1. בשבילי לשבת ולהקשיב לאפקס טווין זה כמו להכניס לווידאו קסטה לניקוי. אתם לא יודעים עד כמה הווידאו שלכם אוהב כשאתם עושים לו את זה. "26Mixes for Cash" הוא אוסף של רמיקסים שהפליץ ריצ'ארד די ג'יימס משנת 1993 ואילך. הפליץ לא השתמשתי במילה הנהדרת הזאת סתם. אפקס טווין שינה במו ידיו המזיעות את ההגדרה של רמיקס, החליף את זה מסתם גירסאות דאנס-חתונה של שיר מצליח למשהו הרבה יותר אבסטרקטי ומגניב. באוסף הכפול הזה הוא מטפל בפיליפ גלאס ודייויד בואי, סנט אטיין, ביטנאטס, ניין אינץ' ניילס, וואגון קרייסט, 808 סטייט (שלא מקבלים קרדיט על העטיפה), DMX קרו, אפקס טווין ועוד. כשהציעו לו לטפל במדונה הוא סירב.
קשה שלא להתחבר להנאה הפשוטה של ג'יימס, לחרב שירים של אחרים, במיוחד כשהוא עושה זאת ביעילות ומעוף הכי גבוהים על כדור הארץ. הוא לא היה בקשר עם המבצעים המקוריים, לא ממש אכפת לו מה הם חושבים. הוא אפילו הודה שבחלק מהמקרים כלל לא הקשיב לגירסאות המקוריות (ואני מקווה שטרנט רזנור לא נעלב). גישת אפקס אומרת שהוא נכנס לעשות רמיקס רק לשירים שהוא לא אוהב. זה מוביל, בהכרח, למסקנה שמדובר כאן בשני דיסקים גדושים עד כלות (וחבל שלא ארבעה), ובהם אפקס פשוט מקליט את עצמו משחק בקקי. וזה מדהים.
הדיסק הראשון של האוסף נוגה בצורה יוצאת דופן. ג'יימס טובל את רגליו באמביינט הזה שלו, משנה מצבי רוח. הוא מרגש, מרגיע ומרתק. מתפקד על תוהו ובוהו חלומי ומקסים, וחותם את זה ברמיקס לנובוקאזו טאקמורה, שהוא אחד הדברים הכי יפים והכי שונים ששמעתי ממנו, עם סימפול צלול וכבד משקל של גיטרה אקוסטית והכל. הדיסק השני כבר הרבה יותר מחורפן, על פי מיטב המסורת של סימני ההיכר, ובצורה מעולה. זה מתחיל כביכול ברוגע יחסי, עם רמיקס להרכב הגרמני Die Fantastischen Vier, רק שבשלב מסוים הטראק מתחרבש לאיבוד עשתונות בלתי הפיך, שממנו כבר קשה להימלט. משם ואילך יוצא הדיסק לרעש קצבי ומעורר, סוחף ברמות הגבוהות ביותר. הנגיעות החדשות יותר של האוסף נמצאות בדיסק הזה, וגם כמה טיפולים עצמיים בטראקים קלאסיים שלו-בעצמו. זה מסתיים בחגיגה יוצאת מן הכלל על חשבון שיר של מייק פלאוורס, ומעמיד את האוסף הזה בגאון בתור התקליט הכי טוב של ריצ'ארד די מזה שנים, וגם סוג של פיצוי עבור מפוני "Druqs". לא נותר לי אלא לדחוק בכם - כנסו למייטריקס של אייפקס.
2. Four Tet הוא פרויקט הצד של קירן הבדן, חבר להקת הרוק-דואר (איך זה בתור בדיחה?) האנגלית פרידג'. כשהחברים החנונים שלו בלהקה החליטו שהם הולכים לקולג', קירן החליט לקנות מחשב ולעבוד לבד. החודש יצא "Rounds", האלבום השלישי שלו במסגרת הזאת.
במידה רבה, הבדן הוא סוג של תלמיד של אפקס. כמוהו, גם הוא רואה את הדברים בצורה הרבה יותר מופשטת. גם לו יש שיטות לא הכי קונבנציונליות לעבודה על המחשב. אבל הבדן הוא ילד הרבה פחות ציני מג'יימס. השילוב המופלא שהוא אורג, בין לופים, דגימות וכלים חיים, נותן את התחושה שהמוזיקה שלו נושמת בעצמה. הסאונד שלה פועם.
הוא עושה נסיונות. הלופים שלו יכולים להרגיש כמו די.ג'יי שאדו לפעמים, אבל הוא מתעסק ברבדים ושכבות של צלילים שנשפכים. הכל מאוד רטוב וחי, זה הגימיק והאשליה. קירן הבדן הוא מדען של גרוב עצוב, והאלבום השלישי שלו, יצירה נסיונית ועם זאת מלודית ונגישה, מתפקד בתור אחד התקליטים המשמחים של האזור והתקופה.
3. הנה סוף-סוף יצא האלבום השלם של ה-Yeah Yeah Yeahs, אחרי מה שנדמה כמו ההמתנה הכי ארוכה של הציבור אחרי אביב גפן 3. האמת היא שזה היה מעיק, כל ההייפ הזה, וזה גם קצת מעיק להתייחס לזה. מה שכן, ברור שאחרי כל הציפייה הזאת, החבר'ה בעיתונות ההייפ הממוסדת אינם יכולים לירות לעצמם ברגל ולטעון שאלבום הבכורה של ה-Yeahs בעצם מסריח, ולא שאני אומר שזה מה שהוא. לזה, למעשה, נועד האלבום השני. בינתיים תפדלו לכם עם הדיסק הדי מגניב הזה, Fever To Tell", ותכף דנה תספר את מה שצריך עליו. ההערה שלי, לסיכומו של משה, היא שהאי.פי הראשון שהם הוציאו ב-2001, עם "Bang" ו"Art Star", הוא בעצם הרבה-הרבה יותר מרגש, מגניב ושווה. אני אהיה ממש בסדר אם תזמינו או תורידו דווקא/גם את זה.
.
4. ברשותכם, מילה על האירוויזיון. אין ספק שבדיעבד, להמר על טאטו היה דבר דבילי לעשות, בייחוד כשהיה מעורב בזה כסף. אבל ככה זה, יש דברים שמשפוף שנותיך ונטיותיך המיניות הלא נכונות אתה פשוט לא יכול לראות. מה שכן יכולתי לראות הוא שהחבר'ה של האירוויזיון ביצעו סבוטאז' מכוון בטאטו. מישהו שם התעצבן מכל הרעש והפרובוקציות שעשו הלסביות בשבוע האחרון, והצילום של השיר היה זוועה מכוונת. יכול להיות שזה גם קשור לפחד של המארגנים ממשהו לוהט מדי שהן יבצעו על הבמה, אבל לאורך כל השיר נרשמו מעט מאוד קלוז-אפים נכונים, הרבה יותר מדי צילומים מסוף האולם, הרבה יותר מדי שוטים של המתופף ונטייה מכוונת להתמקדות בזאת שבדיוק סיימה את השורה שלה. שיר אנטי-אירוויזיוני שכזה לא יכול לנצח בלי העזרה הטכנית הבסיסית שניתנת לכל אחד מהמשתתפים, ובטח שלא בלי איזה בוסה רטובה בסוף.