ישראלי אסלי

"שמש", הסיטקום הישראלי המצליח, ספתחה בשבוע שעבר את עונתה השישית. כן, שש עונות זה די הרבה, והיא מתחילה אותה בערוץ בריזה בלוויין, ואז אחר כך בטח תעבור לשידור חוזר טוחן רייטינג בערוץ של המדינה. מה שקרה בפרק הראשון של העונה הוא ששרון דוראני מצטרפת לקאסט, ושצביקה הדר וגלית גיאת מתחתנים. חוץ מזה, לזבולון מושיאשווילי ואורלי ויינרמן נולד ילד שחור – מה שמאפשר לפצוח בסבב בדיחות גזעני ובלתי נגמר על כושים.

אני כבר קיוויתי שבשלב מסוים הם יאספו לאולפן איזה עובד ניגרי זר מאזור התחנה המרכזית בתל אביב, יפשיטו וירעיבו אותו ויצפו בו קמל, כי גם זה נורא מצחיק עם כושים. אבל משום מה הם החליטו לוותר על זה. מעבר לזה, אפשר לספר שקצת בסגנון הסדרות האמריקאיות שלא נגמרות, הילד הערס והמעצבן שמשחק ב"שמש" גדל לתוך הסדרה, והוא כבר ממש גדול ומעצבן, עם קצת שפם בר מצווה וכאלה.

נסים גרמה מגיע באיזשהו שלב לתפקיד אורח, בתור אבא של גלית גיאת, מה שמאפשר סבב בדיחות מכובד על תימנים. אחר כך מתבלים את זה גם בבדיחות על גרוזינים, רומנים ומה לא. בעצם, שמתי לב שלא צחקו שם על ערבים. אין בדיחות על פלסטינים, לא צוחקים על סגר, כתר, פיגועים, מטענים או מחסומים. "שמש" דואגת להתעלם מהמצב בחוץ, כנראה כי הוא לא מספיק ברמה של הצחוקים שלה. חשוב לה מאוד להדיר את הצ'אפחות הידידותיות שלה מהעורף הפלסטיני. עם כל הכבוד למפת הדרכים ולהכרה של שרון בזכות הפלסטינים למדינה עצמאית, המקום האמיתי של הנכבשים בכל הסיפור הזה הוא לא על המסך, אלא מאחורי הקלעים. הם אלה שבאמת מניעים פה את העניינים, אחראים לעיצוב דמותם הנפלאה של הישראלים המתמוגגים מ"שמש". אז ערבב את העמבה, אחמד.

"שמש" היא תוכנית מאוד קצרה. עשרים ומשהו דקות, נראה לי. נגיסים של ישראליות. מישהו צריך לקחת את הסדרה הזו ולתת לה את הכבוד הראוי. לשווק את זה לחו"ל, אולי לארגן איזה מרתון סוף הדרך בחגיגות יום העצמאות ה-60 למדינת ישראל. כי "שמש" נדמית כרגע כתוכנית הדגל של המדינה הזו – על הזוועות המוסריות, העוני והפשע הממוסד שיש כאן בכיף. "שמש" זה מה שמגיע לאנשים פה. והם בכלל לא רואים את זה כעונש.