ואת אמא שלך גם

"שחייה לילית" (“Laurel Canyon”) הוא שילוב איום ונורא של דרמה משפחתית, סרט רוקנרול וסיפור יחסיהם המעורערים של שני חנונים הנחשפים לפתע לפיתויים שהם לא יודעים איך להתמודד איתם. כריסטיאן בייל וקייט בקינסייל הם הקריקטורה המושלמת של הזוג האקדמאי הצעיר: הוא פסיכיאטר בוגר בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד, היא כותבת את הדוקטורט שלה (משהו על חיי המין של זבובים, איך לא), הם רגילים לקום בשש בבוקר, יש להם מזוודות תואמות על גלגלים, ובטיסות הם משחקים שבץ-נא.

להשלמת הקריקטורה הלכה הבמאית/תסריטאית ליסה צ'ולודנקו ("משולש מצולם") על הטייפ-קאסטינג הכה אהוב על במאים אמריקאים: ללהק שחקנים אנגלים בתפקיד החנונים הרציניים והשמרניים. ואם החנונים הרציניים והשמרניים אמורים להיות אמריקאים - כמו במקרה הזה - אז שיעשו מבטא. בהתאם, אגב, רוקרים צעירים ושרמנטיים צריכים להיות בריטיים עם תספורות בריטיות, וגם כאן נעשתה עבודת מבטאים מאומצת.

כשבייל מקבל עבודה בבית חולים פסיכיאטרי בלוס אנג'לס מחליט הזוג המאורס לנסוע לקליפורניה. אמו של בייל היתה אמורה להשאיר להם בית ריק, בשביל השבועות הראשונים עד שימצאו דירה, אלא שבפועל מסתבר שהבית לא ממש ריק, אלא מאוכלס בסקס, סמים ורוקנרול (בגירסה ההוליוודית המרוככת). פרנסס מקדורמנד היא מפיקת תקליטים בת ארבעים פלוס והאמא ההיפית שכריסטיאן בייל כל כך מתבייש בה. מסתבר שהיא נאלצה להישאר בבית עם הלהקה שהיא מפיקה והיא לא יכולה לזוז משם עד שהם לא מייצרים סינגל בעל פוטנציאל להיטי שיספק את חברת התקליטים שלחוצה להוציא את התקליט בזמן למכירות הכריסמס (הסרט מתובל בעשרות שיחות טלפון צפויות ומשעממות בין נציגת חברת התקליטים המעיקה, המייצגת את העולם הקפיטליסטי, לבין מקדורמנד המפיקה הקשוחה עם הפה המלוכלך, המייצגת את האמת האמנותית).

מהרגע הראשון בו נכנסים בייל וארוסתו היפה (חנונה חנונה, אבל מתה שיפתחו אותה) לבית החטאים אפוף ריח הגראס של אמו, והמבטים הנכונים בחדר מוחלפים, ברור לאן כל העסק הולך. קייט בקינסייל פוסעת פנימה עם שני טון של מיניות עצורה שרק מחכה להתפרץ, ואילו הסולן החתיכי של הלהקה אותה מפיקה מקדורמנד, שהוא גם המאהב הצעיר שלה, שמח להיענות לאתגר. בסופו של דבר מודה לו בקינסייל: "אני חייבת להודות לך, עזרת לי להיפתח". ואילו הרוקר השרמנטי עונה לה: "אם היה מתאפשר לי, הייתי פותח אותך הרבה יותר". אני מניחה שאילו זה היה סרט צרפתי כל העסק היה קצת יותר עסיסי ומפתה מזה, אבל עם המצב כמו שהוא, נראה לי שאפשר בהחלט להסתפק במזמוז של פרנסס מקדורמנד, קייט בקינסייל והרוקר הצעיר בבריכה כפי שהוא נראה אמש אצל גיא פינס.

בזמן שבקינסייל מתמודדת עם פיתויים מבית, מוצא אותם בייל בעבודה, בדמותה של פסיכיאטרית ישראלית סקסית בשם שרה גולן (אח, איזה צחוקים היו באולם כשמוצאה המסתורי התגלה) בעלת איזשהו מבטא סלאבי משונה. חבל, דווקא עד שם הלך להם ממש טוב עם המבטאים. בכל הנוגע לרוקנרול דווקא נעשה פה ניסיון לשמור על אותנטיות: מקדורמנד לובשת טי-שירט דהוי של קיס, על הקיר באולפן תלוי פוסטר של מאדהאני, על המוזיקה שמייצרת הלהקה בסרט אחראית ספרקלהורס, ואילו את הנגנים בלהקה מגלמים – וזה כבר באמת לא ייאמן – לו בארלו (דינוזאור ג'וניור, סבאדו וכו') וחבריו לפולק אימפלוז'ן!

לא שזה עוזר במשהו. אבל לא חשוב, בניגוד ל"כמעט מפורסמים" (סרט רוקנרול מצחין אחר שמקדורמנד השתתפה בו), "שחייה לילית" לא עוסק ברוקנרול, אלא ביחסים. בנקודה הזאת הוא מאוד יומרני. הוא רוצה לדבר על היחסים המסובכים שבין אמהות לבנים, על יחסים בין בני זוג, על מיניות, על פער דורות הפוך (בעיה קלאסית של ילדים של ילדי פרחים), נאמנות, אינטימיות ועוד כל מיני דברים. באחת הסצינות בסרט יושבת קייט בקינסייל באולפן עם מקדורמנד והלהקה ואומרת להם שהבעיה עם השיר החדש היא שהוא לא סוחף, הוא לא עושה לה כלום. קשה להבין איך המשפט הזה לא הדליק נורה אדומה אצל הבמאית לגבי הסרט שלה.

הגליק הבאמת לא נורמלי של "שחייה לילית" הוא כמובן שפרנסס מקדורמנד משחקת בו. מקדורמנד היא שחקנית מצוינת, אהובה ומוערכת, והיא נשואה לג'ואל כהן (מחצית האחים כהן) - היא באמת, אבל באמת, לא צריכה להשתתף בסרטים גרועים כאלה. מקדורמנד היא היחידה בכל הסרט הזה שמצליחה לשחק (אני לא יודעת אם השחקנים אשמים או החומרים הזוועתיים שהם נאלצים להתמודד איתם), והפער העצום בינה לבין כל שער השחקנים בו רק מייצר קשיים בהבנת הסרט. בהתחלה אתה אמור להזדעזע מההתנהגות הלא אחראית של מקדורמנד ולכעוס עליה ביחד עם הבן שלה, ורק לקראת הסוף להתחבר לצד שלה ולהבין שאולי היא לא היתה אמא טובה אבל היא מאוד אוהבת את הבן שלה בלה בלה בלה.

מכיוון שמקדורמנד היא היחידה בסרט הזה שמתנהלת בצורה טבעית ולא מאולצת, היא בסופו של דבר יוצרת את הרושם של היחידה שמתנהגת בצורה נורמלית. אתה עסוק כל כך בלשנוא את בייל הנודניק הבורגני ולחבב את מקדרמונד המשוחררת, שאתה בכלל לא קולט שמדובר פה באשה שאין לה בעיה להתמזמז עם החברה של הבן שלה מאחורי הגב שלו. בגלל שמקדורמנד מייצרת דמות אהודה ואנושית בזמן שכל האנשים מסביבה הם קלישאות מגוחכות, רוב הזמן אתה פשוט לא מבין מה הבעיה. עם כזה חבר פוץ וכזאת אמא מדליקה, באמת אין שום סיבה שבקינסייל לא תתמזמז איתה.