אל עונתו הראשונה של הסיטקום הישראלי "ג'וני" התלווה דיבור מתוקשר על הממד הפוליטי והמסר הליברלי שבנעיצת מחווה פארודית מלאת אהבה לתרבות הדראג ולתרבות ההומואית בלב הפריים-טיים של ערוץ 2. זווית ההתבוננות החשובה באמת בעניין זה, היא העובדה שלא היה זה דיבור שייצרו מבקרי טלוויזיה ותרבות (או רק מבקרי טלוויזיה ותרבות), אלא בחלקה יוזמה ברוכה של כוכבי הסדרה יונתן קוניאק ואיציק כהן. היתה זו אחת הפעמים הבודדות בעת הנוכחית שבה אמנים, כוכבי טלוויזיה או שאר ירקות מפורסמים יצאו ממחילותיהם וניצלו את הבמה התקשורתית להתבטאות ערכית בנושאים ציבוריים עקרוניים. על כן, כחלוף שנה לערך, היא ראויה כאן לאזכור נוסף.
צפייה בפרקים הראשונים של העונה השנייה, שיוצאת הערב לדרך, מגלה שעדיין יש ב"ג'וני" משהו מעורר השתאות ביחס למוצרי הבידור השגרתיים שיוצאים מתעשיית הטלוויזיה בארץ: באווירה אנטי-ישראלית חריפה, "ג'וני" הוא מוצר עם לוק. זו אולי הסדרה היחידה בטלוויזיה שיש מאחוריה תפישה חזותית מגובשת, קרטוניסטית באופיה, שהיא חלק בלתי נפרד מהקונספט הכללי. במילים אחרות, זו פארודיה שליוצריה ברור שבשביל לדבר את שפת הקאמפ, היא קודם כל צריכה לשדר קאמפ. ובקיצור - היא נראית טוב, אפילו מעולה. אך מנגד, באווירה פרו-ישראלית חריפה עוד יותר, "ג'וני" דומה למרבית הסיטקומים המקומיים לדורותיהם - היא לא מצחיקה בגרוש.
האשמה בתסריט כמובן, עליו, למרבה הפלא, אחראים קוניאק וכהן. מדהים לגלות שסיטקום ההומור העממי נתפש פה עדיין כז'אנר נחות, שמאפשר עיגול פינות ועשיית הנחות יצירתיות. כזה שהכל הולך בו. חרף כשלונות מהדהדים בתחום בשנים האחרונות, טרם הובהר פה סופית כי גם הז'אנר הזה זקוק לברק. לא כל בדיחה על מלמיליאן היא אוטומטית מלמיליאן. אך הבעייתיות אינה מצויה רק בבדיחות הקרש שב"ג'וני": סדרות הומור עממי שהצליחו בישראל כמו "קרובים, קרובים" בעבר הרחוק, "שמש" בעבר הקרוב ו"שוטטות" בהווה, כולן סדרות שרגעיהן היפים מסתמכים על תסריטים לא פחות ממבריקים מבחינה עלילתית. קוניאק שמשחק את ג'וני, מעצב האופנה האוחצ'י, ואיציק כהן שמגלם את אמו דוריס, מאדאם עיראקית אסלית - שניהם שחקנים מצוינים. אך לא ברור מה ברזומה שלהם הביא מישהו בטלעד לחשוב שהם גם תסריטאים מצויינים. כי הם לא. רחוקים מזה.
וזה חבל. כי הפוטנציאל הגלום ב"ג'וני" ענק. גלריית הדמויות הקיצוניות והמאופיינות לעילא שמאכלסת הסדרה, היא מהמפוארות שהעמידה תוכנית טלוויזיה בישראל. המשחק משובח. הסטיילינג, כאמור, חבל"ז. עם תסריט טוב, ובצירוף הפטנט הפופולרי של השתלת סלבריטיז (מורן איזנשטיין, ורדה רזיאל ז'קונט, אילנה אביטל, דנה אינטרנשיונל), כחלק מהמדיניות הרשמית בעונה החדשה, עשויה היתה הסדרה להתרומם לגבהים קומיים של ממש. אבל לא. הפרקים הראשונים של העונה החדשה מעידים על המשכה של כתיבה עלילתית שבלונית וצפויה, המטביעה את עצמה בים המוות של הומור מסוג אדיר מילר פינת שלום אסייג. ובכל זאת, בשל הסימפטיה הבסיסית שהרעיון שעומד מאחורי "ג'וני" מחייב, מילת עידוד מנצחת: זה תמיד עדיף על יצפאן.
* "ג'וני" משודרת בערוץ 2 ביום ראשון בשעה 21:05
הרקטום של הסיטקום
15.6.2003 / 10:53