לחיי המהפכה הסלולרית

"תא טלפון" לא ממש נותן תחושה של סרט, אלא יותר של פרק ארוך במיוחד של כל אחת מסדרות המשטרה האמריקאיות הפופולריות. עם הרבה מתח דחוס, לוקיישן אחד, צילום תזזיתי וכמה אפקטים ויזואליים (כדי שייראה כמו סדרת משטרה עכשווית), מלא שוטרים מסביב והכי חשוב, הטפה מוסרנית ישירה ומאוד לא מתוחכמת מהסוג שמחמם את לב הציבור האמריקאי, מייצרים הבמאי ג'ואל שומאכר, התסריטאי הוותיק לארי כהן והצלם מת'יו ליבאטיק דרמת מתח עם רעיון מיושן ולוק עדכני.

קולין פארל, שלמזלו של שומאכר הוא הכוכב הלוהט ביותר של הוליווד ברגעים אלה ממש (והוא גם מחזיק את הסרט בצורה משכנעת), הוא איש יחסי ציבור יאפי, תחמן, שקרן ומגעיל לזולת. הוא נכנס לתא טלפון כדי להתקשר לשחקנית צעירה שהוא מתכנן לזיין (קייטי הולמס). רגע, יחצן ניו יורקי נכנס לתא טלפון? איך זה יכול להיות? מה, אין לו סלולרי? אז ככה - קודם כל זה תא הטלפון האחרון במנהטן, מסבירים לנו בתחילת הסרט בקטע אינפורמטיבי ארוך שנראה כמו פרסומת לבזק או לפלאפונים או למשהו, וחוץ מזה הוא מתקשר מתא טלפון כדי שאשתו (ראדה מיטשל), שעוברת על חשבון הפלאפון שלו, לא תגלה למי הוא מתקשר. עכשיו, כשסתמו לנו הפה עם כל השאלות התפלות שלנו, אפשר להמשיך. זאת אומרת, להתחיל.

לאורך כמעט כל הסרט (שאחד מיתרונותיו הבולטים הוא אורכו הקצר, כ-80 דקות בסך הכל) אנו רואים את קולין פארל עומד בתוך תא טלפון, מנהל משא ומתן, מרוגז ואחר כך לחוץ ולבסוף נואש, על חייו, עם צלף אנונימי שיודע הרבה יותר מדי פרטים על החיים האישיים שלו. הצלף, שאנחנו רק שומעים את קולו העוקצני והארסי (הקול של קיפר סתרלנד, ששיחק כבר בשלושה סרטים של שומאכר ומככב בסדרת המתח/פעולה החמה ביותר בטלוויזיה שלכם, "24"), נוטל על עצמו את התפקיד של אלוהים – בהנחה שאלוהים קתולי – ומחליט להעניש את פארל על חטאיו. משהו כמו ורסיה חסכונית של "שבעה חטאים" - במקום שבעה חוטאים הנענשים איש-איש על חטא ספציפי, הלך המעניש הפעם על חוטא אחד שיכול לסמן וי על מינימום ארבעה-חמישה מהחטאים ברשימה. העונש, כזכור, הוא עונש מוות. אלא אם כן פארל מתוודה. תא הטלפון הוא התחליף המודרני לתא הווידוי, וכיאה לעידן האינפורמציה הווידוי הוא פומבי, המוני וטלוויזיוני.

האנטי-קליימקס הגדול של הסרט הוא השלב בו פארל נשבר ומתוודה. הוא שופך את הכל, את כל החרא האנושי שכולנו חוטאים בו, ואנשי יחסי ציבור חוטאים בו יותר. הוא מודה שהוא חשב לבגוד באשתו (הוא נשוי בסך הכל שנה, אז הוא עוד לא הספיק), שהשעון היוקרתי שלו הוא זיוף בדיוק כמוהו, שהחליפות האיטלקיות היקרות באות לכסות על חוסר הביטחון של ילד שגדל בברונקס וכו' וכו'. ומה שהכי גרוע זה שהוא באמת מתכוון לזה."לא התוודיתי בשבילך, אלא בשביל עצמי", הוא אומר לצלף בפאתוס מלודרמטי. מפקד המשטרה (פורסט וויטקר) מתרגש. אפילו אשתו מזילה דמעה.

בסך הכל מדובר בסרט אנכרוניסטי, ולא רק בגלל תא הטלפון, אלא בעיקר בגלל ההטפה המוסרנית שבבסיסו. ואז מספרים לנו שהרעיון ל"תא טלפון" מסתובב ללארי כהן בראש כבר כמה עשורים, עד שזכה סוף-סוף לממשו. בינתיים הגבות של קולין פארל הספיקו לגדול ולמלא שלושת רבעי מסך בהדרן, ככה שלפחות מבחינה אחת היה שווה לחכות.