יקום מקביל

בשש וחצי הדקות הראשונות היה נראה ששנת 2003 לוקחת את האירוויזיון לאופקים חדשים, או לפחות מחודשים. לכמה רגעים מתעתעים היה נדמה שלראשונה מזה כמה עשורים האירוויזיון – עולם מקביל ומוזר שכמותו – מתחבר מחדש לעולם הפופ האמיתי. המנחים היו צעירים ועכשוויים יותר מהמקובל; הם הציגו מבט חדש, מעט רפלקסיבי וכמעט ציני על מסורת האירוויזיון והסתלבטו על קלישאותיו המרכזיות: קלישאת התלבושות האקסטרווגנטיות, קלישאת המנחה החתיכה והמנחה המצחיק, קלישאת שירי האהבה וכן הלאה; במקום להשוויץ ביופיה של ריגה, העיר המארחת, בפורמט המקובל של וידיאו טרחני עם הרבה מזרקות המלווה בפסקול קלאסי-לייט, הלכו הפעם דווקא על קליפ הומוריסטי שנראה כמו שילוב בין שיר הסאנסקרין של באז לורמן לקליפ של אורביטל; את נציגי המדינות הציגו על רקע להיטי אינדי מגוונים, מהפיקסיז והשרלטנז ועד רויקסופ וסטריאולאב; אלטון ג'ון – נציג עולם הפופ האמיתי – שיגר ברכה למשתתפי התחרות; והכי חשוב, כמובן, ההשתתפות המפתיעה של להקת הפופ האמיתית בהחלט, טאטו.

למרבה הצער, האשליה המתוקה שהשנה האירוויזיון הולך לקבל בחזרה את הרלוונטיות שלו התפוגגה בשנייה שהתחרות עצמה התחילה. למרות לוק האטומיק קיטן של הזמרת האיסלנדית והדמיון הבולט בין הזמרת הספרדיה לקיילי מינו ביום רע, קשה להצביע על איזשהו שיר מהמבחר הנ"ל שיכול להסתנן למצעדים או לאם.טי.וי מבלי שאף אחד ילשין עליו. כפי שיעיד הכישלון הצורב והשערורייתי של טאטו (שהגיעו למקום השלישי), כמו גם הספרינגסטין-פירסינג הפולני עם השיער הוורוד וז'קט היונים הנוצץ - האירוויזיון הוא האירוויזיון הוא האירוויזיון, ולפחות לעת עתה גם מיליון התחכמויות קטנות של מנחים שובבים לא יהפכו אותו למשהו אחר. ולא שאני מוצאת איזושהי סיבה שבכלל נרצה שהוא יהפוך למשהו אחר.

אם כך, כל שנותר הוא לסכם את שהיה. אני באופן אישי התרשמתי במיוחד מן השיר ”Don't Break My Heart” של ניקולה, הזמרת הרומניה, שנשמע בול כמו הלהיט האהוב של בומבפאנק אם.סי'ז מלפני שלוש שנים, “Freestyler”, ולווה ברקדנית שבתהליך ההתפשטות שלה הסירה מספר לא ידוע של שכבות וגם בדי.ג'יי עם תקליטי קלקר צבעוניים שבמקום לתקלט על שני פטיפונים, הסתפק באחד (אבל בגודל של שניים). כמו כן, היה קשה שלא לחבב את האוסטרי המוזר ששילב שיר ילדים עם מטאל והזכיר מאוד את המפגר מ"משחק החיים" ואת נערת הגומי המרשימה של החבר האוקראיני (אני מניחה שצביקה היה שותף לבחירתה).

האמת היא שאם הולכים על מדד השמחה, הרי שגם ליאור נרקיס שלנו, שהלך על לוק הג'ון טרבולטה מימי "גריז" (השיר של נרקיס בכלל הזכיר את השיק המיוחד שהיה לרטרו שעשו בסבנטיז לפיפטיז), היה מלך לא קטן, וכך גם חבורת המלוות שלו, שגם התלבשו כמו טאטו - בתלבושות בית ספר עם עניבה - וגם התפשטו במקום טאטו. ואפרופו טאטו, מה כבר אפשר לומר חוץ מלהודות לאלוהים שהן לפחות הלכו על לוק נונשלנטי ורגוע שמצמצם את הנזקים של חוסר הזכייה. ואפרופו זכייה, מזל טוב לזמרת הטורקיה, שגם דומה לדרוסילה מ"באפי" וגם הביאה אותה בלהיט שאקירה מנענע אגן, שבעזרת רמיקס נכון ומייקאובר כללי יכול אולי בכל זאת לשים את האירוויזיון לחצי דקה על מפת הפופ האינטרנציונלית.