פרק 7

תקציר הפרקים הקודמים:

רז שטרן, דוגמן תל-אביבי עם פטמות סימטריות ובטן ריבועים מגיע לחדרו של שולי דן, חוקר פרטי שעושה בעיקר מתנ"סים קטנים וועדי עובדים, עם דם על הידיים. כמה שעות קודם לכן נרצחה גאיה שטרן, דוגמנית על וסוכנת מוסד בדימוס, ורז שטרן הבויפרנד שלה הוא החשוד המרכזי. הדוגמן המשומן מבקש את עזרתו של שולי לסייע לו להוכיח את חפותו. למרות אליבי מעפן, שולי מרחיב את הקליינטורה שלו, רק כדי לגלות, שלושה ימים אחר-כך, את הלקוח שלו גוסס - תוצאה של ספק נסיון התאבדות, ספק נסיון רצח - כתוצאה ממפגש עם אנשי תחנת נתניה - הלא היא"המוסד". בסוף הפרק הקודם, שולי מעביר הילוך, חוטף לפקד באבו-כביר את האקדח ופותח את הדלת אל מסדרון האמת


פרק 7:

לפקד המהבול באבו-כביר קראו פרץ פרץ. פרץ - שם פרטי, פרץ - שם משפחה. הוא היה קלישאה מהלכת על איש מעמד הביניים הנמוך שנקלע שלא בטובתו לשמור על החוק והסדר בשכר גבוה בעשר שקל בערך משכר המינימום. הוא היה מהטיפוסים שלא היית מופתע למצוא בסיטואציה אחרת מחטט באשפה במחסן של בית החולים וולפסון בתקווה למצוא מרשמים אבודים לתרופות אסורות, סמים נרקוטיים שפג תוקפם וסתם מזרקים בעטיפת ניילון ששוויים לצרכן לא עולה על 13 אגורות ישראליות. אבל כאן ועכשיו, כלומר, שם ואז, הוא היה פקד פרץ פרץ, איש החוק שהצירוף המוזר על תג השם המוכסף שלו גרם לו להיראות כמו הפרעת דיסלקציה חמורה. מכל מקום, הוא היה המפתח הראשי שלי לרמז הראשון.

"אתה לא מאלה שמקבלים תשובות ואחרי זה יורים כדור בראש?", התעניין פרץ, לחוץ משהו. "אני לא מחסל עובדי מדינה", הסברתי לפרץ, "בטח לא במקום העבודה שלהם; אבל אין לי בעיה להלשין עליהם למנהל קרן פנסיה שלהם. שמעתי שב'מבטחים' לא אוהבים עובדים שסרחו. יש לך ילדים, פרץ?" פרץ הרים ארבע אצבעות. ארבעה תיקנים תקניים, כל אחד בתורו עשה סיבוב על כובע השוטר של אבא באיזה פורים מקושקש בבית הספר היסודי. ישראלי כמו שווארמה מקולקלת. "אז בשבילם", המלצתי לו, "ובשביל האישה – ברכה, לא? קופאית בסופר-פארם, נכון? – תן לפאפא שולי את האינפורמציה והסוד שלך יישאר סגור בחדר הזה. בטח לא תשמח לשתף את החבר'ה במשטרת התנועה, המקום עבודה החדש שלך, במקרה המצער שלך – איך חוקר פרטי עם שם של נקבה גילח אותך מהאקדח".

"אני לא יודע הרבה", ירק פרץ, מתחיל להפנים את התועלת שברעיון שיתוף הפעולה עם זה שמחזיק את האקדח. "מאז שהגיע ההומו הזה עם התחת החלק, פתאום התחילו להסתובב פה כל מיני פיגורות מתחנת נתניה. הם בדרך כלל באים לפה כדי לזיין בתחת איזה פועל זר מתאילנד שהייתה לו חותמת של ביקורת גבולות אפגניסטן בדרכון, או איזו נערת ליווי מאוקראינה שבאה לתפוס כאן סודות מדינה, לא רק מנדבושקס, אבל בסך הכל הם די רגועים. תמיד שומרים על דיסקרטיות ויורדים על העניינים צ'יק צ'אק. אבל הסיפור הזה עם המתרומם, לא ראיתי דבר כזה בחיים שלי.

