טוסי לי מהעיניים

"דיילת בעננים" (“View from the Top”), בו מגלמת גווינת פאלטרו נערה שגדלה בקרוואן בעיירה קטנה בנבדה ומאז שהיא זוכרת את עצמה חלמה לעוף משם (תרתי משמע, בטח תרתי משמע), הוא חתיכת סרט מאכזב. תקראו לי נאיבית, אבל הפוסטר, במרכזו רואים את פאלטרו הנאה והתמירה צועדת בשדה תעופה כשהיא לבושה בשמלת דיילת כתומה ומחויטת, מוקפת בכריסטינה אפלגייט, רוב לאו וקנדיס ברגן, הבטיח קלאסה של קומדיה. אחרי שראיתי אותו אני רק רוצה שמישהו יסביר לי של מי היה הרעיון החכם ללהק את גווינת פאלטרו לתפקיד של בחורת ווייט טראש.

לא, באמת! גווינת פאלטרו היא בחורה שצריכה לגלם נערות אצולה בריטיות שקוראים להן מיס משהו או נשים ניו-יורקיות עשירות שמטופפות על עקבי הפראדה שלהן לאורך השדרה החמישית עם כוס לאטה ביד, אבל בשום פנים באופן אסור לה ללבוש משהו שעולה פחות מחמשת אלפים דולר. וזה לא שאני חושבת שצריך להעניש את פאלטרו בטייפ-קסטינג מהעשירון העליון בגלל שהיא עצמה נולדה לתוך האצולה הוליוודית, חלילה, אבל המציאות מוכיחה שכמה שהיא משכנעת בתור נסיכת קרח שדם כחול זורם בעורקיה, ככה היא זוועתית כשהיא מנסה להיות עממיקו. ב”Hard Eight” של פול תומאס אנדרסון היא אמנם הייתה חמודה בתור זונה, אבל אז היא בסך הכל הייתה צריכה לגלם את האידיאה של הזונה טובת הלב ולא לבנות דמות קומית שכל הסיבה לקיומה טמונה בעובדה שהיא גדלה בטריילר, וחוץ מזה שגם עברו כמה שנים מאז ועם כל שנה שעוברת מגדלת פאלטרו עוד שכבה של מכובדות ואלגנטיות שהיא פשוט לא יכולה לנער מעצמה. וזה לא שאף אחד לא סיפר לפאלטרו איך נערת ווייט טראש אמיתית אמורה להתנהג או לדבר – כל שהיה עליה לעשות הוא להסתכל על כריסטינה אפלגייט, ששיחקה לידה במשך מרבית הסרט והחזיקה את כולו על הכתפיים המיתולוגיות של קלי באנדי.

לא משנה כמה ספריי שמו לה בשיער או כמה לייקרה היה במיני שהכריחו אותה ללבוש (מה שבטח עלה לה בבריאות), פאלטרו לא הצליחה ולו לשנייה אחת לשכנע בתפקיד הנערה מהעיירה הקטנה. כמובן שברגע שהיא הגשימה את חלומה, עברה את הטרנספורמציה והפכה לדיילת אוויר משגשגת המופקדת על טיסות מחלקה ראשונה בינלאומיות לפריז, לונדון וניו יורק, היא החלה להרגיש הרבה יותר בבית. אין מה לומר, חליפות הדיילת השיקיות והקונסרבטיביות שעיצובן האלגנטי לא השתנה מאז הסיקסטיז, השיער האסוף בקפידה, הכובע הקטן והחיוך הקפוא והמנומס תפורים על פאלטרו. נשאלת השאלה, האם בשביל זה היה שווה להקריב יותר ממחצית סרט? לא שזה היה מתקן את כל הבעיות האחרות, אבל כל הסרט לא היה נראה הרבה יותר מוצלח אם במקום פאלטרו היו לוקחים את קירסטן דאנסט, למשל? אני לא מבינה למה לא מתייעצים איתי בדברים האלה.

משגמרנו להתלונן על פאלטרו אפשר לעבור לעוד כמה שערוריות. ברגע הראשון מאוד שמחתי כשראיתי שמי שהתמנה לתפקיד המושא הרומנטי של פאלטרו הוא מארק רופאלו המקסים ("מישהו לסמוך עליו"), אלא שבפועל זה נראה כאילו פאלטרו ורופאלו בכלל לא מדברים אחד עם השני. אם להיות כנים, בזמן שרופאלו נראה חמוד ורגיש כמו שהוא תמיד נראה, פאלטרו עושה רושם כאילו היא לא מאמינה שהיא צריכה להתנשק עם הגמדון הזה. השידוך שלה לג'ק בלאק השמנמן ב"הפנטזיה של הל" היה בגדר בדיחה, אבל אם היא אמורה להתאהב במישהו ברצינות, היא מצפה שזה מינימום יהיה איתן הוק. חוסר הסימטריה בין הדומיננטיות של הדמות של פאלטרו לזאת של דמותו של רופאלו מסגירה ש"דיילת בעננים" לא מתכוון להיות קומדיה רומנטית אלא רק קומדיה עם קורטוב של רומנטיקה, והאמת שזה מזל גדול, כי בתור קומדיה רומנטית קלאסית הכישלון היה רק עוד יותר קולוסאלי.

תלונה נוספת מופנית כלפי מייק מאיירס שמגלם את המדריך בבית הספר לדיילות. זה לא שהוא לא מצחיק – הוא לא מסוגל לא להיות – אבל חבל שהוא לא טרח לבנות לכבוד הסרט דמות חדשה, אלא פשוט ערבב ביחד כמה דמויות עבר והוסיף להן את שטיק הפזילה (שעובד יופי בחמש הדקות הראשונות ואז נהיה פשוט מעיק). חוץ מזה, חבל שאף אחד לא חשב לנצל כמה שחקנים קומיים בהחלט ראויים שבמילא הסתובבו על הסט, כמו סטייסי דש (דיון מ"קלולס"), ג'ון פרנסיס דיילי (סאם מ"זרוקים ויורמים") וכמובן רוב לאו, שסתם ממשיך במסורת של לתת הופעת אורח בכל סרט בהשתתפותו של מייק מאיירס. ואחרי כל התלונות יש לי גם שאלה: האם "דיילת בעננים" צודק ואשה באמת לא יכולה לשלב בין קריירה לחיי אהבה מבלי שתצטרך להקריב אחד מהם? (ולא, הפתרון המאולץ שתקעו בסוף הסרט לסוגיה הזאת לגמרי לא מספק).