בית אבוטבול

אתמול בערב התקיים טקס חלוקת פרסי האקדמיה לטלוויזיה (AKA האמי הישראלי) והיה משעמם, אבל זאת לא חוכמה. הדבר הזה נמשך כמעט שלוש שעות, כולל פרסומות – מוגזם לכל הדעות. הטקס נפתח במחרוזת שירי הפתיחה של הסדרות "פלורנטין", "שבתות וחגים", "הפוך" ו"עניין של זמן" בביצועם של כוכבי הסדרות. כמובן שמחרוזת זו הסתיימה ב"חדווה ושלומיק", שהרי אין לנו הווה מבלעדי העבר. בכלל, גם בערב הזה ניכר כי ההתעסקות בנוסטלגיה היא כבר בגדר קישוט טראגי-קומי מחייב לחלוטין: יעל אבקסיס, מנחת הערב, מתרפקת ש"אתם בטח זוכרים שלפני עשר שנים היו לנו רק שני ערוצים" ונאנחת כי "תוכניות האירוח של הערוץ הראשון היו הסלון הקולקטיבי של כולנו. איך אפשר לשכוח איזה תוכניות יפות היו פעם". מיד אחר כך: קאמבק מרגש של כל הבובות של ילדותנו – אוזה, בץ, נולי, צ'ומפי, חביתוש וקישקשתא. מה שנקרא, ריוניון. גם ציפי מור, דודו זר ושרי צוריאל (בדיבוב פרוורטי של קיפי) היו שם. איזה דיכי.

בזמן שמרבית הנואמים בטקס התענגו על הפסגה בעקבה – עד אשר אפילו אלי יצפאן כבר החל להתפלל לתום הכיבוש (והפעם דווקא לא כשהוא מחקה ערבי) – זכו חברות החדשות של שלושת הערוצים בפרס מיוחד המציין את תפקודן יוצא הדופן תחת אש ותחת דרמה. גדי סוקניק עלה לבמה במדים של לוחם קומנדו. ביד אחת הוא קיבל את פסלון האמי ובידו השנייה אחז בראשו הערוף של ראש חוליית עיז-א-דין אל קאסם בג'נין יימח שמו. חיים יבין זכה בפרס מפעל חיים וכל הנוכחים עמדו לכבודו לאות הערכה. היה זה קירשנבאום שהגיש לו את הפרס, ואילו את הפרס למגזין תרבות ופנאי שבו זכה גיא פינס אשר הולך ומסתמן בעצמו כמפעל חיים על שם בטי רוקוואי, הגישו איה ושירלי שגם שרבבו איזו הערה מינית שובבה.

טקס חלוקת פרסי האקדמיה לטלוויזיה ממצב את עצמו אל מול טקס פרסי מסך הכסף (או שמא הזהב, לא זוכר). אם תרצו, זהו סוג של קרב או מאבק תרבותי – מסך הכסף (או הזהב) בחסותו של זבלון האנטרטיינמנט "פנאי פלוס" הוא טקס שבו העם בוחר את אהוביו בשביל לזכות בפרסים יקרי ערך ולא ממש אכפת לו אם זאת ירדן בר-כוכבא או אודטה, העיקר שזה יהיה ג'יפ ארבע על ארבע; ואילו טקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה נערך באווירה מעונבת ופסאודו מכובדת ("תודה לחברי האקדמיה") בחסות שבועון הטלוויזיה הכייפי "רייטינג", ואת הזוכים בוחרים אנשי תעשיית הטלוויזיה היחסית אליטיסטים, שישמחו לצ'פר את כל הקולגות שמגיע להם. זה לא מפריע לטקס האקדמיה לארח אתנחתות קומיות ממש לא מצחיקות של רמי ורד ומיקי גבע (שנדמה לי שמעבר לזה שהוא חקיין במקצועו, ההוויה שלו בעצמה מהווה חיקוי מצוין של במיה מקולקלת), אבל חפיף – במילא הקהל החל לנטוש בהמוניו את האולם וככל הנראה גם את הסלון מיד אחרי שיהודה לוי זכה בפרס השחקנ/ית בסרט דרמה טלוויזיוני.

בשל העובדה שלא הקהל הרחב הוא זה שבוחר את הזוכים, הזכיות בטקס הזה הן מפתיעות ואפילו משמחות, אם זהו סוג הדברים שמשמחים אתכם: "שוטטות" זכו בפרס הסדרה הקומית וקיבלו את הכבוד הראוי להם; אורי גוטליב המעולה מ"שוטטות" זכה בפרס השחקן בסדרה הקומית וגבר על צביקה הדר, רינו צרור גבר על מהדורת החדשות של ערוץ 2 בפרס האקטואליה, "יוסי וג'אגר" לקחו את פרס הדרמה הכי טובה, "שבתות וחגים" זכו בפרס סדרת הדרמה, ואפילו שי ודרור ניצחו את "רק בישראל". לרגעים בודדים היה נדמה כאילו לא היה דודו טופז מעולם וכי כולנו רקמה אנושית חיה של זכייני טלוויזיה, עורכים, מפיקים, מפיקים בפועל, נערות תסריט, טאלנטים ואלון אבוטבול.

סדרת הדרמה הטובה ביותר - "שבתות וחגים" (ערוץ 3)
הסדרה הקומית הטובה ביותר - "שוטטות" (רשת)
סדרת התעודה הטובה ביותר - "דרומה" (ערוץ 1)
תוכנית הבידור הטובה ביותר - "שי ודרור" (ערוץ 10)
תוכנית האקטואליה-תחקיר-חדשות הטובה ביותר - "דין וחשבון עם רינו צרור" (ערוץ 10)
תוכנית האירוח הטובה ביותר - "יצפאן" (ערוץ 3)
מגזין התרבות והפנאי הטוב ביותר - "ערב טוב עם גיא פינס" (ערוץ 3)
הדרמה המקורית לטלוויזיה הטובה ביותר - "יוסי וג'אגר" (ערוץ 3)
מיני-סדרה או סרט עלילתי לטלוויזיה הטוב ביותר - "היה או לא היה" (ערוץ 4)
תוכנית ילדים ונוער הטובה ביותר - "הילדים מגבעת נפוליאון" (ערוץ 6)
פרס המשחק הטוב ביותר בסדרת דרמה - ירדן בר כוכבא ("בנות בראון")
פרס המשחק הטוב ביותר בסדרה קומית - אורי גוטליב ("שוטטות")
פרס המשחק הטוב ביותר בדרמה בודדת, מיני סדרה או סרט טלוויזיה - יהודה לוי ("יוסי וג'אגר")