זנב לחמורים

יש מופרך ויש מופרך. יש דברים שהם לא ריאליים, דביליים במידות מסוימות, אבל שאפשר לקחת אותם ברוח טובה, ויש כאלה שמגזימים. שנדחפים לנקודה כה מחורפנת עד שזה כבר לא עובר, לא משנה מה תעשו לי. זה חלק מההבדל בין המטריקס הראשון לסרט ההמשך שלו, שיוצא עכשיו לבתי הקולנוע. הקונצנזוס, בקרב המבקרים והמכורים, שהוא פחות טוב מאבא שלו. אני גם לא אהבתי את ההוא. לא הבנתי מה העניין, למה כולם נרדמו ושכחו שהרעיונות שם הם הכי ישנים ושחוקים. אבל הכל מונע על ידי הייפ.

דיברנו על זה לא מזמן - הסיבה שהמטריקס הצליח כל כך היא שמדובר בגן עדן מושקה בטירוף לגיקים. גיקים הם בכל מקום סביבנו, שתדעו. הרבה מאיתנו הם בעצמם כאלה, וכלל לא מדובר באיזו תת אוכלוסיה נידחת. הקבוצה הכי צעקנית שבגיקים, הכי קור, לא יכולה להתעלם מהמטריקס. היא פשוט לא יכולה לסיר את עיניה מסרט חתיך כזה, שזורק עליה מדע בדיוני מגובה בקונג-פו-היי-טק, עם מאמצי סטייל עילאיים, פילוסופיית חמש דקות במיקרוגל ואפקטים מיוחדים מהגיהנום. קבוצת הגיקים הזו, על נאמנותה והרעש שהיא עושה, היא הדבר הראשוני שמחולל את כל ההייפ הגדול. מערך היחצנות הפסיכי לוקח את זה ועושה מזה כדורי שוקולד ענקיים.

"מטריקס Reloaded", סוג של מרי פופינס על פופרס, הוא סרט מביך ומשעמם. האלמנט הכי מעניין שהיה בסרט הקודם לא נמצא כאן. העניין ההוא, תהליך הבחירה של ניאו, שמושך אותו מהעולם המזויף והוירטואלי אל העולם המסריח-אבל-החופשי, מוצה ונסתיים בקודם. לא שזה היה כזה מבריק, אבל זה בהחלט סחב שם. כאן אין את זה, משום שניאו כבר עמוק בתוך המערכת. עכשיו למעשה צריכים האחים וושאבסקי, יוצרי הסרט, להמציא סיפור שיוכל להמשיך את הטרילוגיה, לארגן קונפליקטים, להנשים עלילה ולעטוף את הכל בזיוני שכל. זה לא הולך.

הקטעים הכי משעממים בסרט, ויש הרבה, בעיקר בהתחלה, נמצאים בעיר של המורדים – זיון (או "ציון", אם תרצו). זה נראה כמו פרק מקולקל של "מסע בין כוכבים" בהנגאובר של וודקה גולד מיץ אשכוליות, שמכריחים אותו לצפות, עם כל המיגרנה שלו, ב"מלחמת הכוכבים: המשהו של הפאנטום" – זה לא ייאמן כמה הרבה לוקח מטריקס מהסרט הגרוע ההוא של ג'ורג' לוקאס (שכנראה האחים אהבו), על כל הפגישות ההזויות והמשעעמות של "המועצה העליונה", נאומי הבליל הלא מובנים של כל מיני בכירים מהתחת והתלבושות המזוויעות שהיו שם. הקטע הכי הזוי בסרט קורה אחרי כינוס המוני באותו חור, בסיומו של נאום אריאל שרון סטייל של לורנס פישבורן. רגע אחד הכל בסדר, קצת מביך והכל, אבל איכשהו מובן - וברגע השני פתאום מתחיל סיקוונס מטורף של ריקודים. במשך כמה דקות תמימות הסרט נעצר, רואים מישהו מכה ב"גונג", מוזיקה שבטית מתחילה, ומאות אנשים וכוסיות ממלאים את המסך בריקודי סלואו-מושן חושניים ומזיעים. פאקינג שלוש דקות של אם.טי.וי "דה גריינד" באמצע המטריקס (תוך כדי עריכה מקבילה של ניאו והחברה-שלו-שאוהבת-בגדי-עור עושים סקס נטול פטמות), ואין לי שמץ של מושג מאיפה זה בא.

