יקירתי, בין האקס גירל לאקס מודלז אמצא גם מקום בשבילך

שלישיית הבנות היפנית אקס-גירל פועלת כבר מ-97', אבל רק לאחרונה הצליחה לייצר איזשהו עניין באירופה מעבר להרמת גבה, לא מעט בעזרתו של המעריץ מספר אחד - מייק פאטון. אקס-גירל לובשות בגדים זרחניים ופאות תואמות ויש להן אובססיה לצפרדעים, אבל אל תחשבו לרגע שמדובר בשלישיית יפניות חמודות ותמימות נוסח Shonen Knife. המוזיקה של אקס-גירל היא הדבר המבולגן והמקושקש ביותר שניתן להעלות על הדעת, במובן הג'ון זורני של המילה. התוצאה היא מעין פרפורמנס-ארט מלא בגיטרות רועשות, רעשים עתידניים, אסוציאציות מדע בדיוני, קראוטרוק, נויז, No Wave, אופרה, צרחות, אסתטיקת בי-מוביז ועוד כל מיני. אקס-גירל הן ככל הנראה להקת הבנות המחורפנת ביותר מאז הסליטס.

למרות שהם מניו-יורק ולמרות הקשר ל-Yeah Yeah Yeahs האקס-מודלס הם ממש לא להקת מניקור-פדיקור. ההפך. הם ארבעה מכוערים (אחד ג'ינג'י), עם לוק שלא היה מעביר אותם סלקציה בדיסקוטק של מתנ"ס, מה שאולי מסביר למה הם לא פרצו מהאנדרגראונד הניו-יורקי וכבשו את לב המיינסטרים הרעב לקצת רעש גיטרות מהוקצע, אלא נשארו איפה שהם היו.

את המוזיקה של האקס-מודלס אפשר להגדיר כפאנק זוויתי וסופר-חסכוני שבא בהתפרצויות פתאומיות. שיר ממוצע של האקס-מודלס אורך שתי דקות, יש בו הרבה עצמות אבל אין בו בשר, והסולן שר בצורה מקוטעת וחסרת מנוחה ונשמע כמו גירסה (עוד יותר) עצבנית של הסולן של Devo. הקשר ליה יה יה'ז הוא ממש לא דרך מעצבת השיער של קארן או, אלא דווקא דרך המתופף החמוד בריאן צ'ייס. זאקו, הבסיסט של האקס-מודלס, מנגן עם בריאן צ'ייס בלהקה בשם The Seconds, שם זאקו דווקא תופס את קדמת הבמה בתור סולן וגיטריסט. בריאן מהיה יה יה'ז כבר פמפם מסרים תת-הכרתיים לציבור כשהופיע אצל קונן או'בריאן עם טי-שרט של הסקונדז וסיכה של האקס-מודלס. אז מי יודע, עם קצת עזרה מסנדרה רינגלר אולי התקליט החדש של האקס-מודלס (השני במספר), “Zoo Psychology” יביא לפריצה הגדולה.

ובאזורים סטייליסטיים יותר מתקיימים הוט הוט היט, שזה הישג מרשים במיוחד אם תקחו בחשבון שהם מקנדה. הוט הוט היט התחילו כלהקת סינת'-פופ (מה יש למקומות לא אופנתיים ולסינת'-פופ? ה-Faint הם מנברסקה ואתם בכלל לא קולטים מה הולך בפתח תקווה). בשלושת שנות קיומם עברו הוט הוט היט שינויים פרסונליים וגם שינוי כיוון (מבלי לוותר על הקלידים), בעזרתו הצליחו להתמקם באגף הפוסט-פאנק השמח של גל הרוקנרול החדש.

הסאונד של הוט הוט היט הוא לגמרי סוף סבנטיז/תחילת אייטיז. הם מחיים בצורה מרנינה את הצד הפופי ודק העניבה של הפאנק ואת צליל הניו-וייב של XTC, Squeeze, הקיור המוקדמים, אלביס קוסטלו, ג'ו ג'קסון בראשיתו וכו'. אלבום הבכורה, “Make Up the Breakdown”, שיצא בשנה שעברה הוא אלבום פופ כיפי ומומלץ לאללה. למרבה הצער “Scenes One Through Thirteen”, שיצא אחריו, הוא תקליט נודניקי ודי בלתי נסבל.

הפאט טראקרז הם שלושה בחורים אנגלים רזים שעושים אינדי מתחכמצ'יק עם טאצ'ים של אלקטרו וסינתי-שיט, ומביאים טוויסט הומוריסטי וכמעט ציני על ותיקי אלקטרוניקה כמו קברט וולטר ודומיהם. אפשר לשמוע בקלות שהם גם מושפעים מה-Fall. הם פרצו לתודעה כשהוציאו את הסינגל המבטיח “Teenage Daughter/ Multiplex”, שחדר גם לאוסף של "סוניק מוק אקספרימנט". הם עוד לא הוציאו אלבום שלם, אבל הוא בדרך.
הם שנונים בצורה בריטית שכזאת, מה שכמובן גרם לג'ארביס קוקר להתאהב בהם. אז הם גם חלק מקולקטיב הדי.ג'יים של קוקר, The Desperate Soundsystem, והם גם חיממו את פאלפ בהופעות, אם כי נדמה נראה שהקהל של The Rapture (שגם אותם הם חיממו כשהרפצ'ר באו לבקר באנגליה) קיבל את העניין ברוח טובה יותר מהמעריצים של פאלפ.