גלולות ורעלות

במקור קוראים לסרט "הבת של כלתום" (“La Fille de Keltoum”). בארץ הוחלט להאריך טיפה את השם ל"ראליה – הבת של כלתום", כי אנשים עלולים להתאכזב מכך שלא מדובר בסרט על הזמרת אום כולתום. "ראליה – הבת של כלתום" מספר על מסע של בחורה צעירה במדבר האלגי'ראי בחיפוש אחר אמה שמסרה אותה לאימוץ כשנולדה. ראליה, גיבורת הסרט (השחקנית הצרפתיה סיליה מלכי) גדלה בז'נבה. אנחנו לא רואים את החיים שלה בשוויץ, לא פוגשים את ההורים המאמצים שלה ולא יודעים דבר על התהליכים שהובילו אותה להחלטה לנסוע לאלג'יר לחפש את אמה הביולוגית. אנחנו פוגשים בה בפעם הראשונה בערך בגיל עשרים, כשהיא יורדת מאוטובוס רעוע ומאובק באמצע שומקום.

החיפוש של ראליה אחר אמה לא נובע מגעגועים אלא מכעס. התוכנית של ראליה היא לברר עם אמה אחת ולתמיד למה היא נטשה אותה ואז להרוג אותה. הנסיעה הארוכה של ראליה משוויץ להרים באלג'יר, שם היא מוצאת את סבה ואת דודתה המשוגעת, ומשם לעיר אל-קנטרה, שם אמרו לה כי אמה עובדת, היא מסע מלא זעם עצור. לראליה אין סבלנות לאנשים ואין לה סבלנות לדיבורים. היא מתבוננת מסביב בדממה, סופגת לתוכה את המציאות הקשה של ארץ אבותיה, וממשיכה קדימה אל עבר המטרה. המפגש עם בני משפחתה לא מעורר בה סנטימנטים. היא רק רוצה לפגוש באמה, לברר כמה עניינים ולגמור עם זה.

מהדי שרף, הבמאי, התחיל באמצע שנות השמונים לעשות סרטים על הדור השני של מהגרים בצרפת. הפעם הוא חוזר הביתה. שרף נולד באלג'יר במחצית הראשונה של שנות החמישים, זמן קצר לפני תחילת מלחמת העצמאות של אלג'יר שפרצה ב-1954, והיגר עם משפחתו לצרפת ב-1962, השנה בה הוכרזה עצמאותה של אלג'יר אחרי 132 שנים בהן שלטו בה הצרפתים. "ראליה – הבת של כלתום" חושפת את אנשי השוליים של אלג'יר שנדחקו הצידה ולא מצליחים להשתלב במדינה שהמשמעות של עצמאות עבורה היא קודם כל שיקום. את האמת המרה הזאת, כמו עוד כמה סודות על עברה הפרטי, מגלה ראליה באלג'יר. התגובה הראשונית שלה כלפי אלג'יר נעה בין רגעי היקסמות לבין דחייה ועוינות - כשדורשים ממנה לכסות את שיערה, כמנהג המקום, היא מסרבת בתוקף. המטרה של ראליה היא להשתחרר משדי העבר, אבל כדי לעשות את זה היא קודם כל צריכה להתחבר אליהם בחזרה.

הדמיון בין הסרט הצרפתי/בלגי "ראליה – הבת של כלתום" לבין הסרט האיראני "אני טארנה, בת 15" של הבמאי רסול סאדר אמלי מסתכם בכך שהגיבורה הראשית היא בחורה צעירה דרכה אנו מתוודעים אל מצב האשה במדינות מוסלמיות. "אני טארנה, בת 15" מספר על ילדה איראנית עירונית (אותה מגלמת בצורה נפלאה השחקנית טארנה אלידוסטי, שזהו הסרט הראשון שלה) שתמיד היתה ילדה טובה, אלא שעקב הנסיבות מצאה את עצמה בהריון ולגמרי לבד בגיל 15.

"ראליה – הבת של כלתום" הוא סרט איטי ושקט עם הרבה צילומי נוף מרהיבים, ולמרות שהוא נעשה בידי במאי ממוצא אלג'יראי, הוא חוטא לא פעם במבט מערבי פטרוני על הדמויות ה"צבעוניות" והאקזוטיות המסתתרות בהרים של צפון אפריקה. "אני טארנה, בת 15", לעומת זאת, הוא סרט בעל אופי מערבי, ריאליסטי וישיר. הכוונה ב"ראליה – הבת של כלתום" היתה להצדיע לנשים האלג'יראיות החזקות, שעושות מה שהן חייבות לעשות כדי לשרוד, ולתעד מסע שורשים וחיפוש עצמי קלאסי שהוא מנת חלקם של מהגרים וצאצאיהם. אבל למרות שמבחינה קולנועית ואמנותית "אני טארנה, בת 15" לא ירשים מבקרים כמו "ראליה – הבת של כלתום" (אין בו בכלל רגעי "נשיונל ג'יאוגרפיק" שאנשים כל כך אוהבים לחפש בסרטים זרים), יש בו הצהרה פמיניסטית גאה והוא גם הרבה יותר מהנה ומרגש.