דיסאוטופיה. שואה אפוקליפטית פוסט-תעשייתית, כל החרא הזה. במטריקס 2 יש בעיקר משחק נורא ואיום. בעיקר של קיאנו ריבס כמובן, שבקושי פותח את הפה, וטוב שכך. כשכבר יש איזשהו סוג של משחק, זה נדמה כאילו דמויות סתם פוצחות באקראיות את הג'ורה ומרביצות נאומים מלאי פאתוס וכלום. יש הרבה מאוד כשלים לוגיים שחורגים הרבה מעבר לסספנשן אוף דיס בליף הרגיל שלכם – מהסיבה הפשוטה שהם אינם מצייתים לחוקים שיוצר הסרט עצמו (לא נתחיל להעלות דוגמאות עכשיו, אתם מוזמנים לשוחח על זה בתגובות), וביזיון העריכה של 45 הדקות האחרונות, עליו יש דיבור כלשהו בזירת הביקורות בארה"ב, הוא משהו שראוי לציון מיוחד. לעורכים של הסרט הזה פשוט לא אכפת מג'אמפים ובעיות בהמשכיות.

האקשן מטורף, כמובן. החבר'ה שם לוקחים ברצינות את מסורת סרטי הקיץ, שאומרת שההמשך צריך להיות "גדול יותר, חזק יותר, מטורף יותר" ועניינים, והם ארגנו קרקס מדראנו לא ייאמן של אפקטים מיוחדים וסצינות אקשן מטורפות שנמשכות דקות ארוכות וארוכות מאוד (במה שמסתמן כנחמה הגדולה של הסרט הזה). על כוריאוגרפיית הקונג פו הופקד יואן וו פינג, שהיה אחראי גם על החלק הזה ב"נמר, דרקון" – אוי, פתאום נזכרתי בסרט טוב – והקטעים האלה של המכות פשוט מדהימים, אבל אתם לא צריכים אותי שאומר לכם את זה.

יש גם איזשהו קטע לא ברור, שנועד להכניס לחמש דקות את מוניקה בלוצ'י הכוסית לסרט, ובו על ניאו נאצי לנשק את בלוצ'י "כאילו הוא מנשק את טריניטי" כדי שזו תיתן לו איזה משהו שהוא צריך להמשך, וכל זאת כשטריניטי, החברה שלו, עומדת בחדר וצופה. מה שנקרא, האחים וואשבסקי נכנסו חזק מדי לז'אנר תוכניות הריאליטי טי.וי, עם השפעות כבדות במיוחד של "אי הפיתויים" וכאלה. לא משנה. לפי דעתי זה היה אמור להתפתח לקטע שבו טריניטי כועסת על ניאו בגלל זה, ואז בסוף הם משלימים וכאלה, וזה מעצים את הקטע הרומנטי, אבל זה ירד בעריכה. היא די בסדר עם זה שהוא מנשק את מוניקה בלוצ'י.

אם לא נתלהטתם עד הגג מהסרט הראשון, אין שום סיבה שתראו את הסרט הזה, על אף ולמרות הבלגן שלא ייאמן, וזאת מהסיבה הפשוטה שזה חרא של סרט. אחלה אקשן, מדהים, לא ייאמן - אם אתם בקטע הזה, תעשו את החשבון של שלושים השקלים שלכם. אם מצד שני ממש אהבתם את הסרט הראשון, ההמשך של המטריקס בנוי כדי שתאהבו אותו – לא בטוח שהוא יצליח במשימה שלו, אבל יש לו סיכויים טובים. ושתדעו שזה סרט שנקטע באמצע – שלא סיימו אותו. שבסוף, משום מקום, המוזיקה מתגברת במהירות מבדחת וצצה כתובית שאומרת "טו בי קונטיניוד". שהדבר היחיד שהוא מנסה לעשות, מהרגע שבו נכנסתם לקולנוע, זה לכרות איתכם ברית שתבואו בנובמבר עוד פעם. לגיטימי מבחינתו.

אבל אם אכן לא הכי נשפכתם מהמטריקס הראשון, הדבר הכי קולי לעשות זה להתעלם מהבלגן. הבלגן הזה שיוצר ידיעות מטריקס על ימין ועל שמאל; שמחייה בימים האחרונים דיונים משעממים (מרוב שחיקה) בשאלה האם האלימות שבו מושכת בני נוער לפשע; שמספר על כל המחוות שעשו יוצ