ארז וירון

עוול עשו יוצרי הסדרה שלא נידבו לנו הומו או לסבית להתנחם בהם. העלילה מתנהלת בתוך עולם הטרוסקסואלי משעמם, ואם מישהו חושב שיצא ידי חובה בכך שפתח את הסדרה באפיזודת קרוס-דרסינג פתטית, הרי שהוא טועה טעות מרה. רם אולי הצליח להכניס כמה ימים של בלבול מגדרי לתיאטרון הכוכב, אולם כל מי שעיניו בראשו ידע להבחין מיד כי לא מדובר בנער רגיש אלא בבחורה עם לסת בעייתית. באין התרחשות חד-מינית על המסך, הרשו לי לטפל ביצרים הרוחשים מתחת לפני השטח. האם לא תהיתם אף פעם מהי מהות הקשר האובססיבי בין ארז לירון? האם צמד החברים הללו - שמתחילת הסדרה משווים גדלים באופן מטאפורי, ואף מחזיקים בדירותיהם זה בתמונתו של זה - אינם רק חברים טובים אלא שניים המדחיקים את המתח ההומו-ארוטי העצור בהם? ירון וארז הכירו בצבא – קרקע פוריה ליצירת אינטימיות גברית. מימי המקלחות המשותפות בצנחנים, דרך הטיול המשותף בהודו, ארוחות השחיתות אצל סוניה, ריבי האוהבים שלהם, התחרותיות, סצינות הקנאה, ועד העובדה שהשניים מקפידים לחלוק אותן בחורות – נבנו בהדרגה יחסים טעונים המכילים אלמנט ברור של משיכה. אין ספק שגם הסיטואציה המשפחתית – ירוני שגדל בצל דמויות נשיות דומיננטיות וללא דמות אב, וארז שגדל בצילה של אחות מסרסת – מעניקה הסבר פסיכולוגי ראוי לנטיות המודחקות. השיא האירוטי התפרק בסצינת התחתונים של הפרק האחרון. רק במצב של טירוף, כשהוא משיל מעליו את העכבות ואת המסכות, הרשה לעצמו ארז להחצין את רגשותיו האמיתיים ולגשת אל ירון בגוף חשוף, להוט לפשוט מעליו את תחתוניו, מתחנן למגע ומתפרק בזרועותיו השריריות של חברו הטוב. לא בכדי הוא פונה אליו עם רפליקה ארוטית מתוך המחזה, ובלשון נקבה קורא: "יוליה שלי, אני רוצה לחבק אותך", כמי שיודע שלא יוכל לטעום לעולם מן הפרי האסור. האם ארז וירוני עוזרים זה לזה להוריד שיערות מהחזה?