבה לכך צריכה להיות בעיית שפה או שהמעסיק המקורי לא היה זקוק לכם יותר וביקש מכם לעזוב. אחרת יהיו לכם בעיות. אתם צריכים למסור לשופט את שמכם ומספר הדרכון שלכם. בבקשה אל תשתמשו בשם אחר, זה לא טוב עבורכם. אם השופט יגלה ששיקרתם, לא יהיה לכם שום סיכוי להשתחרר בערבות. אם אתם לא יודעים עברית או אנגלית, זכותכם לא לענות או לסמן שאתם לא מבינים את משמעות הדברים.
"אם אתם רוצים להשתחרר בערבות, אתם צריכים לספק לשופט סיבה. הסיבה צריכה להיות אחת מאלה:
1. המעביד חייב לכם משכורת של 2,000 שקלים או יותר. אתם צריכים לתת את שם המעביד, מס' הטלפון שלו וכתובתו בבית.
2. אתם חולים וזקוקים לטיפול מיוחד. צריך לגבות זאת במסמכים רפואיים.
3. יש לכם בת זוג והיא בהריון, או שיש לכם ילדים שזקוקים לטיפול.
4. באתם לישראל ורומיתם על ידי סוכני חברת כוח-האדם. הם לא דאגו לכם לאשרת עבודה בתוקף, ואתם לא יכולים לחזור הביתה כי אין לכם כסף. במקרה כזה אתם צריכים לתת את השם, הטלפון והכתובת של הסוכן.
"אם אחת מהסיבות הנ"ל תקפה לגביכם, תוכלו להשתחרר בערבות שבדרך כלל תעמוד על כ-15,000 שקל. אם אין לכם סיבה "מוצדקת", אבל יש לכם עניינים לטפל בהם פה לפני שתגורשו, תוכלו לפעמים להשתחרר בערבות של 20,000 שקל.
"מכיוון שהממשלה הפסיקה להעניק אשרות עבודה חדשות לעובדים זרים, קורה שחברות מגיעות לכלא ומשחררות עובדים בערבות כדי שיבואו לעבוד עבורן (לרוב הם מעדיפים לא לשחרר סינים, כי הם בורחים שוב). אם אתם באמת חייבים הרבה כסף בסין וחוששים להיקלע לצרות כשתחזרו הביתה, ואתם עדיין רוצים לעבוד בישראל באופן חוקי, ואם עזבתם את המעסיק הקודם שלכם כי הוא אמר לכם ולא כי רציתם יותר כסף, אולי השופט יאפשר לכם להישאר ויעזור לכם למצוא מעסיק חוקי חדש.
"זה לא קל למצוא מעסיק חוקי חדש. הקריטריונים הם נוקשים בגלל שהמעסיקים יחששו שתברחו שוב. תצטרכו להיות מקצועיים ולעבוד קשה מאוד בחברה שלהם. אם אף אחת מהסיבות לשחרור לא תקפה עבורכם ולא הצלחתם למצוא מעסיק חוקי חדש, תאלצו לחזור לארץ המוצא שלכם.
"התנאי הבסיסי לשחרור בערבות הוא שנעצרתם בגלל בעיות של אשרת עבודה ולא מסיבות פליליות. לפי החוק, כדי להשתחרר תזדקקו קודם כל לדרכון המקורי שלכם או להעתק שלו. בנוסף, תצטרכו סכום כסף מספיק לערבות ועוד כ-1,000 שקל לעמלות שונות. השופט גם ידרוש שתרכשו או שיירכש עבורכם כרטיס טיסה. גם לעורך-דין תצטרכו לשלם, ומראש. אם תבצעו את החלטת השופט, סכום הערבות יוחזר לכם. אם לא, הכסף אבוד.
"לסיכום, אני רוצה להזכיר לכל העובדים הסינים פה. כדאי שתשימו את הדרכון שלכם במקום בטוח, ולא תישאו אותו אתכם כל הזמן. אם הדרכון נמצא אצלכם בכיס, במקרה שתיעצרו תגורשו מאוד מהר.
מה שכתבתי פה הוא כמה עצות ומידע על איך תוכלו להגן על עצמכם. אני מקווה שכל סיני יוכל לעבוד כאן ולחיות כאן, בארץ היפה והנחמדה ישראל, באופן חוקי. בהצלחה, בני ארצי!".
עד כאן. צ'לסי צ'או, נזכיר שוב, דווקא לא היתה עובדת לא חוקית. אבל היא סומנה כגורם שמסכן משהו בעיניי משטרת ההגירה. מה שהיא מסכנת, כנראה, הוא את המצב הנוח בו עובדים כמעט לא מבינים מה שקורה סביבם, וכשהם כבר מבינים הם מפחדים להגיד את זה. אז בפעם הבאה שבוער לכם להגיד משהו והעכבר הולך לכיוון "שלח תגובה", תעצרו רגע. תבינו שהאפשרות הזאת, להגיד מה שאתם חושבים, היא בכלל לא מובנת מאליה בישראל. היא תלויה בזמן, ובמקום, ובעיקר בהשתייכות האתנית והמעמדית שלכם. ידע, כידוע, הוא כוח, וכך גם חופש הביטוי. כשמדובר בעובדים זרים, זה כנראה כוח מסוכן מאוד.