"קודם כל, הם הגיעו עם איזה ארבעה ג'י.אמ.סי, עשרים חבר'ה, רק בפעם הראשונה. הם ניקו את כל הקומה והודיעו למפקד תחנה שגם אם שר המשטרה מגיע, הוא לא עולה. המנהל שלהם, איזה כספי אחד בן 60 ומשהו הוא המשנה לראש 'המוסד', אני כמעט סגור על זה. הוא נכנס בעצמו לחדר של הפייג וחקר אותו. תשמע, לא צריך לעבור קורס צוערים בבית הספר לקצינים של המשטרה כדי להבין שאם תותח בא לחקור פשפש, אז כנראה שהפשפש הוא בעצם פיל עם חדק מצופה יהלומים. יכול להיות שהוא פשפש שלא יודע שהוא פיל, ויכול להיות גם שהוא פיל שלא יודע מה התנחל לו על החדק, אבל הזבובים מתחנת נתניה לא באים לרחרח אחרי חרא, הם הולכים רק על תוצרת חוץ משובחת.

"אם תשאל אותי, הדוגמן הזה הוא איש תחנת נתניה בעצמו. הוא משחק אותה טמבל מנותק בהתקף הלם, אבל אני כמעט סגור על זה שהמבט בעיניים של החבר'ה מנתניה היה של כאלה שהולכים לפגוש מכר, לא איזה אף-אחד שקילפו אותו מחירייה. אני לא יודע מה הם רצו ממנו ומה הם שאלו אותו, אבל כשאני קיבלתי אותו בחזרה, הוא היה מפוצץ מסמים – ואם אני צריך להמר, אז הם דחפו לו איזה חומר מזרז אמת, אם אתה יודע למה אני מתכוון. אני לא יודע מה יש עליו, אבל הם חנו פה יומיים והחליטו בסוף שצריך לחסל אותו. הבני זונות האשכנזים לא ילכלכו את הידיים שלהם, אז הם מבקשים מאיתנו השוטרים המרוקאים שננקה אחריהם בקבלנות. הם ביקשו שנתלה אותו בצינוק ושנוציא הודעה לדובר שהוא התאבד בחדרו. שאלתי אותם מה עם פרופסור היס והניתוחים המזוינים שלו לאחר המוות, והם אמרו לי שאין לחץ, שגם היס מעודכן בסיפור.

"אבל בסוף הנקבה סירב למות. השאירו אותו תלוי כל הלילה, אבל עשו קשירה של ערבים. אז המפליץ קוטג' הזה חרחר בשקט, אבל לא הזדכה על הנשמה שלו. ועכשיו אתה בא, עם כל המכשירי הקלטה שלך וההצגות של קוז'אק, תאמין לי, אם אני אוכל אותה, אני לוקח את כולם אתי. יש לי מספיק שלשול בבטן כדי לסתום פה את הביוב לכל הכחולים, מדרגת המפכ"ל ומעלה - שלא יתעסקו אתי. ואתה, מה אתה רוצה ממני בכלל? אני אפילו לא בורג קטן במערכת, אני הגריז על האום מפליז מסביב לשייבה, אני לא יודע כלום יותר".

"תגיד", אמרתי, "יש מצב שאתה נותן לי להמשיך בסיפור הזה לבד ולא מסבך את עצמך עד מעל לראש?". רוקנתי את המחסנית מהאקדח שלו והחזרתי לו אותו שחור ומת. "ולהסתבך עם תחנת נתניה?", שאל פרץ. "עדיף כבר לתקוע לעצמי כדור בראש, ככה האישה והארבעה יקבלו את הקצבה מביטוח לאומי ואת הפנסיה. יתלו תמונה שלי בסלון, אולי אפילו יקראו על שמי סימטה בקרית מלאכי, הבית שלי". הוא לא הבין כלום מהחיים שלו. "תחנת נתניה סימנה אותך", הסברתי לו. "אתה יודע יותר מדי ויש לך פחות מדי שכל ופחות מזה – קשרים. הם בכל מקרה ייגמרו עליך, אל תשלה את עצמך. הם יזרקו אותך לבור, יגידו שנהרגת בתאונת פליטת כדור וייתנו לתולעים לאכול אותך. שמעתי שתולעים לא אוכלות שפמים. אז לפחות תישאר לך מזכרת ביחד עם השלד והגולגולת". הוא שיחק בשפם המתולתל שלו ושאל, "מה ההצעה שלך?". אמרתי לו, "אתה תעזור לי להוציא מכאן את רז שט